ABA


"אני לא עושה כלום בחיים, ונמאס לי. פריקה."
גירסת הדפסה        
קבוצות דיון 20 פלוס נושא #14423 מנהל    סגן המנהל    מפקח   Winner    צל"ש   מומחה  
אשכול מספר 14423
Rifler
חבר מתאריך 21.6.11
1018 הודעות
   16:18   29.03.12   
אל הפורום  
  אני לא עושה כלום בחיים, ונמאס לי. פריקה.  
 
   קוראים לי איציק (שם בדוי, אני פשוט רוצה להיות כנה איתכם) אני בן 22.
לא עשיתי צבא.
הצבא לא רצה לגייס אותי
נגיד בגלל המשקל, עכשיו הכל בסדר. אבל כבר מאוחר או שלא מאוחר אבל זהו זה מאחורי.
זה רק שתידעו שלא עשיתי צבא.

***

יש לי אח נכה, שיש לו מחלה עם שרירים. שאני לא רוצה לפרט עליה כאן.
הוא בסדר ברוך ה'. הוא כמוני וכמוכם. הוא בבית ספר רגיל, לומד בכיתה רגילה. הוא גם מדבר רגיל בכלל זה כאילו בן אדם רגיל, רק יושב על כיסא גלגלים. פשוט לא יכול לקום וללכת בגלל בעיה של שרירים חלשים.

***

אני האח הבכור, אבא שלי עזב אותנו בידיוק לאחר לידתו של אחי הקטן.
ברגע שנודה לו שנולד לו בן נכה, הוא פשוט לקח את הרגליים והלך.
עד היום הוא מנסה ליצור איתי קשר, מידי פעם אני מדבר איתו שיחות יבשות ורק בשביל לא לסנן אותו כל פעם. חוץ מזה הוא לא נחוץ לי בכלל. הוא לא היה איתי 22 שנה, אני לא צריך אותו עכשיו.
מה גם שהוא מתקשר הוא לא מבקש את אחי הקטן, אלא מדבר רק איתי. זה בקשר ל"אבא".

***

לאמא שלי יש בעיות נפשיות קלות, וגם אחוזי נכות שלא מאפשרים לה לעבוד.
היא בבית משגיחה על אחי הקטן כמובן. מגיל 0.
מאז שאני זוכר את עצמי, היינו מרימים ביחד עם אמי את אחי הקטן, אתם יודעים, בן אדם שרק יושב במיטה/בכיסא גלגלים ולא עושה פעילות גופנית רק משמין עם הזמן ועולה במשקל. ועם השנים נהיה יותר ויותר קשה להרים אותו.
מה גם שאני הייתי ילד קטן בן 13, רזה שוקל 45-40 אמא שלי כבר אחרי 12-11 שנים שהיא הרימה את אחי כמעט לבד. לא היה מטפל ולא כלום.
היום אני 22, ואמא כבר 18 שנים מרימה את אחי לבד. נהיה לה בעיות בגב שהיא צריכה לעבור ניתוח, כנ"ל אצלי יש לי בעיות בגב. אני מאוד חושש מזה ומקווה שזה לא יתפתח למשהו חמור מאוד.

***

את תקופת הילדות שלי העברתי בלעזור בבית.
הייתי תלמיד קצת שונה. אם אחי היה צריך ללכת לשירותים, ואני באמצע הלימודים. אין מי שירים אותו.
הרי הוא לא יכול ללכת לשירותים בבית ספר? אז מחזירים אותו לבית, ואני ואמא צריכים להרים אותו. מה שאומר שאיציק צריך לצאת מהבית ספר, לבוא לעזור בבית. מה שאומר שאיציק נעדר המון מהשיעורים כי אח שלו הקטן לא יכול להתפאק כל היום, וזה חוזר יום אחר יום. ואם אח שלו הקטן סיים בית ספר מוקדם מהרגיל, מי ירים אותו אל המיטה? איציק נאלץ שוב לעזוב את הלימודים.
שוב מאבד חומר, מסיים את הלימודים 12שנות לימוד, ללא תעודת בגרות כי חסרים לו מס' מקצועות לצערו.
בבית ספר לא ידעו וכל פעם היו חושבים שאיציק מבריז, כי איציק לא רצה לשתף מעולם שהחברים בבית ספר לא ידעו.
נכון, היו יודעים לפעמים כי אחיו הקטן היה מגיע עם הכיסא גלגלים. אבל זה כבר היה בשנה האחרון ממש באסיפות הורים האחרונות בכיתה י"ב, שם כבר הכל נגמר.

