סתנן: הגדרה משפטית הנובעת מהחוק למניעת הסתננות: "מי שאינו תושב ישראל, שנכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול". "מסתנן" הוא המונח הרשמי, והוא הניטרלי ביותר משום שהוא מתאר את אופן הכניסה לישראל. גם שופטי בית המשפט העליון משתמשים במונח החוקי.מבקש מקלט: רק כשליש מהמסתננים שנכנסו לישראל לאורך השנים טרחו להגיש בקשת מקלט: כאלה שהגישו בקשה לקבל מעמד פליט בטענה שנשקפת סכנה לחייהם או לחירותם במדינת המוצא. כלומר – 66.6% מעולם לא הגישו בקשת מקלט. יש לציין כי בקשת מקלט לא מעידה על מצבו של המבקש במדינת המוצא אלא אך ורק על עצם הגשת הבקשה, וברחבי העולם, מרבית בקשות המקלט נדחות.
פליט: מי שבקשת המקלט שלו התקבלה לאחר בדיקה והוא הוכר על ידי המדינה כזכאי להגנה.
"מסתננים" ו"מבקשי מקלט"
סעיף 1 לחוק למניעת הסתננות8 משנת 1954 (תקופת הפדאיון) מגדיר "מסתנן" בין היתר כ"תושב או מבקר ב... שנכנס לישראל". סעיף 10 לחוק זה קובע חזקה שלפיה "אדם שנכנס לישראל ללא רשות כניסה, או שוהה בישראל שלא כדין, רואים אותו לעניין חוק זה כמסתנן, כל עוד לא יוכיח את ההפך". הווה אומר, אדם הנכנס לישראל מאחת המדינות האמורות ללא רשות כניסה או שוהה בישראל שלא כדין מוחזק כ"מסתנן", בלי להתחשב בנסיבות שבגללן חצה את הגבול.
כיום רוב "המסתננים" לישראל חוצים את הגבול ממצרים. אף שהחוק למניעת הסתננות קובע הסדרי דיון ושיפוט, כיום חוצי הגבול ממצרים מטופלים בדרך כלל בהתאם להוראות הפרק הרביעי (הרחקה ומשמורת) לחוק הכניסה לישראל.9 הם מובאים לפני בית דין למשמורת, וזה מורה במקרים רבים על מעצרם, גם כשמדובר במי שמעוניינים להגיש בקשה למקלט.
סעיף 1 לנוהל טיפול במבקשי מקלט קובע שעל נתין זר המבקש להגיש בקשה למקלט מדיני בישראל להגישה במשרדי הרשות או לנציג הרשות במתקן המשמורת, אם הוא מוחזק במשמורת, בתוך שנה ממועד כניסתו לישראל.10 ואולם לפי סעיף 10 לנוהל, "מדינת ישראל שומרת לעצמה את הזכות שלא לקלוט בישראל ולא להעניק אשרת שהייה בישראל לנתיני מדינות אויב או מדינות עוינות - כפי שייקבעו מעת לעת על ידי הרשויות המוסמכות וכל עוד הן במעמד זה".
הוראות סעיף 10 אינן תואמות את אמנת הפליטים הקובעת שהבסיס להכרה במבקש המקלט כפליט הוא אישי,11 וכל בקשה למקלט צריכה להיבחן באופן פרטני במסגרת הליכים לקביעת מעמד פליט (Refugee Status Determination). הגדרת מדינות או אזורים שמתושביהם נשללת באופן גורף הזכאות למעמד פליט סותרת אפוא את דרישות האמנה, הקובעת במפורש שבין מבקשי המקלט אין להבחין על בסיס אופי היחסים בין מדינת המוצא ובין המדינה הקולטת.12 זאת ועוד: נדמה שהרציונל העומד ביסוד האמנה, שלפיו נדרשת הגנה לפרטים הנרדפים על ידי המשטר במדינת מוצאם, מצדיק לכאורה התייחסות הפוכה. ואולם הנוהל הנוהג מאפשר שלא ליתן מעמד פליט למי שנרדף על ידי אותו משטר שבגינו לכאורה מדינתו הוגדרה כמדינת אויב.