מתוך עבודה שלי :

תחילת המלחמה :

בצהרי יום הכיפורים נפתחה המלחמה בהתקפה מתואמת של המצרים בתעלת סואץ ושל הסורים בגולן.
יחסי הכוחות היו לטובת האויב.
הסורים בצפון תקפו עם כוח שמנה יותר מ- 900 טנקים, עשרות אלפי חיילים רגלים, 140 סוללות ארטילריה ובהן כ- 600 קני תותחים, יחידות קומנדו מוטסות במסוקים ומטוסי תקיפה.
מולם ניצבו רק 177 טנקים ישראלים, 11 סוללות ארטילריה ו- 17 מצבי התראה ותצפית.
ההתקפה נפתחה בהפגזה ארטילרית ובתקיפה מן האוויר. כוח קומנדו סורי הונחת ליד מוצב החרמון וכבש אותו.
כוח שריון סורי פרץ לדרום הגולן והגיע במערב עד לשולי הרמה ובצפון עד סמוך לגשר בנות יעקב.

הלחימה בחזית הצפונית :

הסורים הדפו את ניסיונות צה"ל לבלימתם והגיעו עד מושב אלי על הסמוך לכנרת.
לסוף הצליח צה"ל לבלום את הסורים, בקרב "עמק הבכא" שנמשך יותר משלושה ימים ובו איבדו הסורים מאות טנקים ורכב משוריין.
כוחות השריון הישראלים וחיילי המוצבים לחמו בסורים בזמן שכוחות המילואים הוזנקו לגולן.
כאשר הגיעו הכוחות נבלמה התקדמות הסורים וצה"ל יצא למתקפת נגד. ב- 10 לאוקטובר, היום השישי ללחימה הצליחו כוחות צה"ל להדוף את הסורים עד ל"קו הסגול", קו הגבול שהיווה את קו החזית בתחילת המלחמה. יום לאחר מכן פתח צה"ל במתקפת נגד וחדר לשטח סוריה.
ב- 12 לאוקטובר הגיעו הכוחות הישראלים למרחק של קילומטרים ספורים מפרברי דמשק ונעצרו.
לקראת סוף המלחמה הצטרפו ללחימה כוחות מעיראק, ירדן ומרוקו בניסיון לעזור לסורים בקרבות נגד הכוחות הישראלים.
בבוקר ה- 22 לאוקטובר כבש צה"ל את מוצב החרמון מידי הסורים.
אז הוכרזה הפסקת אש בחסות האו"ם.