מדעי המחשב - יש לי רקע בסיסי של 5 יחל מהתיכון ועוד רקע מקורס תכנות בבסמ"ח שעשיתי את רובו (5 חודשים) לפני שעברתי לנח"ל..
בגדול, אני אוהב לתכנת, אוהב את החשיבה והאתגר.
בקורס בבסמח ראיתי שאני לא המתכנת הכי גאון שיש (והיו שם חברה ברמה חשיבתית מאד גבוהה לדעתי) אבל בכל זאת הייתי דיי באמצע עם פרצי כישרון ויצירתיות לפעמים.. מה שמפריע לי זה העזיבה שלי את הקורס בבסמ"ח שגורמת לי לתחושה מוזרה שאולי כדאי לי לרדת ממקצוע התכנות (מרגיש פראייר שבמקום לצאת תוכניתן תותח מהצבא כמו שיכולתי אני צריך ללמוד תואר ולהתחנן לעבודה אחרי), כאילו פספסתי את הסוס ואיך אני אוכל להתחרות עם חברה תוכניתנים/מתכנתים בעלי ניסיון רב כשאני כולו אפס בלי שום ניסיון שרק בגיל 27 יסיים תואר ויתקשה למצוא עבודה (לעומת חברה בעלי ניסיון רב בתכנות ובטכנולוגיות שונות, איך אפשר בכלל להתחרות בהם? כמה שאני אהיה טוב... ו 27 זה גם לא גיל כלכך צעיר להתחיל).

הנדסת חשמל - בגדול, לא אומר לי יותר מידי, חוץ מזה שאני מבין שזה תחום שהולך חזק היום בכל מקום, ויש לי גם מידה רבה של התעניינות ואהבה לפיזיקה (כבר הבנתי שאין טעם ללמוד תואר בפיזיקה, אז אם כבר שיהיה הנדסת חשמל..), אני מבין שהמשכורות טובות ויש הרבה לאן להתקדם.

הנדסת מחשבים - תקנו אותי אם אני טועה, אני מבין שזהו תחום שנמצא בין הנדסת חשמל למדעי המחשב, גם קורסים בתכנות, גם קורסים בפיזיקה וחשמל/אלקטרוניקה, אז יכול להיות שזה שילוב של 2 דברים שאני אוהב והדגש הוא פחות על תכנות אפליקטיבי (תקנו אותי אם טועה) אלא, יותר חומרתי, שבבים וכו' ולכן אני גם בורח מן החשש שלי שבמדעי המחשב אין לי מה למכור וגם מרוויח ממקצוע שמשלב 2 עולמות שאני אוהב.
השאלה האם זה באמת כמו שאני מתאר? האם יש דרישה למהנדסי מחשבים או שזה מקצוע שתקוע יותר מידי באמצע? איך המשכורות? לא זכור לי שראיתי מודעות "דרושים מהנדסי מחשבים"...

פיזיותרפיה - תחום שונה לגמרי שמאד מדבר אלי, במשך השנים יצא לי להיות מטופל ע"י הרבה פיזיותרפיסטים והמקצוע מאד מושך, העבודה האישית של הפיזיותרפיסט מול המטופל באמת מקסימה לדעתי ומספקת ביותר, מאד מתעניין בפיזיולוגיה וזו עבודה טיפולית מול אנשים שמאד מושכת אותי בהשוואה ל"קור" שבעבודות ההייטק.
כל החיים שלי עסקתי בספורט והאידיאל שדיי קשה אבל אפשרי, לטפל בפציעות ספורט ולעזור לאנשים לחזור לפעילות זה יהיה מדהים והשיא מבחינתי.
מצד שני, הכסף כנראה על הפנים, בסביבות ה 7-8 בשנים הראשונות עד כמה שאני מבין ואין הרבה לאן להתקדם. הלימודים קשים (4 שנים) של קריעת תחת שאחרי זה אתה מרוויח גרושים..
חשבתי שאולי עם האזרחות האירופאית שיש לי, הרבה יותר קל להגר למדינה ולעבוד בה בתור פיזיותרפיסט (מרווחים הרבה יותר טוב באירופה/אוסטרליה/ארה"ב ויש דרישה למקצועות האלה בחו"ל, ארצות הברית ממש מאפשרת הגירה למקצועות נדרשים ופיזיותרפיה ביניהם).

קשה לי לענות על מה מעניין אותי יותר, הכל מעניין מאד ותמיד יש גם את הפונקציה של הכסף ושצריך להיות ריאלים...

