"כתמר את בקומתך"

סוג: שירת חול.

סוג ספרותי: שיר אהבה וחשק

מבנה: 5 בתים.

בית 1:

"כתמר את בקומתך / וכשמש ביפיתך"

תוכן: את גבוהה וזקופה כמו עץ התמר ויופייך מסנוור כמו השמש.

קישוטים:

תפארת פתיחה

חרוז מבריח – תך – מדגיש פנייה לדמות נשית.

שיבוץ משיר השירים פרק ז' פסוק ח': "זאת קומתך דמתה לתמר".

שני דימויים: האהובה מדומה לתמר ולשמש.

בית 2:

"חשבתיך בעלת צדק, אביגיל בצדקתך"

תוכן: חשבתי כי את צדקת כמו אביגיל, כלומר קיוויתי שתיעני לחיזורים שלי.

קישוטים: חזרה על השורש צד"ק כדי להדגיש את האישיות של האהובה.

רמיזה מקראית (אלוזיה מקראית): לפי ספר שמואל א' אביגיל נחשבה לאחת מארבע הנשים היפות בעולם וכל התנהגותה בצדקה ובחכמה. רמיזה זו היא גם דימוי של האהובה לאביגיל, למרות שכ' הדמיון לא נמצאת.

(אביגיל היתה נשואה לנבל הכרמלי שהיה איש קשה ורע. לפי ספר שמואל א' אביגיל הלכה לקראת דוד שצעד עם 400 איש חמושים להחריב את ביתה, והצליחה לעצור אותו במתנות ובדברי חכמה. מאוחר יותר היא נישאה לדוד).

בית 3:

"מצאתיך כי הרגתני, איזבל ברשעתך"

תוכן: גיליתי כי את גורמת לי ייסורים ואת מרשעת כמו איזבל.

קישוטים:

רמיזה מקראית: איזבל היתה עובדת אלילים שהיתה נשואה לאחאב מלך ישראל (מלכים א' 22) והיתה ידועה כמרשעת.

הרמיזה לאיזבל באה כאן כדימוי מפורש באמצעות כ' הדמיון - "כאיזבל".

תקבולת ניגודית: הבית השני והשלישי – צדקת כמו אביגיל לעומת מרשעת כמו איזבל.

בית 4:

"כלילת הוד, יפת מראה, אני חולה באהבתך"

תוכן: את יפיפיה ואני "חולה אהבה".


בית 5:

והעלי משאול נפשי ואל אמות לעומתך"

תוכן: החושק מבקש מהחשוקה שתשחרר אותו מהייסורים בנפשו (שאול נפשי) ואומר לה "אחרת אמות".

קישוטים: שיבוץ - תהילים ל' 4: "העלית מן שאול נפשי"

מטאפורה "שאול נפשי" העולם הפנימי של החושק היא כמו עולם המתים.

2. סיכום ארוךךך ומצוייןן של השיר "כתמר את בקומתך"

http://64.233.183.104/search?q=cache:ihxgwuALkXYJ:www.e-mago.co.il/Editor/literature-1344.htm+%22%D7%9B%D7%AA%D7%9E%D7%A8+%D7%90%D7%AA+%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%AA%D7%9A%22&hl=iw&ct=clnk&cd=1&gl=il

3. שאלת בגרות-

פרק ראשון – שירה ( 30 נקודות )
1. קרא את השיר שלפניך, וענה על הסעיפים א-ג שאחריו.
שְׁפַל רוּחַ / ר' שלמה אבן גבירול ( רשב"ג )
שְׁפַל-רוּחַ, שְׁפַל-בֶּרֶךְ וְקוֹמָה, / אֲקַדֶּמְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה.
לְפָנֶיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינַי / כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה בָאֲדָמָה.
מְלוֹא עוֹלָם, אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְגָדְלוֹ, / הֲכָמוֹנִי יְהַלֶּלְךָ, וּבַמָּה?
הֲדָרָךְ לֹא יְכִילוּן מַלְאֲכֵי-רוֹם  / וְעַל אַחַת אֲנִי כַּמָּה וְכַמָּה !
אֲשַׁחֵר אֵל בְּרֵאשִׁית רַעֲיוֹנַי / אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ תְּהַלֵּל כֹּל נְשָׁמָה.
בשיר בולט הניגוד בין מעמד האדם לבין אלוהיו: אפסות האדם מול גדלות האל.

א. הָבֵא מהשיר שלושה ביטויים המתארים בהדרגה את תהליך השפלת האדם, והסבר
אותם. ( 12 נקודות )
ב. תאר, על פי השיר, את גדולת האל, והסבר כיצד תיאור זה מדגיש את המרחק
העצום בין האדם לבין אלוהיו. ( 10 נקודות )
ג. מה הוא האמצעי האמנותי המופיע בבית השני? הסבר אותו ! ( 8 נקודות )

4.
רשב"ג : שפל רוח

השיר נכתב כשיר רשות לנשמת להקראתו לפני תפילה בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים בהם האדם מביע חרטה על מעשיו ומכונן ליום השיפוט – יום כיפור.
בית א' – המשורר מעיד על עצמו באמצעות שילוש השפלות : רוח, ברך וקומה – ( תקבולת נרדפת ) כדי להדגיש את קטנותו ואפסיותו.
אקדמך = יקבל את פני ה' – כשהוא נמוך ממנו וירא כבוד.
בבית זה ישנה תפארת הפתיחה.
בית ב' – כשהמשורר חושב על ה' הוא חש עצמו כתולעת קטנה וחלשה המתחפרת בתוך האדמה ( זהו דימוי ) ויש פה גם ניגודיות בין עוצמת ה' לקטנות האדם.
בשני בתים אלו ניתן לחוש את הפחד מאלוהים את הכבוד שהוא רוחש לו ואת הרגשת הקטנות והאפסות של האדם מולו.
בית ג' - המשורר מכנה את ה' כעולם ומלואו אשר אין קץ לגודלו ולעוצמתו. הוא טוען שהוא האדם הפשוט חסר אמצעים להלל את העוצמה הזאת.
בית ד' – המלאכים אשר נמצאים במרומים אינם יכולים לפאר את שמו והוא כאדם בטוח שלא יוכל לעשות יותר מהם לשם הלול שמו.
בשני בתים אלה ניתן להרגיש את עוצמתו הבלתי מוגבלת של האל ושוב, מי הוא כאדם שמהלל את האל..
בית אחרון – הוא שם את אלוהים בראשית כל מחשבה שלו כפי שעושות כל הנשמות החיות שמהללות ומשבחות אותו.
בכך הוא בא להודות לאל על שנתן לו את החיים.
ההכללה הזו באה להעצים את עוצמת ה' להעיד שכולם כפופים לו ומאמינים בו ומודים לו.
"לשמו תהלל כל נשמה" זהו ציטוט מספר תהילים המתפקד כ "שיבוץ" מקראי.

שיהיה לך בהצלחה !!

http://rotter.name/User_files/nor/47d11ebf56e7841d.gif