מצד התלמידיםכמה מכם זוכרים את הימים בהם קראו למורה - "המורה"?
כמה מכם קמו כשנכנס המורה לכיתה?
כשאני הייתי ביסודי זה אחד הדברים הראשונים שהטמיעו בנו,
כבוד למורה.
כבוד למורה נתן לנו כובד ראש בלימודים. צחקנו, עשינו שטויות, אבל עד גבול מסויים. לאף אחד לא היתה החוצפה לצעוק על מורה.
ואף מורה שהיה לי לא ניצל את זה סתם להציק לתלמידים.
כשעברתי לתיכון בישוב אחר, ראו את השוני הגדול בצורת החינוך בבית ספר היסודי, כי הבנות בכיתה שלי, שגדלו בבית ספר יסודי מסויים - היו חצופות.
כשתלמיד מגיע בידיעה שהכל מגיע לו, כי ההורים משלמים לבית ספר, וההורים יצעקו על המורה והכל יסתדר - הוא גם לא ילמד יותר מדי, הוא יזלזל במורה ובמקצוע. אם תלמיד רואה שההורים שלו מצדדים דווקא במורה - הוא ישתדל להשקיע ולא לתת למורה סיבה להכנס איתו למריבות. כמובן שההורה יעמוד לצד הילד במקרים מוצדקים,
אבל יש למנוע מצב שהורה מגונן על הילד גם כשמגיע לו לקבל עונש.
מצד המורים.
יש שחיקה נוראית, שבחלקה נובעת מהמתח היומי בין המורה לתלמידים.
אם בעבר מורה חש בנוח להעביר שיעור על סמך הידע שלו, ובמטרה להעשיר את הידע של התלמידים - הרי שהיום הכל סובב סביב בחינות הבגרות וממוצע התלמידים.
מורה יודע המון חומר, אבל הוא מפחד להעמיס על התלמיד. במהלך השנים הדרישות הופחתו לרמה כזו שכל דבר שחורג מתוכנית הלימודים - מעמיס על מי שלא רגיל ללחץ. לפני 10 שנים - מי שמע על מיקוד?! נבחנו על הכל!!!
שיטות הלימוד שונו, והפכו מאתגרות פחות לתלמידים ולמורים, מה שמוביל לשעמום משני הצדדים - ולחוסר הצלחה.
מורים עובדים מגיל 23 בערך עד גיל 60 (פלוס מינוס) הרבה שנים, תחלופה גבוהה של שיטות לימוד, תלמידים, הנהלות ומשרדי חינוך. אי אפשר להוביל מהלך אחד מההתחלה ועד הסוף. איך מורה אמור לתפקד?
אין למורה פרס ראוי. לעומת כמות ההשקעה של מורה, בשעות לימוד, בהכנת מערכי לימוד, חזרות עם תלמידים מתקשים, חיבור בחינות, בדיקת מבחנים ושעות רבות של ישיבות צוות - המשכורת אפסית. בינונית ולא יותר.
מדינה שרוצה שהחינוך שלה יתקדם, צריכה להשקיע במחנכים. לתת להם סיבה להגיע עם חיוך ועם חשק ללמד לבית ספר.
יש בעיות ברוב מערכת החינוך, אבל סתם לשלול אותה לא יעזור.
צריך לשנות את הגישה של התלמידים (קודם כל...), של המורים, של האוניברסיטאות, של משרד החינוך ושל מה לא?להשקיע במורים, להשקיע בתלמידים, להשקיע בבתי הספר עצמם.