***

איציק מסיים את לימודיו, לא מגוייס לצבא, בקושי עבד בחייו כי היו זקוקים לו יום יום בבית.
אחיו הקטן תלוי בעזרת הזולת 24 שעות ביממה, אין מי שיטפל ואני גם מטפל באמי היקרה.
אני נישאר עד אור הבוקר עד שאני רואה שאחי הקטן ישן.
וחלילה לא נפל לו הראש לצד וככה הוא ישאר עד הבוקר, כי הוא לא יכול להרים אותו.
או שהיד שלו נפלה מהמיטה ולא יהיה מי שירים לו אותה, כי הוא לא יצעק בכדי להתחשב ולא להעיר - והוא מסוגל לישון ככה עד הבוקר. ולי כואב לראות את זה.
אז אני נישאר ער עד שאני מוודא שהוא ישן בסדר, ורק אז הולך לישון את המס' שעות שינה שלי. התרגלתי כבר.

***

הניסיון התעסוקתי שלי דל מאוד.
עבדתי קצת בתור סדרן, ניהלתי קצת חנות של כלי בית, יצא לי לעבוד באינטל תקופה קצרה (כאמור, אין לי תואר ולא השכלה. הם פשוט היו זקוקים לעובדים בדחיפות, והסכימו על סמך התרשמות בראיון ובדיקות לבחור עובדים ולהעביר אותם הכשרה של חודש ולתת להם לעבוד). עזבתי את העבודה באינטל כי לא הסתדר בבית.
היו זקוקים לי בבית, ובאינטל ישנה חובה לעבוד 4 ימים ו 12 שעות גם בלילות.

***

אז כרגע אני יושב בבית, במחשב.
כל בוקר מתעורר בכדי להרים את אחי, לארגן אותו לבית הספר שיניים אוכל ארוחת בוקר להתארגן ולשלוח אותו.
מקבל אותו בחזרה ואז למיטה פיפי מה שצריך הוא במחשב או רואה טלויזיה או עושה מה שבא לו עד הערב ושוב.
בנוסף מחפש עבודות באינטרנט אולי בתור תמיכה טכנית/שירות לקוחות אך לצערי לא מצליח למצוא דבר.
הלכתי לחברות כח אדם בעיר, הציעו לי עבודות במפעלים ועבודות פיזיות.
ואני מפחד להרוס את הגב בעבודה פיזית. כי אז לא יהיה מי שיעזור בבית עם אחי, אני לא יכול להרשות לעצמי.
למרות שגם עבודה מול מחשב זה להרוס את הגב, אבל פה אפשר להתפשר פחות או יותר.

אני כרגע בשלבים של להוציא רישיון נהיגה. אומנם נכשלתי טסט ראשון, זה ממש מבאס. אני ממתין לטסט השני כניראה יהיה רק אחרי פסח.
אבל אני ממש רוצה להוציא בכדי לרכוש רכב לאחי ולאפשר לו ולאמי לראות קצת עולם.
הם מעולם לא יצאו מגבולות העיר (אנחנו גרים בדירת עמידר ליד אשקלון/ב"ש/קרית מלאכי).
אחי הקטן מעולם לא היה בים, אני מקווה לאפשר לו את זה.
להראות לאמי קצת את הארץ, להראות לה שיש מקומות יפים ולא רק השכונה שלנו והבית.
החלום שלי זה לאפשר לאחי חיים רגילים. חיים נורמלים.
לא חיים של בן אדם נכה שאומר לעצמו "אני נולדתי נכה, ואלה הם חיי". לא.
אני רוצה שהוא ילמד באוניברסיטה, שירכוש השכלה, שיעבוד בעבודה במשרד.
אם כבר הוא בכיסא, למה שלא יעבוד במשהו שמצריך ישיבה והתעסקות? הוא טוב במחשבים, זה גם משהו. יש לו ראש והוא ברוך ה' פיקח ואפילו ממשיך לכיתה י"ג.
יש לי מסמך טקסט במחשב, עם מטרות שאני מאחל לי ולאחי. בכדי שיהנה מהחיים, ולא יגיד אני אדם נכה. אני לא יכול לשחק כדורגל, מה שווים חיי.
ביררתי לגבי טיסה ליום אחד לאנשים נכים, צלילה חופשית, צניחה חופשית מיוחדת לאנשים עם מוגבליות(הוא כבר עשה, אפילו אני לא עשיתי...), אני מתכנן לטוס איתו לתאילנד או לארה"ב מקווה שנגיש שם. להראות לו את העולם ושיהנה קצת מההנאות הקטנות והגדולות של החיים. יש לי עוד המון, אבל את זה נשמור למסמך טקסט שלי.

