מי שצפה אתמול (א') בראשוני המפגינים יוצאי העדה האתיופית צועדים רעולי פנים באמצע הכביש בדרך לכיכר רבין, כאילו הם נמצאים באמצע ג'נין, ומחווים תנועות מאיימות לנהגים שמשתדלים לא לדרוס אותם - יודע שהפעם, לשם שינוי, המשטרה לא אשמה.מתבקש להאשים את משטרת ישראל בנקיטת יד קשה מדי כלפי המפגינים. הרי בגלל שוטר שהיכה חייל אתיופי החלה כל המהומה. אבל הפעם, ככל הנראה בשל רגשות האשם וההכאה על חטא של הפיקוד העליון, פעלו השוטרים באיפוק יוצא דופן והכלה כמעט על-אנושית.
תראו לי עוד הפגנה בלתי חוקית, שמשתקת עורק תחבורה ראשי במשך שעות ארוכות, ומתגלגלת לאירוע אלים שיכול היה להסתיים בנפגעים בנפש, נגיד, של חרדים נגד השבת, שהייתה מסתיימת בלי אוטובוסים של עצורים ועשרות תיקים פליליים, וכן, גם גז מדמיע ורימוני הלם אם צריך.
בכל הכבוד לטענות הצודקות מאוד של המפגינים, אנחנו עדיין נמצאים במדינת חוק. דמוקרטיות ותיקות מאתנו, כמו ארה"ב, פועלות ביד ברזל מול התקוממויות קטנות מאלו, עם אפס הכלה והבלגה, עיינו ערך בולטימור.
משטרת ישראל לא אשמה בגילויי הגזענות. כולנו אשמים. זו אולי הסיבה לפליטת הפה הפרוידיאנית של משה נוסבאום, בשידור חי, "בין המפגינים יש גם ישראלים", ולשאלה ששאל שדרן ברדיו: "איפה סופה לנדבר, שרת הקליטה?" אנחנו עדיין מבדילים בין אתיופים לישראלים ולא מסוגלים לקלוט, שהם כבר מזמן לא עולים חדשים ולכן לא משרד הקליטה צריך לטפל בהם, אלא אותן רשויות שמטפלות בכלל תושבי ישראל.
להמשך: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001033115