http://rotter.net/User_files/forum/47fdd7e77c7f5dbc.jpg
הד"ר חופלאם מילוי לנתאנג, בביקורו בישראל (אוריה תדמור / ג'יני)
הד"ר חופלאם מילוי לנתאנג תיעד מנהגים שונים של בני שבט המנשה, מבלי שידע שאלו מנהגים הקושרים את בני השבט לעם ישראל
הד"ר חופלאם מילוי לנתאנג ההודי היה בשנות הארבעים של המאה הקודמת רופא צעיר בשבט הקוקי-צ'ין-מיזו, החי בצפון-מזרח הודו. בנסיעותיו בין הכפרים של בני השבט שמע שירים ומסורות שעוררו את סקרנותו והוא החליט לתעד אותן, בלי להבין כלל את משמעותן. רק בשנת 99', אחרי יותר מ-50 שנה, במפגש עם הלל הלקין - סופר ועיתונאי ישראלי שחקר את הקשר של בני השבט לעם ישראל - התברר לו שהמסורות שתיעד אכן קושרות את בני השבט לעם העתיק. אלו הן אותן מסורות שבעטיין חלק מבני השבט מגדירים את עצמם כ"בני מנשה", שמאות מהם כבר עלו לישראל ואלפים ממתינים לעלייה לארץ."באותה תקופה הנצרות התחילה להתפשט בשבט שלנו וחששתי שהמנהגים ייעלמו", סיפר ל"הארץ" לנתאנג, כיום כבר בן 88, בעת ביקורו בישראל בשבוע שעבר. "לכן היה חשוב לי לרשום את המנהגים. היום באמת כולם נעלמו, והתיעוד שלי הוא ההוכחה היחידה לקיומם".
אחת המסורות הבולטות שתיעד לנתאנג היא חזרת המלה "מנמסי" ("מנשה") ברבים משירי השבט, במיוחד בשירים המתעדים מסעות ונדודים ברחבי אסיה. דוגמה בולטת אחרת היא "שיר הים" של בני השבט, ששורותיו הראשונות מזכירות את סיפור יציאת מצרים: "כאשר היה מלך, הים האדום התייבש / בשעת צהריים הודרכנו על-ידי ענן ובלילה על-ידי אש / במשך היום נלחמנו בהרבה אויבים / אבל אותם אויבים נבלעו על-ידי הים האדום / ובשביל אותם אנשים יש מים שיצאו מהאבן".
מסורת נוספת היא "חג לחם האורז", שיש לו דמיון לחג הפסח. לכל אורך השנה, מספר לנתאנג, נמנעו בני הקוקי מאכילת מוצרי קמח. הלחם שלהם היה עשוי מאורז, שלו הוסיפו שמרים. פעם בשנה, "כאשר התירס גדל במלואו" (בתקופת מאי-יוני), חגגו חג בן שלושה ימים, ובמשך יום אחד אכלו את לחם האורז ללא שמרים.
מסורת אחרת נוגעת לעניין המילה: בני הקוקי לא נוהגים למול את בניהם, אבל כאשר נולד במקרה תינוק ללא ערלה, מספר לנתאנג, הם כינו אותו תינוק בעל "איבר מין מהסוג הישן" - כנראה רמז לכך שבעבר נהגו למול את ילדיהם. לנתאנג מוסיף שכשנולד תינוק כזה, נהגו להקריב לכבודו תרנגול לבן.
לידיעה המלאה: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/973618.html