מקווה גם בקרוב להוציא אותנו מהעיר הזאת, למצוא לאמא מקום להיות בו.
אולי אפילו מקום שהיא יכולה לעבוד בו קצת, העיקר להיות עם אנשים.
ולא רק להיות בבית ולהשגיח על אחי.

וכמובן, מקווה למצוא לעצמי מקום עבודה, ללמוד בעזרת ה', ולהצליח.
יש לי שאיפות גבוהות, מקווה שאצליח להגשים אותן.

מבאס אותי רק לשבת בבית מול המחשב כל היום.
החברים שלי בצבא. רובם יוצאים פעם ב.. מה גם אני לא כ"כ שומר על קשר איתם
בגלל שהם יוצאים עד מאוחר, ואני לא יכול לאמר להם "חבר'ה, אני לא יוצא עד מאוחר כי אני רק אחשוב על אחי הקטן איך הוא ישן במיטה והאם הכל בסדר איתו".
יש דברים שגם החברים הכי קרובים אלי לא יודעים.

אני מקווה שהכל יסתדר.
אם למישהו יש עצה איך לעזור לי, איך למצוא עבודה, לעודד אותי או לספר לי דבר דומה - אני מאוד אשמח.
אם יש לכם איך לעזור לי - כל דבר יעזור לי.
תודה רבה שקראתם עד כאן ונישארתם איתי.


                                שתף        
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  נורא מרגש. קסם של בחור אתה נשמע SoMe1  29.03.12 16:56 1
     תודה רבה לך Rifler 29.03.12 17:03 3
  ואללה גבר תיהיה חזק, כל הכבוד לך על העזרה למשפחה, זה לא מובן מאליו nirfly 29.03.12 17:02 2
     תודה רבה גם לך. משפחה יש רק אחת, אם לא ניתן יד Rifler 29.03.12 17:05 4
  מכתב Xzotic 29.03.12 17:17 5
     תודה על השיתוף Rifler 29.03.12 17:28 7
         מכתב Xzotic 29.03.12 17:57 9
             שמחתי לקרוא, תודה. מאחל לך בהצלחה Rifler 29.03.12 18:20 11
  מכתב TheKid 29.03.12 17:25 6
     תודה רבה. אמרת בידיוק מה שאמרה לי המפקדת Rifler 29.03.12 17:32 8
     אני חייב להסכים עם הילד... colin  29.03.12 17:58 10
         תודה גם לך Rifler 29.03.12 18:21 12
             אתה יכול לשתף אחרי שהתקבלת, לא בראיון עבודה עצמו nirfly 29.03.12 19:12 13
  ריגשת אותי מאד oshriko  30.03.12 06:17 14
  רק חייב להגיד שאני מצדיע לך ועשית הרבה הרבה כמה עוד 30.03.12 10:13 15
  אני חייב להגיד Liran C 03.04.12 15:13 16
  אני מניאק אם מישהו פה לא נכנס לפרופיל שלו אחרי שהוא אמר Dudi_Tz  04.04.12 03:27 17

       
SoMe1  לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 23.9.09
12254 הודעות, 10 פידבק
   16:56   29.03.12   
אל הפורום  
  1. נורא מרגש. קסם של בחור אתה נשמע  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ביטוח לאומי לא עוזר?



                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Rifler
חבר מתאריך 21.6.11
1018 הודעות
   17:03   29.03.12   
אל הפורום  
  3. תודה רבה לך  
בתגובה להודעה מספר 1
 
   הביטוח לאומי זה מוסד.. שאני לא רוצה כ"כ להרבות במילים
אבל הייתי שמח אם הוא באמת היה עוזר לאנשים כפי שהוא מציג את עצמו.
ומי שמכיר את זה אישית, מבין על מה אני מדבר. ופשוט חבל מאוד.

הזכאות למטפל / עובד זר מגיעה מגיל 18+
וגם זה, לא בקלות רבה בכל.
קודם כל בגיל 18 הקצבת נכות יורדת (עד שלא תעבור את הוועדות הנוראיות והמשפילות שלהם "תרים את הכפית" "תוריד את החולצה" "תראה לנו איך אתה שותה").

ובכדי לקבל עובד או מטפל אתה עובר דרך ארוכה מאוד.
אני לא אכתוב שנים כי זה לא נכון, אבל עם הביטוח שלנו זה יכול לקחת שנה +/- אם לא יותר.

אין ספק שהם גם עוזרים לאנשים, אבל חבל שמעט הסיפורים הטובים עליהם ויותר הפחות טובים...

