שהרגיל אותנו. שזוהי דרך העולם.כמו שרוב חייהם של האנשים פה ניראים ככה:
גן > בית ספר > תיכון > צבא > טיול לאחר צבא > אוניברסיטה > חתונה .
וכמובן לא לשכוח את הדבר שאי אפשר להתקיים בלעדיו, אלא אם נולדת למשפחת מלוכה, או רוטשילד:
עבודהעבודהעבודה. מצאת החמה עד צאת הנשמה.
ובין לבין יש את הזוגיות שאצל כל אחד זה בתקופה אחרת. אחד לפני הצבא, אחר אחרי, אחד בכלל רק אחרי הלימודים. כנ"ל עבודה אחד עובד כבר מגיל 15, אחד רק אחרי הצבא וכו'.
אם לא תתחתן, יסתכלו עליך בעין מוזרה.
למרות שמגיע שלב בחיים, שצריך להפסיק לחשוב לעצמך מה יאמרו עלי, או מה הם יגידו אם אני לא אתחתן וכו'. אבל אצל הרוב זה קשה.
לא רוצים לאכזב את המשפחה.
את הסובבים.
אולי החתן בדעה שלא צריך להתחתן, אבל מה עם הכלה? מה עם הוריי הכלה?
זה יוצר רושם לא טוב.
זה גם פשוט משהו שמרגילים אותנו מגיל קטן.
אתה זוכר כשהיינו קטנים, עד שאין נשיקה אז זה כאילו סתם, רק אחרי נשיקה זה כאילו אתם בייחד? זוג. בלי נשיקה, או לשכב. זה כאילו סתם ידידה.
אז כשאתה גדל ושם לה טבעת, אז זה כאילו מוכיח שזה השלב הבא היותר רציני. חתונה.
נסיים במשהו שיעלה חיוך 
שאלה: "למה כל גבר צריך להתחתן?"תשובה: "כיוון שאושר זה לא הדבר היחיד בעולם…" 