בכל שנה אנו עוצרים, לרגע אחד, לפני כל השמחות שאנו עצמאיים וזוכרים,
זוכרים את כל החללים אשר בזכותם- אנו עדיין כאן!

השנה הייתי רוצה לשתף אתכם בסיפור מהתקופה האחרונה,
סיפורו של לירן בנאי ז"ל שנהרג מפיצוץ מטען סמוך לכיסופים..

לירן הוא בן לשני הורים חרשים,
מספרים שהיה ילד שמח ולעולם לא הפריעה לו המגבלה של הוריו,
אפילו כשהיה עושה מעשי שובבות בביה"ס והיו מזמנים את הוריו לשיחה,
היה מתרגם לאמו בשפת הסימנים רק את האמת, גם אם היה חוטף עונש אח"כ..
כשגדל החליט להיות קרבי ובתמיכה של הוריו הלך עם העניין עד הסוף.

עד כמה שזכור לי לירן היה האח הבכור בבית,
ואובדנו השאיר את הוריו מרוסקים..

אם אתם תוהים מה קרה לו, אז זה הסיפור:
לירן שירת בגדוד "צבר" של חטיבת גבעתי. הוא היה הנהג ברכב ה"סופה",
שלידו הופעל המטען בגבול רצועת עזה.
הגשש שישב לצידו נהרג מעוצמת הפיצוץ,
ושני החיילים שישבו מאחור נפצעו באורח קל.

לירן זכה לפגוש את הוריו זמן קצר לפני מותו,
אביו, גיא, סיפר כי ביום רביעי שלח לירן הודעת טקסט שהוא מגיע עם חבר,
"ואמא שמחה ובישלה ואחרי שעה התחבקנו והתנשקנו.
ביום חמישי בבוקר הודיעו לנו שהבן שלנו פצוע אנוש.
אנחנו אוהבים אותך לירן, אוהבים אותך מאוד.
אני רוצה לומר לך שאני מצדיע לך, על שנלחמת למען המולדת,
כולנו אוהבים אותך".

כאן תוכלו לקרוא עוד דברים שנאמרו ע"י בני משפחתו:
http://www.pmo.gov.il/PMO/Communication/IsraelUnderAttack/Gaza+Strip16/St.-Sgt+Liran+Banai.htm

את לירן לא הכרתי אישית,
אך הוא למד איתי באותו התיכון..
את אימו ואחיו הקטן תמיר יצא לי להכיר כאשר התנדבתי כבת שירות באותו התיכון..
ובקיצור- אין מילים בפי, משפחה מדהימה, גורל מר..

ובנימה זו,
אאחל לכל משפחות השכול שלא תדענה עוד צער לעולם.

יהי זכרם של כל החללים, ברוך.
הי"ד