1– המרד כביטוי לתיסכול משווע
לו הסתובבתי בין הבריות ובררתי את התוצאה הוודאית, הברורה, המתבקשת מהנחתת גזירות אנטיוכוס הרביעי, היו כולם כאיש אחד צווחים במקהלה: מרד-מרד. והנה מסתבר שלא כצעקתה,תרתי-משמע.

בכדי להבהיר את העניין נציין כי עד היום, ובוודאי שמאז, טורדת מחשבה אחת, שאלתית, בעייתית, את החוקרים של ימי הבית השני: כיצד נסביר שמלך כה סובלני, מתחשב בנתיניו, מעוניין בשקט תעשייתי וללא ספק מכיר לפני ולפנים את ההתנגדות הצפויה מעם ישראל אם וכאשר יגזור עליהם גזירות שמד דתיות-פולחניות.

תחילה ניסו לנמק זאת במעין שגעון רגעי של המלך, ובעיקר על רקע ההשפלה המרה שספג במצרים ממשלחת מכובדים מרומא, שהורתה לו לשוב לארצו, על אף שורת ניצחונותיו שם מול הדינסטיה הפטולמאית (בית תלמי). והנה בדרכו לביתו שבסוריה נודע לו על פרוץ מהומות בירושלים, וכתגובה הוא מנחית את הגזירות (167 לפנה"ס). הנחה זו פשטנית מדי, והיא מתעלמת מטקסט ברור המופיע בספר מקבים א' (א' 44): "ויכתוב המלך (אנטיוכוס) אל כל מלכותו להיות כולם לעם אחד ולעזוב כל איש את חוקותיו. ויקבלו כל העמים כדבר המלך".
הטקסט הנידון כלל לא מתייחד ליהודה בלבד, אלא לכל תושבי הממלכה הסורית-סלאוקית, שהיתה מאוד הטרוגנית, והמלך ביקש להביא לאחידותה ולאחדותה תחת שלטונו בדרך של הנהגת פולחן המלך. "מילא היהודים", אך במה "פשעו" ו"חטאו" שאר העמים? אין זאת כי אם מדובר במהלך אירגוני- ממלכתי שמאחוריו הסתתרה כוונה פוליטית ברורה.
זאת ועוד, הגזירות אמנם הוטלו אך הדאגה לאכיפתן נוטלת מאליה את כל עוקצן. העדר יכולת האכיפה שם ללעג ולקלס את ליבת הגזירות.

מתוך כך לא נתפלא מדוע, לאור הטקסט המקבי עצמו, כי רוב-רובו של הציבור היהודי קבל עליו את הגזירות. היו שנמלטו למקומות מסתור על מנת לקיים את החובות הדתיים ללא הפרעה (אם כי לא ברור כיצד קיימו הם נהלים שקודם לכן, לפני הגזירות, לא היו כלל ידועים, כמו למשל התכנסויות בציבור ותופעת בתי הכנסת, שהן כידוע מאוחרות הרבה יותר).

נודעו מנגד אירועים תחת הכותרת המאוחרת של קידוש השם, כגון סיפורו של אלעזר הזקן שעמד בעינויים ולא חילל את הקודש, וכמותו האם (שנודעה במקורות ימי-ביניימים כחנה) ושבעת בניה. אירועים חזותיים אלה, בין אם התחוללו במציאות ובין אם למשל ולמיתוס היו, טיפחו מאליהם ציפיות ברורות לנס, לתגובה שמיימית-אלוהית, וזו, כידוע לא התגשמה.
דומה שהנפת נס המרד בידי מתתיהו ובניו, היתה ביטוי לתיסכול העצום שאחז בבני מעיהם של קנאים הזויים דוגמת משפחה זו, והללו כמו אמרו לעצמם – נוריד אנו את הנס מן השמיים. הנה זו מתאששת בהקשרים הספרותיים והמיתולוגיים של המשפחה המורדת ובמיוחד בצוואתו של מתתיהו, המותח קו מאוד ברור בין קנאותו הברוטלית של פנחס המקראי במדבר, דרך אליהו הנביא, הישר לפעולותיהם של מתתיהו ובניו. מתתיהו אף מדגיש כי קנאותם של השניים העניקה להם קדושה אלוהית-שמיימית.

2. המרד כמהפך פוליטי-שושלתי
מתתיהו נמנה על משפחת כהונה מכובדת בשם משמר יהויריב, והנפת נס המרד בבחינת מלחמה ביוונים, ביוונות ובהתיוונות, שימשה בידו כמנוף לביצוע מהפך משמעותי בכהונה.

הכהונה בתקופת הבית הראשון לא היתה אלא כלי שרת בידי המלכים, כולל אל תוך ימי הממלכה המפולגת. הללו היו פקידי המלך שניהלו בשמו את הפולחן במקדש וגם בבמות.
בתקופת הבית השני (516/586 לפנה"ס) בשעה שנפסקה מלוכה ביהודה לאור מגמה ברורה של השלטון הפרסי, צומחת-מוצמחת הכהונה כתחליף לבית המלוכה. זו הלכה והתחזקה במרוצת התקופה ההלניסטית, משלהי המאה הרביעית לפנה"ס. כהונה זו, למשפחת בית צדוק, בעלת המסורת המיתולוגית מימי הבית הראשון, הפכה למתיוונת בעידן ההלניסטי.
כ-15 שנה לפני הטלת הגזירות הנהיגה משפחת חוניו את המקדש, ומולה ניסו מספר משפחות, כך דומה, ליטול את מקומה ומעמדה, שהרי הכהונה הגדולה נחשבה בתקופה זו כמעט למלוכה פנימית ביהודה. מפורסם המקרה של שמעון, בן למשפחת הכוהנים בילגה, שביקש להנהיג את השוק בירושלים (להיות אגורנומוס), ובמלים אחרות – למשוך בחוטי הכלכלה של העיר ולחתור מתחתיו של הכהן הגדול המשרת.
ניסיון אחר, "מוצלח" יותר, היה התמנותו של ישוע-יסון, אחיו של הכהן הגדול, לכהונה גדולה על-ידי המלך הסלאוקי אנטיוכוס הרביעי תמורת נתח הגון של שלמונים. אמנם "הכל נשאר במשפחה", אך מהלך זה חולל מהפכים משמעותיים בשושלת הכהונה הגדולה, זו שהעמיקה את ההתיוונות ביהודה, פרי יוזמותיהם של יורשיו – מנלאוס וליסימכוס.
הגזרות שהונחתו על ידי אנטיוכוס שימשו מנוף להתפרצותו של מתתיהו מבית חשמון והנפת נס המרד.
ומה מסתבר? מאחורי ההשתלחות המרדנית עמד מהלך, ספק גלוי, ספק סמוי, של העברת השושלת הכוהנית מבית חוניו ויורשיו למשפחה אחרת, למשמר אחר, הלוא הוא משמר יהויריב, זה שמתתיהו היה דמות בולטת בתוכו.
בניו של מתתיהו ישמשו ככוהנים גדולים וכמותם נכדיו ואף ניניו לבית המלוכה החשמונאי, מה שמבצר ומנציח את מהלכו הראשוני של מתתיהו – להביא למפנה חד בשושלת ההנהגה הכוהנית.

http://www.hayadan.org.il/wp/maacabians-revolt-1505086