איסלאם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
האיסלאם היא דת מונותאיסטית שנוסדה במאה השביעית על-ידי מוחמד. הספר הקדוש לדת זו הוא הקוראן. חמשת יסודות האיסלאם הן המצוות העיקריות בדת האיסלאם, המחייבות כל אדם מאמין. חמשת היסודות הם: העדות - الشهادة התפילה - الصلاة הצדקה - الصداقة העלייה לרגל - الحج הצום - الصوم
האיסלם מפולג לשני פלגים עיקרים: סונים ושיעים. בנוסף קיימים עוד פלגים שוליים.
"בשם האל הרחמן והרחום, אשר ברוב רחמיו ציווה על מאמיניו להרוג את הכופרים כולם, בלתי אם יקבלו עליהם את דת האמת."
כל שלוש הדתות התאיסטיות, שהן היהדות, הנצרות והאיסלאם, מלמדות כי ישועת האדם, תימצא בהכנעה לאל הגדול והנורא והכל-יכול. השלישית מביניהן שואבת את שמה מהמושג הזה: אסלאם בערבית פירושו "השלמה" עם ריבונותו של האל, הכנעה מוחלטת בפניו. ההכנעה הזאת ברורה לכל אשר מתבונן בגבו הכפוף של המוסלמי בשעת התפילה.
היווצרות האיסלאם
מוחמד, נביא האיסלאם ועל-פי מאמיניו - אחרון הנביאים, נולד בשנת 570 בערך. הוא התייתם מאב ומאם והתפרנס ממסחר. הוא נישא לסוחרת עשירה בשם ח'דיג'ה והיא העסיקה אותו. כמו ה-"חוזר בתשובה" הטיפוסי, גם מוחמד הפליג בהגות על מהות חייו והיה מתבודד במערות, בדומה לברסלבים. יום אחד ראה לעיניו חזיון של המלאך גבריאל עומד לפניו ואומר לו, "קרא!". מוחמד אמר לו "אינני קורא" או "מה אקרא?" (שני תרגומים אפשריים לביטוי "מא אקרא"), עד שכפה עליו המלאך לקרוא את מה שהיה לפרק 96 בקוראן: "קרא בשם ריבונך אשר ברא, ברא את האדם מדם קרוש". בזאת החלה שליחותו.
מוחמד הטיף לעשירי מכה. הוא הזהיר אותם כי עושרם לא יעמוד להם ביום הדין, וכי אם לא יחזרו בתשובה יישרפו בגיהינום. הם דחו את הזהרותיו ושאלו, "מתי יום הדין?", והוא ענה, "רק אללה יודע את השעה אך היא קרובה". מוחמד אסף קבוצה של מאמינים סביבו, המאמינים הראשונים באסלאם. עשירי מכה רדפו את המאמינים הטורדניים הללו עד אשר חייהם נעשו בלתי-נסבלים. מוחמד הבין כי עליו לעזוב את מכה.
בעיר ית'רב, היא אל-מדינה, נלחמו ביניהם שני שבטים ערביים ושלושה שבטים יהודיים. הם עייפו מהמלחמה וביקשו להם בורר. בשומעם על המנהיג הכאריזמאטי מוחמד הם הזמינו אותו לגור באל-מדינה ולהיות להם בורר. מוחמד נענה, ובשנת 622 היגר ממכה לאל-מדינה - זו ההג'רה (hijra), שממנה מתחיל מניין השנים באסלאם.
מוחמד כתב את עהד אל-אמה ('ahdu l-umma), "חוזה האומה", שבו ביטל את הסכסוך בין השבטים והכריז על כל המאמינים המוסלמים כעל אחים אשר המלחמה ביניהם אסורה. עדיין ניתנו זכויות לעובדי-אלילים וליהודים, אך מאוחר המירו הראשונים את דתם והאחרונים חוסלו. משנוצרה הישות המדינית המלוכדת החל מוחמד בפשיטות על שיירות המסחר הבאות אל העיר מכה. בקרב בדר (Badr) ניצחו המוסלמים ונפל בידיהם שלל רב. בקרב אוחוד (Uhud) הובסו וכמעט נהרג מוחמד, אך הוא הפך את התבוסה לניצחון באומרו: "אל תחשבו את הנרצחים למען אללה כמתים, אלא כחיים אצל ריבונם ומקבלים את שכרם". הוא תיאר למאמינים את גן-העדן על נהרותיו ונערותיו ואת הגיהינום על משרפותיו ועינוייו. אחרי כמה קרבות חתם הסכם אי-התקפה עם אנשי מכה, אך הפר אותו כעבור שנה, וכבש את מכה וטיהר אותה מצלמי האלילים (לפי האגדה התנפץ כל צלם כשכיוון אליו מוחמד את מטהו).
