אחיין שלי הלך למכינה קדם צבאית למשך שנה לפני הגיוס, והמשיך לשירות צבאי מלא. מהמשפחה הקרובה שלי (אחים/אחיות/אחיינים/בני ובנות דוד) - כל מי ששירת - שירת שירות מלא, עם או בלי מדרשה/מכינה לפני. בן הדוד היחידי שהיה במסלול הסדר - שירות בתור מתנדב, כי הוא היה עדיין אזרח אמריקאי, לפני שעלה לארץ. בזמנו (לפני כמעט 20 שנה) בדקתי מסלול "הסדר" לבנות (מדרשה + שירות צבאי מלא כמורה חיילת). דברים השתנו המון ב20 שנה, אבל אז באולפנות שלמדתי בהן, שירות צבאי לנשים היה no no. עשור לפני אחותי הבחורה סיימה לימודים באולפנה נחשבת ובערך שליש מהשכבה שלה התגייס ו/או יצא בשאלה. האולפנה התעלמה מהמחזור הזה, הן נחשבו כשלון חינוכי.
היו הרבה בעיות הלכתיות עם שירות צבאי לנשים בזמנו (חלק לגיטימיות וחלק הגזמות לדעתי). אבל המערכת הצבאית השתנתה המון, ויש מקום לשירות צבאי משמעותי לנשים. שירות לאומי משך עשרות שנים נתן אפשרות לשירות משמעותי לחברה, במסגרת דתית. היו לי חברות ששירתו בבתי חולים, בתי אבות, עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים,ועבדו סביב השעון. בנוסף להתנדבות, היה לנו לו"ז של לימודי תורה לפחות פעם בשבוע.