בינתיים אני עוזר למשפחתי, כי אין לי עוד משפחה אחרת.
שכחתי לציין, אנחנו לבד בעיר. אין לנו פה אף אחד.
גם כל השנים האלה אמא היקרה גידלה אותנו, ואני רק מגיל 13 ככה עוזר לה.
כי הייתי אפרוח מתחת לזה, בקושי שקלתי משהו. בקושי יכלתי להרים ולסייע.
אז נקווה שבקרוב יהיה מטפל / עובד זר ואמא תזכה לקצת חופש, ונחת.

הכי אני רוצה זה להוציא אותה ואת אחי מהעיר הזאת.
לקחת אותם לראות ערים אחרות.
הם לא יודעים מה זה עיר אחרת, מה זה מסעדה, מה זה ים, מה זה קולנוע.
אני בטוח שיש עוד אנשים כאלה, וחבל וכואב לי.
חיים רק פעם אחת, קשה המחשבה שיש בן אדם שחיי ולא נהנה אפילו בקצת מההנאות שיש לנו בעולם הזה.


                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
nirfly
חבר מתאריך 26.4.06
23476 הודעות
   17:02   29.03.12   
אל הפורום  
  2. ואללה גבר תיהיה חזק, כל הכבוד לך על העזרה למשפחה, זה לא מובן מאליו  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  



                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Rifler
חבר מתאריך 21.6.11
1018 הודעות
   17:05   29.03.12   
אל הפורום  
  4. תודה רבה גם לך. משפחה יש רק אחת, אם לא ניתן יד  
בתגובה להודעה מספר 2
 
   ונעזור אחד לשני, מי יעזור לנו?
אותו הדבר עם החברה.
אם לא נעזור אחד לשני ברחוב, אם לא נעזור לזקנים, אם לא נעזור לאמהות עם העגלה, לעיוורים, לאנשים עם מוגבלויות - מי יעזור להם?

אני בטוח שאנשים פה הם אנשים טובים, וכל אחד עוזר לאחר כמה שהוא יכול.
אני שמח מאוד, ומודה לכם.


                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Xzotic
חבר מתאריך 14.9.08
5945 הודעות
   17:17   29.03.12   
אל הפורום  
  5. מכתב  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   לאמא שלי גם יש אחוזי נכות בגלל הגב, והיא מפחדת לעשות את הניתוח |:
היא יכולה לתפקד רגיל (בערך), פשוט היא מתעייפת מהר מאוד ויכאב לה הגב ואז היא תצטרך לשכב לנוח קצת
יש לה גם פחדים לא מהעולם הזה (לא יודע אם לזה התכוונת כשאמרת בעיות נפשיות, אבל לדעתי אפשר להגדיר את אמא שלי ככה..) אם פתאום האור יכבה היא תקפוץ מפחד (אז תאר לך איך היא בזמן גראדים), היא ממש נבהלת מכל דבר, חרדות לא מהעולם הזה

סתם רציתי לשתף כי כשסיפרת על אמא שלך זה ממש הזכיר לי את אמא שלי

אין לכם דודים\קרובי משפחה שמסייעים לכם פה ושם?


                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Rifler
חבר מתאריך 21.6.11
1018 הודעות
   17:28   29.03.12   
אל הפורום  
  7. תודה על השיתוף  
בתגובה להודעה מספר 5
 
   אני בטוח שאתה גם דואג לאמא שלך, ועוזר עד כמה שניתן
בכדי להפחית ממנה את העומס, ושלא תרים דברים כבדים ולא תעשה פעולות מאמצות יתר על המידה.

לצערי, המשפחה שלנו מאוד קטנה.
את הצד של "אבא" אני לא מכיר, לא רוצה להכיר.
אין לי שום צורך בלהכיר אותו. הוא לא היה בשבילי 22 שנה, מה יש לו לבוא
לחפש אותי עכשיו? ועוד לא לבקש את אחי הקטן, שבגללו הוא עזב.
לקחת את הרגלים ולעזור כשנודה לך שנולד לך בן נכה, כמה שפל אפשר להיות?
אז הצד שלו - אין.

הצד של אמא מצומצם לצערי.
והם לא גרים כאן או בסביבה. הם גרים בת"א (אחות של אמא)
ואח אחד גר באשדוד.
זהו חוץ מזה אין עוד.

כמעט לא יוצא לנו להתראות כי אי אפשר לעלות את אחי, כי הם גרים בבתים ללא מעלית וקומה גבוה.
מה גם שאין לנו רכב.
רק נסיעה לבית חולים לביקורת תקופתית של אחי זה 1500 שקל רכב עם מעלון.
ובחברת הסעות אמרו שזה רק לכיון אחד.
אז תחשוב כמה יעלה לנו אם נירצה פתאום לצאת לביקור לדודה שבת"א?

