לצד אתרים מקצועיים המציגים תמונות, כגון אתרי חדשות, גולשים מעלים מיליארדי תמונות לרשת - לאתרים ייעודים כמו פליקר, לרשתות חברתיות, לבלוגים ולפורומים. כיצד הופכים את המידע הוויזואלי הזה לבעל ערך?

אחת החברות המנסות לתת תשובה לכך היא הסטארט-אפ וירא (Vayar), המתייחסת לעצמה כאל "גוגל לתמונות" - ואף יותר. המייסדים, אפי אפרת ואהד גלבוע, רוצים לפתח מנוע חיפוש ויזואלי שאינו מבוסס כלל על מלים. וירא נוסדה בדצמבר האחרון וממוקמת בחממת הטכניון בניהול משה כצנלסון.

חיפוש תמונות בגוגל, מסביר אפרת, "מתבסס על מאפיינים טקסטואליים. המשמעות היא שתמונות שלא תויגו, או שרק חלק מהפריטים בהן אונדקס, לא יופיעו בתוצאות החיפוש".

כיצד מלמדים את המחשב "לראות"? לדברי אפרת, "'מראים' למחשב סוס, לדוגמה. מלמדים אותו את המאפיינים של הפריט, ובפעם הבאה שבה הוא 'יראה' תמונה דומה, הוא יידע שזה סוס". עם זאת, מוסיף אפרת, "בשיטה כזאת צריך ללמד את המחשב כל פריט וחפץ. הבידול של וירא הוא לגרום למחשב להבין שמדובר בתמונות דומות בלי לדעת שמדובר בסוס או בכל פריט אחר".

הפיתוח של וירא אמור להיות "גוגל הפוך" - כלומר, המשתמש יזין למנוע תמונה, והמנוע יגיד לו מה הוא רואה ויציע תמונות דומות. "נניח שאת עומדת מול מקום מדהים בחו"ל או רואה תמונה של מקום שאין לך מושג מהו", ממחיש אפרת. "את מצלמת, מעלה את התמונה, ומקבלת מידע על המקום. או שלמישהו יש תצלום MRI, והוא רוצה לדעת מה איבחנו במקרה דומה. הוא יכול להזין את התמונה ולגלות מה היה הפתרון".

בעבור חברות המחזיקות ארכיונים ומאגרי תמונות גדולים, מדובר בפתרון שיכול למנוע אובדן תמונות. סוכנות רויטרס, למשל, נתנה לחברה גישה למאגרים המכילים 150 שנות צילום. "רויטרס מאנדקסים כל תמונה", מסביר אפרת, "אבל זו עבודה שעושים אנשים, ואם נעשית טעות בשם, או שאחד הפריטים בתמונה לא אונדקס, התמונה אבודה. לעולם לא ימצאו אותה".

לדברי אפרת, גוגל ויאהו מנסות לעשות דבר דומה - ללא הצלחה. "אף אחד לא הצליח בכך", הוא אומר. "הגענו לזה במקרה. אם הייתי גוגל, הייתי מת שיהיה לי כזה". בינתיים, המוצר של וירא נמצא בגרסת ניסוי המופעלת במאגרי תמונות סגורים. החברה גייסה 750 אלף דולר, בין השאר מהקרנות ורטקס, בטרי ונצ'רס ופרוסיד.