הדגם הזה יוצר במשך 3 שנים בלבד, מ83 עד 85 ונופל בדיוק על התפר של "רכב אספנות" (30 שנים אחורה והלאה),
הוא ידוע כאמין מאד מכיוון שהוא בעל הנעת שאפט דרייב (לא עם שרשרת או רצועה).
יש לו 4 צילינדרים חייתיים ותנוחת הרכיבה שלו נוחה מאד כמצופה מאופנוע קאסטום של הונדה.
באמת שלא מייצרים באיכות ורמה כזו כבר.

בזמנו כשהתגוררתי בארה"ב, רכבתי עליו ומאד נהניתי מהחוויה שלא נשכחה.

התהליך התחיל לפני כשנה לערך כשחיפשתי בכל ארה"ב אופנוע שנראה מספיק טוב.
חרשתי את קרייג ליסט (יד2 שלהם), איביי וכו' ובסוף מצאתי משפחה נחמדה בפנסילבניה שמוכרת
בדיוק את הדגם שאני רוצה, במצב שנשמר כמו בקפסולת זמן. לאחר כמה שיחות איתם, העברתי להם את הכסף והתחלתי בתהליך היבוא.

עשיתי את כל העמילות בעצמי. פתחתי תיק של רישיון יבוא עם אלפי טפסים, חתימות של עו"ד\מוסכים וכו'
כמיטב הבירוקרטיה הישראלית, לאחר כ3 חודשים קיבלתי רישיון יבוא, יצרתי שוב קשר עם המשפחה בפנסילבניה
והודעתי להם להחזיק חזק. באים לקחת את האופנוע.

הודעתי לחברת השילוח שיתאמו עם המשפחה, האופנוע הגיע למפרץ ניו ג'רזי ומשם לאחר כחודש הגיע
בשעה טובה לנמל (כשאני עוקב על בסיס יומי באפליקציה היכן האניה בדיוק).

כמה ימים לאחר מכן, כשהמכס ברוב טובו עבד סופסופ בצורה מלאה, הגעתי לאשדוד, שילמתי במיטב כספי
כ120 אחוזים מערכו של האופנוע + עלויות השילוחים, קיבלתי קלירנס והוצאתי אותו מהנמל.

חבר טוב שהגיע איתי עזר עם אויר לצמיגים, טיפול ראשוני של ניקוי פילטרים והופ, הבאתי אותו לבית.

התהליך היה ארוך, מייגע לעתים ויקר, אבל ההרפתקה היתה שווה הכל.

אם קראתם עד לפה, אז מגיע לכם גם תמונה

נסיעות בטוחות לכולנו