אני רוצה לשנות את זה, לכן אני לומד נהיגה.
לא כ"כ מאיר לי המזל, נכשלתי טסט ראשון. עברתי את ה 30 שיעורים
אני נוהג מצוין. המורה לא רוצה לתת לי עוד שיעורים הוא אומר שאין טעם
אני רק נוהג לא עושה טעויות, ושזה סתם. אז ממתינים לטסט השני.
הוא אומר שכניראה תהיה שביתה בפסח, אז אתה רואה זה מתעכב לצערי . ..

אחרי שיהיה לי רישיון אני בטוח שהחיים ישתנו בקצת אפילו לטובה.
אפשר להראות להם מקומות, לקחת אותם לים, לעיר אחרת.
להופעות, לסרטים, סתם לעשות סיבוב עם הרכב ולראות אותם שמחים.


                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Xzotic
חבר מתאריך 14.9.08
5945 הודעות
   17:57   29.03.12   
אל הפורום  
  9. מכתב  
בתגובה להודעה מספר 7
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 29.03.12 בשעה 18:01 בברכה, Xzotic
 
הבנתי

גם אני לא בקשר עם אבא שלי כבר מאז כיתה ז' בערך.. אני כבר לא זוכר.
הוא לא משלם לאמא שלי מזונות מאז שהם התגרשו שהייתי בן 6 בערך (והגירושין לא היו מכוערים בכלל, במשך זמן רב הוא כל הזמן בא אלינו הביתה, צחק פה ושם, אמא שלי נפרדה ממנו יפה..).
איכשהו אמא שלי רוצה שאני אהיה בקשר איתו כשהוא מתקשר (בזמן האחרון אחותי התחילה להיות איתו בקשר טלפוני וכו') ואני לא מבין למה.. אני גם לא מרגיש קרוב אליו
הוא ידע איפה אני גר כל השנים האלה (הוא גר 5 דקות מאיתנו), אם זה היה חשוב לו כל כך הוא היה מחפש אותי
אז גם אני לא בקשר עם הצד של אבא שלי.

בכל אופן, עד כמה שזה נשמע דבילי, גם לי אין עדיין רישיון
את האמת, לא עשיתי רישיון מהר מהסיבה הפשוטה שאין לנו רכב, אז חשבתי לעצמי.. 'מה הלחץ? לעשות רישיון ואז לרכב על קורקינט'? |:
התחלתי ללמוד לתיאוריה רק לקראת השיחרור שלי (השלמתי דפוק והשתחררתי ב28.8),
*ברגע הזה בתגובה הלכתי להביא את הטופס תיאוריה, כדי שיהיה לי את התאריך המדיוק *
עברתי תיאוריה (ראשונה כמובן) ב5.6, לקראת סוף השיחרור, והתכוונתי להתחיל שיעורי נהיגה.
אמא שלי עשתה את הבירורים שלה איפה כדאי וכו', וגם אני שאלתי חברים בבסיס ובמקביל- שיפוצים בבית עלו על הפרק.
דוד שלי (מצד אמא) כל הזמן רצה לשפץ לנו את הדירה (הוא מתעסק בזה וגר בסביון, אבל אמא שלי אף פעם לא מבקשת ממנו עזרה כספית וכו' בשום אופן, אנחנו מסתדרים)
אמא שלי החלה לחפש דירה להשכיר (אתה יודע, כדי שיהיה איפה לשהות בזמן השיפוץ, כי הוא יהפוך שם הכללל, זה לא יהיה שיפוץ בקטנה) אבל מכיוון שבדיוק הקיץ התחיל- המחירים היו בשמיים- כל מקום דרש מחיר כפול.
כשהדוד ראה שאמא שלי אובדת עיצות- הוא הציע לנו להשתכן בדירה חדשה בביניין חדש שלו בפתח תקווה בזמן השיפוץ, אז החלטתי שעדיף לי פשוט לחכות עם שיעורי הנגיה ולקחת אותם שם, כי לעבור באמצע לא יהיה נוח.
מפה לשם התעכבנו בפינוי הדירה שלנו (היינו צריכים לארגז וכו', אין לנו הרבה דברים- אבל היה הרבה מואד זבללל! והיינו חסרי אונים. את החדר שלי פיניתי במהירות, כי זה חדר שלי ואני יודע מה לעושת שם, אבל החדר של אחותי, המטבח- הסלון, בדברים האלה הייתי תלוי באמא שלי שהיתה CLUELESS) ובסוף הדוד אמר שנחכה עד סוף החגים.
החגים נגמרו ועדיין שוב- הכל תקוע ולא מתקדם בבית (וכמובן שאני בינתיים לא לומד ולא עובד ולא לומד נהיגה, כי איך אני אעשה את כל זה כשאני אמור לעבור דירה?!)
עד! שבזמן האחרון אמא שלי אמרה שעד כאן. ועובדים במרץ עד שמסיימים. פירקתי את כל המטבח ועם עזרה של אחותי ואמא שלי אירגזנו את הדברים, ואז התחילו האזעקות באשדוד חח.. כמובן שאמא שלי היתה מזועזעת, האזעקות היו מפחידות אותה מאוד, וכל פעם כשדודים שלי אמרו לה לבוא לפה (לפתח תקווה, איפה שרובם גרים), היא דחתה את זה וניסינו לגמור מהר את הבית ופשוט לעבור לדירה החדשה שציינתי.
אם אתה זוכר, הגראד האחרון שפגע באשדוד, ב'לב העיר', קרה בעצם כמה בלוקים ליד הביניין שלנו. כולנו שמענו את זה בחדר מדרגות והיינו בטוחים שזה ממש פה (וצדקנו)
ברגע הזה אמא שלי נשברה והחליטה שלוקחים את הדברים ועוברים.
לקחנו את הדברים החשובים ביותר ועברנו לדירה החדשה, וחיכינו להפסקת אש על מנת לחזור לבית ולסיים להכין אותו לשיפוץ.
באמת שלדעתי רק בזכות הגראדים סיימנו את הבית, כי כשחזרנו לאשודד לסיים את הדירה בשלישי שעבר שעבר- עבדנו כל כך במרץ ועד שישי-שבת סיימנו הכל, הבאנו לדוד את המפתחות וחזרנו לפה, לדירה החדשה.