בקיצור, מצטער על החפירה, אני ממש מבולבל ומתלבט
תודה

דבר שני, אני לא מבין למה אתה ממהר להחליט עכשיו, יש לך עוד שנה רק עד שההרשמה תפתח, ובכללי עוד שנה ו8 עד תחילת הלימודים עצמם. אתה תשתנה עוד הרבה עד אז.
אולי תקום יום אחד ותגיד לעצמך, fuck the רכוש, ותלך להיות פיזיוטרפיסט ואולי גם תלך למקצוע עם משכורות יותר נמוכות. או שאולי תקום יום אחד ותגיד לעצמך" וואלה, אני בלי 2 טיסות בשנה לאירופה הקלאסית, חיי אינם חיים" ואז תחליט בלי עוררין ללכת על מדעי המחשב (שזה המקרה שלי).

באופן כללי, אני חושב שבעתיד הרחוק תוכל לשלב בין שתיהן, כלומר להיות תוכניתן, ובזמן החופשי להיות פיזיותרפיסט שלא תמיד דורש פול טיים ג'וב

אם בכל זאת אתה רוצה להתמקד במשהו אחד, אני חושב שאתה צריך להחליט טוב טוב מה חשוב יותר עבורך.
התכנות או הטיפול.
וכמה באמת קריטי לך עניין הכסף, כלומר אם אתה בא מבית מבוסס שיכול לתת לך גב כלכלי בשנים הראשונות, לא הייתי לוקח את הכסף כשיקול מכריע פה.

בנוסף מה שאמרו לפני, אל תחשוב שאתה בעמדה נחותה, זה מקצוע מאוד דינאמי שאתה יכול כמו שאמרת ברגע אחד להבריק ולעשות את העבודה כמו שצריך
אם אתה חושב שאתה מעל הממוצע זה יותר ממספיק בשביל להצליח בכל תחום שהוא.

למה?

כי שאלתי את עצמי שאלה אחת,
בעוד 10 שנים איך אני רואה את עצמי
כלומר, אם אני יהיה בנאדם עם כסף וטוב לי ושמח אבל אלך לבית חולים לבקר חבר או יולדת וכו' אני ארגיש צביטה בלב שאני לא לובש את החלוק, ולא בגלל האגו כמובן, כמו בגלל זה מה שרציתי להיות ולעשות

לעומת זאת אם אני אהיה רופא, והכסף שלי לא יהיה גדול כמו בהייטק
ואני אפגוש בחור שעובד בהייטק ומרוויח יפה והכל, כמובן שאני ארצה את הכסף והעושר שלו (כמו כל אחד אחר) אבל מצד שני אני לא עד כדי כך אתעניין במה בדיוק הוא מתכנת או מה בדיוק הוא מהנדס במפעל הזה שבו הוא עובד...

הרבה אנשים יוצאים מנק' הנחה שאתה חייב לעבוד ב"מקצוע" אחרי התואר. אתה לא חייב. הקטע במדמ"ח הוא שזה תואר חזק שנותן לך הרבה גב שאתה מחפש עבודה. לא כל אחד מסיים מדמ"ח...זה לא כמו חלחלה וניהול (תואר דרעק).

עכשיו אני אגיד לך עוד משהו מהסתכלות על מכרים שלי שעובדים בהייטק כבר כמה שנים טובות. אם אתה טוב, אתה תתקדם ותוך זמן קצר תגיע קרוב מאד למשכורות של ממרניקים. רע זה לא יהיה זה בטוח.

גם אסור לשכוח שיש אנשים שמגיעים לג'ובים בהייטק בלי תואר (את התואר הם איכשהו משלימים תוך כדי הקריירה) וגם כן הגיעו למשכורות מדהימות.

ועכשיו אני אתן את עצמי כדוגמא.. אני מאתמול בן 28. לא השקעתי בתיכון, בגלל בעיות בירוקרטיות גם לא קיבלתי מספיק מלגה כדי לשפר\להוסיף. פסיכומטרי עשיתי אחד, יצא ציון לא טוב (חוץ מפטור אנגלית) החלטתי שיתפוצץ העולם אני לא הולך לעשות את המבחן הזה שוב. ידעתי גם שייקח לי לפחות פעמיים נוספות להגיע לציון שאני צריך שזה איזור ה 700. זה זמן וזה כסף. בסוף החלטתי להירשם לסמסטר אביב של מדמ"ח בפתוחה. שניים-שלושה קורסים כל סמסטר ואני יהיה בסדר. הלחץ של מסגרת רגילה במכללה\אוניברסיטה רגילה הוא מטורף והמון אנשים גם ככה נכשלים ומושכים את התואר מעל 3 שנים, אז עדיף להקדים תרופה למכה, לעשות פחות קורסים, להצליח יותר ולהימנע ממועדי ב' מחורבנים.

בכל מקרה, אתה בנק' מוצא מצויינת. לך על מדמ"ח. כמו שאמרתי, אני מכיר המון אנשים שהצליחו יופי בלי שום ניסיון מהצבא. לדעתי, לא תצטרך להתחנן לעבודה, במיוחד אם תעשה את התואר באוניברסיטה ולא מכללה.