קרל מרקס (5 במאי 1818 - 14 במרץ 1883) היה סוציולוג ופילוסוף גרמני מפורסם והוגה המרכסיזם. קרל מרקס היה הראשון לפתח את המטריאליזם הדיאלקטי. נחשב לאבי הקומוניזם.

תקופת חייו המוקדמת
קרל מרקס נולד בשנת 1818 למשפחה יהודית-פרוגרסיבית בעיר טרייר בפרוסיה (כיום גרמניה). אביו, שהיה עורך דין המיר את דת המשפחה לנוצרי-לותרני כשקרל היה בן שש. לאחר המרת הדת, פרחה הקריירה של אביו. מרקס גדל בבית פתוח, ליברלי שאירח אינטלקטואלים רבים.
כבר במהלך התיכון הוא היה תלמיד מצטיין. מרקס זכה בפרס על עבודת הגמר שלו שכותרתה "דת: הדבק שמאגד את החברה". את לימודיו האקדמאים התחיל ב1833 כתלמיד משפטים בבון אך בשנתו השנייה כבר עבר ללימודי פילוסופיה בברלין. במהלך הלימודים הוא היה חבר בקבוצה שנקראה "ההגליאנים הצעירים". קבוצה זו ניסתה לקדם את רעיונותיו של הפילוסוף גאורג הגל שמת שנים מספר מוקדם יותר. הם קידמו רעיונות של חופש, שוויון, אתאיזם ודמוקרטיה. עקב המוניטין שיצא לו באוניברסיטה של ברלין כבעל דעות רדיקליות, נאלץ מרקס להגיש את עבודת הדוקטורט שלו על הפילוסופים היוונים דמוקריטוס ו-אפיקורוס לאוניברסיטה של יינה ב-1840.

הקריירה שלו
ב-1842 הוא התמנה לעורך של Rheinische Zeitung (תרגום מילולי: "עיתון הריין"), עיתון צעיר, רפורמיסטי ופרו דמוקרטי שהתנגד לשלטון הפרוסי. במהלך עבודתו בעיתון הוא פגש את פרידריך אנגלס, פילוסוף אנגלי יליד פרוסיה שהחזיק דעות דומות למרקס על שוויון חברתי. השותפות בינהם תמשך עד מותו של מרקס. יש הטוענים כי אנגלס הביא לידיעתו של מרקס את מצבו של מעמד הפועלים וקירב אותו לכלכלה.
תחת הנהגתו של מרקס העיתון הפך להיות יותר ויותר רדיקלי, הוא ביקר את היחסים בין ההנהגה הפרוסית לכנסיה, פרסם מאמרים על מצבם של מעמד הפועלים ואף הציע להחליף את המונרכיה הפרוסית במדינה דמוקרטית. השלטונות הפרוסים לא יכלו להשלים עם הרעיונות הללו וב-1843 הכריחו את מרקס להתפטר וסגרו את העיתון.

מרקס גלה לפאריס. בתקופה זו הוא חיזק את קשריו עם אנגלס ופרסם מאמרים רבים בינהם מאמר בשם "על השאלה היהודית" (ראו קישור למטה) בו ביקר את זכויות האזרח והאמנסיפציה. במאמר זה הוא שולל את הנסיון היהודי לקבל זכויות שוות במדינה הנוצרית וקורא ליהודים לפעול לשוויון מוחלט בחברה אתאיסטית.

כבר ב-1845 נאלצו מרקס ואנגלס לגלות מצרפת לבריסל. לטענתם, עקב לחץ של שלטונות פרוסיה על צרפת. שם הם פרסמו מספר מאמרים עד שבפברואר 1848 הם פרסמו את "המניפסט הקומוניסטי", החיבור החשוב והמפורסם ביותר שלהם.

בימי "אביב העמים" של שנת 1848 נדד מרקס בין השלטונות הסוציאליסטים הגרמנים והצרפתים שנוצרו כתוצאה מהמהפיכות. כשהמהפכות הללו נכשלו עבר מרקס ללונדון שם התגורר את שארית חייו.