אז כן, כל החפירה הזו רק כדי להסביר שרק עכשיו אני סופסוף עומד ללמוד נהיגה
אמרה שהטסט שלך ידחה, אז לא נורא! חיכית כל כך הרבה זמן שאתה צריך לקחת את השבועיים הללו בפרופורציה, העיקר שסיימת עם כל זה ואתה נוהג מצוין, אני בטוח שתצלח את הטסט השני


עכשיו דודים שלי (וגם אמא שלי סופסוף קולטת את זה) שאין לה מה לחזור לאשדוד, כי כל היעניין הזה אף פעם לא ייפסק, וזה לא רק עיניין הגראדים- אין לה אף אחד באשדוד, אז אני די בטוח שנשאר פה בפתח תקווה בסופו של דבר
אוליי היה עדיף גם לכן לעבור להיות בקרבת דודים, אבל אמרת תל אביב ואמרת הכל
אני בטוח שזה יהיה כמעט בלתי אפשרי ויקר מאוד


                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Rifler
חבר מתאריך 21.6.11
1018 הודעות
   18:20   29.03.12   
אל הפורום  
  11. שמחתי לקרוא, תודה. מאחל לך בהצלחה  
בתגובה להודעה מספר 9
 
   ורק טוב!


                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
TheKid לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 5.10.07
17978 הודעות, 1 פידבק
   17:25   29.03.12   
אל הפורום  
  6. מכתב  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   דבר ראשון, כל הכבוד על השיתוף ומגיעות לך מחמאות רבות על אורח החיים שאתה מנהל.
דבר שני, אני חייב לומר לך שמאד עושה לי רע לקרוא את הטקסט הזה ולראות שאתה מדבר לעצמך בגוף שלישי כאילו אתה לא חשוב, מה שמתבטא בהתנהלות שלך בחיים כפי שתיארת פה. אתה מתנהל בחוסר כבוד עצמי ומשקיע את כל המאמצים שלך כדי לעזור לכולם חוץ מלעצמך.
נראה שזאת הפעם הראשונה שאתה פונה למשהו בשביל עצמך וגם הפנייה הזו בעקיפין היא בשביל לשמח את האחרים.
אני חייב להגיד לך שאתה חייב לקחת קודם כל את עצמך בידיים, אם זה לרזות (אם עוד לא רזית) ואם זה להשלים בגרויות באופן עצמאי.
אני מאמין שדברים טובים יקרו לך אם תכבד קודם כל את עצמך ובאמת תצליח להגשים את השאיפות שלך ולא רק לכתוב אותם על דף.
אני לא אומר לך שתתנער מהאחריות המשפחתית אלא שתפנה מקום גם לעצמך אם זה ללימודים , עבודה וחברים למרות הקושי שאתה מתאר פה.
דבר נוסף, אני חושב שכדאי שתספר על המצב שלכם גם לאבא שלך, אם זה לא יכול להועיל זה בטוח לא יכול להזיק.
כמו כן, תתחיל בתהליכים מול הביטוח הלאומי הם חייבים לעזור לכם, ואפילו תנסה למצוא משהו שמבין בזה שיוכל לסייע לכם לדוגמא ארגונים של נכים.

