@ldan192@1) הסיכויים הם נגדך. מראש אני מניח שאתה מודע לסיכויי ההצלחה של סטרטאפים.
מעבר לזה, כל סטודנט שני מסטנפורד מקים היום סטרטאפ. צמחה שם חממה מטורפת לסטרטאפים במיוחד בשל החיבור עם העמק.
אם תקרא קצת את המאמרים של Paul Graham הוא מדבר על התופעה הזאת ומאד מתנגד לה. הוא חושב שסטודנטים שרק סיימו קולג' ויש להם 0 שעות בתעשייה לא בשלים לסטרטאפ. אני די מסכים איתו.
כמובן שיש מקרי הצלחה אבל מבחינה סטטיסטית מובהקת, הפרופיל של היזם המצליח הוא של בן אדם מבוגר יותר (35+) שעשה דבר או שניים בחיים לפני ( בד"כ נהיה מומחה בתחום שלו והיה לו מידע ממקור ראשון על התעשייה שאליה הוא הולך).
2) עבודה בסטרטאפ היא מציאות מורכבת. החוסר ודאות הוא מטורף ואתה עובר טלטלה נפשית כל הזמן. אתה צריך מראש צריך להתכונן לכך שלא תהיה לך הכנסה או שתהיה לך הכנסה מאד מצומצמת לזמן מסוים. אתה צריך לדעת בדיוק לכמה זמן אתה יכול להחזיק.
3) עבודה בסטרטאפ דורשת מחויבות עצומה. כל החיים שלך הופכים להיות הסטרטאפ. אתה עומד לראות את השותפים שלך לסטרטאפ יותר משתראה את הבת זוג שלך. החיים האישיים והעבודה מתמזגים וסדרי העדיפויות משתנים. זה משהו שאתה חייב לקחת בחשבון.
ולמרות כל הנקודות האלו אני חושב שסטרטאפ היא חוויה מדהימה.
אתה יוצא מהבועה הקטנה של פיתוח ונחשף לאינסוף דברים חדשים. ניהול מוצר, פיתוח עסקי, שיווק, גיוס כספים, היבטים משפטיים, היבטיים כלכליים, התמודדות עם גדילה ותחרות.
התודעה שלך מתרחבת ברמות אחרות. מה שאתה לומד בשנה אחת של סטרטאפ לא לומדים בהמון שנים בתעשייה ובטח שלא באקדמיה.
עבודה בסטרטאפ היא רכבת הרים אמוציונאלית ועל כל רגע קשה ומאכזב יש רגע של נצחון קטן וסיפוק עצמי ענק.
הסטרטאפ שלי, כמו מרבית האחרים, נכשל בסופו של דבר, אבל אני לא מתחרט על החוויה לרגע.
הניסיון והקשרים שאתה צובר שווים את הכל. זו קפיצה עצומה בקריירה, כזאת שאי אפשר להשיג בתעשייה במשך זמן זהה.
לסיכום אם אתה בן אדם אופטימיסט ונועז שמוכן לעמוד בקשיים הכרוכים (מנטלים,פיזיים, כספיים) ואתה מבין את כל הסכנות שבדרך, אני ממליץ בחום לעבור את ההרפתקאה הזאת.
אל תלך לסטרטאפ מהסיבות הלא נכונות כי אתה תתאכזב.