ב1864 הקים מרקס את "האיחוד הבין-לאומי של העובדים" שנודע מאוחר יותר כ"אינטרנציונל הראשון". ארגון זה קרס שמונה שנים מאוחר יותר בהשפעת תנועת האנרכיזם והקומונה הפאריסאית.

במהלך חייו בלונדון הוא פרסם את הכרך הראשון של "הקפיטל", ספר שמתאר ההיסטוריה מנקודת מבט קומוניסטית. פרויקט זה הושלם על ידי אנגלס ואחרים לאחר מותו של מרקס.

מרקס ומשפחתו חיו בלונדון חיי מחסור. הוא התקיים בעיקר תודות לקצבה חודשית שקיבל מאנגלס. הוא נפטר ב1883 ונקבר בלונדון.

*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*

(1883-1818). נולד בטריר (Trier), גרמניה, ומת בלונדון. מרכס לא היה בעיקרו של דבר פילוסוף. עיקר פירסומו נובע מתוך מאמציו הבלתי-נלאים לגלות ולנסח את החוקים הקובעים את התנהגות בני-האדם בחברה תוך יצירת תנועה שביקשה להביא תמורה בחיי בני-האדם בהתאם לחוקים אלה. הוא היה סוציולוג, כלכלן ומהפכן פעיל; השקפותיו הפילוסופיות השתבצו לתוך תורתו לא כסדרת-מחקרים נפרדת, אלא כיסוד בתוך תורתו הכוללת על האדם. עם זאת מעוגנת ראשית דרכו דווקא בפילוסופיה ואת עמדתו הפילוסופית הכוללת ניתן לגזור מתוך כתבי-נעוריו, למרות אי-דיוקם וחוסר התיאום ביניהם, שלא פורסמו בימי חייו. הפילוסופיה המרכסיסטית של ימינו היא תערובת של יסודות שונים: כתבים ורישומים משל מרכס עצמו שבחלקם פורסמו ובחלקם לא פורסמו, יצירות מטפיסיות משל אנגלס (Engels) (שדיבר על "הדיאלקטיקה של המטריאליסם") ותוספות מאוחרות יותר שהן בבחינת פירושים לכתביהם ופיתוח הגותם של מרכס ואנגלס. המונח "מטריאליסם דיאלקטי", שהוא מן המשותף והמקשר של התורות הקומוניסטיות הקיצוניות, הומצא על-ידי הסוציאליסט הרוסי גיאורג פליכאנוב (Georgi Plekhanov). אחד הטעמים העיקרים להעדר התעניינותו של מרכס בפילוסופיה בתור שדה-עיון בעל ייחוד משל עצמו, היתה ללא ספק סברתו - שבדומה לחלקים רבים של שיטתו שנלקחה מרעיונותיו של הגל (Hegel) - שאי-אפשר לחקור באורח מועיל את האידיאות כשלעצמן, באשר הן חלק בלתי-נפרד מפעילותם של יחידים ושל קבוצות ואין להבינן אלא כאשר רואים אותן כאחד האספקטים של פעילותם הכוללת של בני-האדם. אין להתייחס אל העיון כאל תחום מנותק מן המעשה. דעותיהם, מניעיהם ומושגיהם האמיתיים של בני-האדם, כמו גם אמונותיהם המפורשות, מגולמים במעשיהם ובהתנהגותם הבלתי-מחשבתית. יתר-על-כן, בידודה של פעילות אחת, ולו גם למען הסיקור המדעי, וההתייחסות אליה ללא שימת לב למקומה בתוך ההתפתחות ההיסטורית של המעשה האנושי הכולל שאליו היא שייכת - משמעה הבנה מוטעית ופירוש מוטעה של פעילות זו. נטייה מעין זו ל"הפשטה" היא בעצמה סימן-היכר לאחיזת-עינים מיוחדת במינה, המותנית בהקשר היסטורי-חברתי מסויים; מרכס עצמו ביקש לחשוף ולהפיג את אחיזת העינים הזאת. כדי להבין את תורתו הפילוסופית של מרכס, מן ההכרח איפוא להבין את השקפתו על השאלה, מהו האדם ומה מניע אותו לפעול כפי שהוא פועל.