הייתי ממליץ גם על ייעוץ סוציאלי למשפחה.

אני בטוח שאם תתן קצת זמן לעצמך , ותתקדם בחיים אתה תראה תוצאות גם בפן האישי וגם בפן המשפחתי.

בהצלחה.


                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Rifler
חבר מתאריך 21.6.11
1018 הודעות
   17:32   29.03.12   
אל הפורום  
  8. תודה רבה. אמרת בידיוק מה שאמרה לי המפקדת  
בתגובה להודעה מספר 6
 
   בלשכת גיוס ב"ש, ביום שהיתה לנו את השיחה האם להתחיל שירות צבאי או לא.
היא אמרה לי "אתה בחור מיוחד מאוד, אין ספק. אבל אתה שם לב שאתה נותן את כל כולך למשפחה? מתי תחשוב על עצמך? על איציק. כי גם לך יש את החיים שלך."

לא ידעתי מה לענות לה, כמו שלא ידעתי מה לענות לעוד כמה שאמרו לי את מה שאמרת. וכמו שאני לא יודע מה לענות לך.

זאת המשפחה שלי, המשפחה היחידה. אני אוהב אותם.

אני כרגע בסדר גמור מבחינת המשקל.
אני גובה 1.75 ושוקל 60.

לספר לאבא, אני לא מוכן. איך אני נוהג לכתוב פה "אבא".
בשבילי בן אדם (במרכאות בן אדם) שקם בחדר לידה, ועוזב בגלל שנודה לו
שנולד לו בן נכה, זה לא מישהו שאני יכול לקרוא לו "אבא".
גם בשיחות טלפון אני מעולם לא קורא לו "אבא".

ברחת כמו שפן בחדר לידה, לפחות כשאתה מתקשר תבקש לדבר עם הבן הקטן שלך.
לא, גם את זה הוא לא עושה.

אבל זה לא מפריע לי, למדתי לחיות עם זה. אני לא צריך אבא בגיל 22.
למדתי להסתדר טוב מאוד בלי אבא.
יש לי אמא שלי, שהיא היתה גם האמא וגם האבא שלי. אמאבא.


                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
colin 
חבר מתאריך 19.3.02
3710 הודעות
   17:58   29.03.12   
אל הפורום  
  10. אני חייב להסכים עם הילד...  
בתגובה להודעה מספר 6
 
   אתה חייב קצת להתחיל לחשוב על עצמך.
אם תמשיך בצורה הזאת, שגם אתה לא עובד, ואמא לא עובדת, והאח לומד ואתם חיים רק על הקצבה שלו, אתם לא תחזיקו מעמד עוד הרבה... אתה לומד נהיגה, באיזה כסף אתה רוצה לרכוש רכב? ודלק? וביטוח? אתה חייב להתחיל לטפל בעצמך, בגיל צעיר מאוד נפל עליך "עול" של אדם מבוגר, ובאמת נראה שוויתרת על עצמך בשביל אחיך והמשפחה.
אבל אתה חייב קצת לשחרר אחי, כי אחרת לא תוכל לספק להם את האיכות חיים שאתה רוצה וחולם עליה. אתה חייב לשפר את הלימודים שלך ולסיים אותם, ולהתחיל לעבוד במשהו.אחרת כל החלומות שלך לא יתגשמו.
נשמע כאילו אתה גם לוקח על עצמך את העול ואולי גם מאשים את עצמך קצת במשהו...הייתי מציע לך לדבר עם פסיכולוג או משהו, שיעזור לך קצת להבין שגם אתה קיים בתמונה, ושאתה צריך לחזק את עצמך גם בשביל עצמך וגם בשביל המשפחה. המצב שתיארת בלילה "ללכת לישון מאוחר כי אולי משהו לא נוח לו", אני מבין שבן אדם לא נח לו והוא לא רוצה להפריע, אבל תאמין לי, שאם משהו באמת יהיה לו לא נח או משהו יכאב לו, אתה תדע. הוא ידאג לכך שתדע. אתה באמת באמת באמת חייב לקחת את עצמך בידיים בשבילם. זה גם אני בטוח משפיע נפשית הנושא הזה.

ואין שום בושה בלבקש ולקבל עזרה, אתה אומר שהמורים לא יודעים, החברים לא יודעים, מעסיקים לא יודעים וכו', וחבל....אולי אם יותר אנשים ידעו, יותר אנשים יעזרו, מה שיקל עליך טיפה להתפתח....