למוחמד היו מתנגדים רבים; לכולם שלח מתנקשים שרצחו אותם. מוחמד נשא 13 נשים, ביניהן ילדה בת תשע בשם עאישה. מוחמד מת בשנת 632 (לפי המסורת המוסלמית, אשה יהודייה הרעילה אותו). לאחר מותו המשיכו המוסלמים בהתפשטות בקרב ערב והפצת האסלאם לפי חרב ("דין מוחמד בסיף" - דת מוחמד בחרב). המוסלמים כבשו את המזרח התיכון ואת צפון אפריקה ואת ספרד.
ההלכה המוסלמית
האיסלאם, כמו היהדות, היא דת הלכה. ההלכה המוסלמית, א-שריעה (shari'a), כמו ההלכה היהודית, מכוונת את צעדיו של המאמין בכל מקום ובכל זמן, למן הלכות הנישואין ועד להלכות ההתנהגות בשירותים. אין הפרדה בין הדת לבין החיים - כשם שהתורה היא תורת חיים, כך גם הקוראן הוא קוראן חיים. גם אצל המוסלמים נחשב השימוש בבתי-משפט חילוניים כהליכה לערכאות של עבודה זרה.
מעל לכל המוסלמים חייבים בשמירה על חמש מצוות יסוד, עמודי התווך של האיסלאם, שהם:
א-שהאדה - الشهادة העדות, היא אמירת "אין אל מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו של אללה";
א-צלאת - الصلاة היא התפילה חמש פעמים ביום;
א-זכאת - الصداقة היא מתן מעשר צדקה לעניים;
א-צום - الصوم הוא הצום מהזריחה עד השקיעה בחודש הרמדאן;
אל-חג' - الحج הוא העלייה לרגל למכה וקיום הטקסים שם בחודש מוגדר.
מוסלמי אשר אינו מקיים את כל אלה, יש ספק אם הוא יכול עדיין להיקרא מוסלמי. ודבר חשוב הוא, מפני שאדם שנולד מוסלמי וחוזר בו מדת האסלאם נקרא מרתד (murtadd) ודינו מוות. לשם השוואה, הרמב"ם פסק שמותר להרוג אפיקורסים מקרב בני ישראל, אף כי ברור שאף יהודי דתי אינו מעלה על דעתו לממש ציווי זה כפשוטו כיום.
מצוות הג'האד, ההשתדלות למען אללה, היא המרת דתם של האחרים לאיסלאם, אם בשכנוע ואם בכוח החרב. האיסלאם אינו סובל עובדי-אלילים ואתאיסטים, והוא מעניק מעמד נחות ל-"עמי הספר" (היהודים והנוצרים). מטרת האיסלאם הוא שכל העולם יהיה בשלטונו. המדינות שהאיסלאם אינו שולט בהן נקראות דאר אל-חרב, "דירת המלחמה", ויש להילחם בהן עד כי יהפכו לחלק מדאר אל-אסלאם, "דירת האיסלאם".
מאז תקופת הרנסאנס עבר העולם המערבי תהליך של חילון, עד המצב הקיים שבו הדת מופרדת מהמדינה ואינה שולטת על חייהם של אנשים, ואפילו לא על דעתם. תהליך זה פסח על העולם המוסלמי. במערב אפשר להוציא סרט כמו "ברייאן כוכב עליון" או "הפיתוי האחרון של ישו" (שני סרטים סאטיריים על ישו) ולספוג גינויים בלבד. בשנת 1989 הוציא הסופר ההודי סלמאן רושדי ספר בשם "פסוקי השטן" ובו סאטירה על הנביא מוחמד, ושליט איראן, אייתאללה חומייני, הוציא עליו פסק הלכה הקורא לכל המוסלמים לשלוח אותו לגיהנום.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%9C%D7%90%D7%9D