המשורר בן-ציון תומר )יליד ,1928 איזור לובלין. בימי המלחמה נדד עם הוריו לרוסיה.
אחר-כךצורף ל"ילדי טהראן" והגיע לארץ ב-3491( יצר באמצעות המטאפורה "ילדי הצל"
צופן-אימהחדש, המופיע תחילה בשיריו ואחר-כך במחזה הנושא שם. השיר פורסם ב- ,1959
המחזההוצג ב"הבימה" ב-3691. "ילדי הצל" המופיעים בשיר הם ילדים שנספו בשואה,
וה"אניהשר" הוא הניצול שנותר בחיים ונושא עמו תמיד את זכרם. ניתן לומר, כי זיכרון זה
הוא"הצל" של הילדות בשואה. "עצמתי את עיני: / אותם קולות רפים, / המהלכים בשקט,
בגרביים"."עם ליל יבואו, / יתגנבו בחרכי הזיכרון. / תמיד, תמיד, אותה שתיקת קרון /
שנתרוקןמילדיו כמו מפחם. / הבל החם".

המחזה"ילדי הצל" מתרחש בארץ-ישראל לאחר מלחמת השחרור, ובמרכזו בחור צעיר בשם
יורם.בגולה היה שמו יוסל'ה, והוא מילדי טהראן שהגיעו לארץ בשנות ה-04' וחלקם
התגייסולמלחמת השחרור. השם הכפול "יורם-יוסל'ה" מסמל את הזהות הכפולה ואת המאבק
ביןהיסוד היהודי-הגלותי לבין היסוד הצברי-הישראלי. הדמות השנייה הפועלת במחזה
מכונהזיגמונט - איש יודנראט לשעבר, הממשיך להתקיים בעבר מלא הסיוטים. למרות שהגיע
לארץ-ישראללא החליף את שמו, והעבר ממשיך לרדוף אותו. לצורך אחדות העלילה, זיגמונט
הואגיסו של יורם-יוסל'ה; ושאלת האשמה מלווה כ"צל" את שניהם. זיגמונט אכול רגשי אשם
עלששיתף פעולה עם השלטונות הגרמנים, ויורם-יוסל'ה מרגיש אשם על שהיה בארץ בשנים
הקשותביותר של המלחמה.

המחזה"ילדי הצל" הוא מחזה שירי, שבו משובצים שירים של ב.צ. תומר )כגון השיר "ילדי
הצל"או השיר על "עוף החול" שהמוות אינו יכול לו, והוא מתחבר אל עץ פלאי הניצב על
אםהדרך. העלים ששרדו מן העץ עפים לארץ-ישראל, לנוח על אדמתה. השיר מזכיר את שירו
שלמאנגר "על אם הדרך עץ עמד"...(. העיצוב הלירי ניכר במחזה ועיקרו בלשון הסמלים,
כמו"הים", הנרמז בשירו של זיגמונט ומופיע לעתים קרובות בדברי הגיבורים ובחלומותיהם,
היםהוא המקשר בין ארץ-ישראל לבין אירופה, בין "כאן" ל"שם". עלילת המחזה כולה ממוקמת
לידהים. זיגמונט עולה מתוך הים, ואשתו המתה קוראת אליו בחלום: "אל תוך המים
זיגמונט".זהו ים שבו שט "האפר המלבין" וכדומה. גם הדמויות מעוצבות ברובן על דרך
הסמלולא באופן ריאליסטי - כמו הדמות המכונה "רגש אשם" או "מוכר הבלונים", הנתפס
כמוכראשליות. לפנינו תשתית ספרותית עשירה, שניתן לזהות בה את הגירוש מגן העדן, את
ייסוריישו, ואפילו רמזים ל"המלט" של שייקספיר.

המעבר מהריאלי אל הלירי בא לידי ביטוי גם בשפת הדיבור של גיבורי המחזה. הרמות
השונותשל שפתם משקפות גישה מגמתית. יורם מדבר עם חבריו ה"ארצישראלים" בשפת הדיבור
הפרוזאית,אולם במונולוגים הפנימיים שפתו-מגביהה והופכת ללשון שירית. לשונו של
זיגמונט,שהוא האינטלקטואל במחזה, היא מראש לשון גבוהה יותר. הלשון השירית והשירים
שהמחברשם בפיו ממלאים פונקציה, שאין הלשון המדוברת יכולה למלא. שפת השירה במחזה
מייצגתאת המאבק בין הזיכרון לשכחה. זיגמונט, העסוק ברשימותיו ובפנקסיו וברגש האשם
======