                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Rifler
חבר מתאריך 21.6.11
1018 הודעות
   18:21   29.03.12   
אל הפורום  
  12. תודה גם לך  
בתגובה להודעה מספר 10
 
   אני לא סתם מסתיר את זה, כי הייתי בכמה ראיונות, שבהם סיפרתי
את מה שסיפרת פה, וזה מיידית כבר ראיתי על פרצופה של המראיינת שאני לא
הולך להתקבל למקום הזה.
מאז הבנתי שאין מה לספר, ועדיף לא לספר יותר מידי.


                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
nirfly
חבר מתאריך 26.4.06
23476 הודעות
   19:12   29.03.12   
אל הפורום  
  13. אתה יכול לשתף אחרי שהתקבלת, לא בראיון עבודה עצמו  
בתגובה להודעה מספר 12
 
   כי תחשוב על מעסיק שמראיין עובד והוא מראש אומר לו שייתכן מאוד שיהיו הרבה פנצ׳רים וחיסורים.

אחרי שאתה מתקבל לעבודה ומוכיח את עצמך אין שום בעיה לשתף



                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
oshriko 
חבר מתאריך 1.9.02
13988 הודעות
   06:17   30.03.12   
אל הפורום  
  14. ריגשת אותי מאד  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   עצוב לי לשמוע שאזרח במדינת ישראל חי כמו שאתה חיי ואף אחד לא דואג לסיע.
אני חושב שכדאי שתמצא לך עבודה עם כל הקושי, תחפש עבודה מכניסה כמו מכירות לדוגמא - גם לא יהיה לך יותר מדי פנאי לחשוב על המצב בבית וגם תרוויח כמה שקלים אם אתה גר באזור ראשון לציון או באזור הצפון - נשר ואו בבאר שבע דבר איתי אני יגיש לך קורות חיים לעבוד בהוט במכירות.
תשמע כל הכבוד שאתה ככה משקיע ועוזר בבית אבל חשוב שתדע שאם לא תצא מהמעגל הזה שאתה נמצא בו אתה תשאב אליו לכל החיים, ברור שאח זה חשוב ואמא זה הכי חשוב אבל תצטרך למצוא דרך לקחת צעד אחורה - אני חושב שתבדוק אולי מבחינה חוקית בגלל המצב הבריאותי מגיע לכם איזה עובד זר שיוריד ממך קצת את הנטל.
נשאר לי רק לאחל לך שה' ישלח לך ברכה, הצלחה, פרנסה טובה ,בריאות והרבה נחת!




                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
כמה עוד לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 18.11.09
234 הודעות, 11 פידבק
   10:13   30.03.12   
אל הפורום  
  15. רק חייב להגיד שאני מצדיע לך ועשית הרבה הרבה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   יותר מבני גילך
כי לדאוג לעצמך ולצרכים שלך זה כל אחד יכול וזה סתם הבל הבלים
אבל מה שאתה עושה, זה באמת ממש מדהים


                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Liran C
חבר מתאריך 10.2.09
2845 הודעות
   15:13   03.04.12   
אל הפורום  
  16. אני חייב להגיד  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   אתה יודע, פעם איש אחד זקן אמר לי: "המשפחה שלך זה הדבר הכי יקר שיש לך"
וזה בדיוק מה שרואים אצלך. אתה מלכד את הבית, תומך גם באחיך וגם באמא שלך וסביר להניח שבלעדיך הם לא היו מחזיקים מעמד.
אתה נותן את כל כולך בשביל אחיך הקטן לטוב ולרע. מעטים האנשים שהיו מסוגלים להקריב כל כך הרבה מעצמם כדי לעשות את מה שאתה עושה בשבילו ובשביל אמא.
אני לא מתרגש כמעט מדברים אבל הדמעות עומדות לי כרגע בעיניים..
אני מצדיע לך בנאדם. יש לך לב זהב.
תהיה חזק ותמשיך לתמוך ולעזור להם כמה שאתה יכול, כי בלעדיך אין להם הרבה סיכוי. בכל מקרה אני ממליץ בחום לנסות להזיז את עניין המטפל - זה יוריד מכם המון מאמצים.


                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Dudi_Tz 
חבר מתאריך 13.11.03
11495 הודעות
   03:27   04.04.12   
אל הפורום  
  17. אני מניאק אם מישהו פה לא נכנס לפרופיל שלו אחרי שהוא אמר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   שקוראים לו איציק שם בדוי וראה שקוראים לו גולן יחפז..

אבל לא היה נעים לכם לכתוב את זה כי זה אשכול חצי התאבדות


                                                         (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
___________________________________________________________________

___________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מחק תגובות | עגן אשכול
       



© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net