הוא נולד בניו יורק לאב יהודי ואם קתולית, והחל את דרכו הספרותית בפרסום סיפורים קצרים במגזינים. במהלך מלחמת העולם השנייה השתתף סאלינג'ר בפלישה לנורמנדי ונחשב לחייל אמיץ. אך הצד האפל של החוויה הצבאית נתן את אותותיו בכתביו, דבר שניכר במיוחד בספרו "תשעה סיפורים", שרבים רואים בו ולא בתפסן כיצירתו החשובה ביותר.

ב-1951 פירסם את "התפסן בשדה השיפון", רומן העוסק בהתנגדותו של נער מתבגר לעולם המבוגרים השקרי. מיד עם צאתו הפך הספר להצלחה מסחררת. התפסן הוא ללא ספק אחד מרומני ההתבגרות הגדולים ביותר שנכתבו אי פעם. הוא נכתב בגוף ראשון מפי נער בשם הולדן קולפילד, שמחלק את העולם בצורה סמכטית לשחור ולבן, כשהשחורים הם "המזויפים". הכוח הגדול בספר היה קולו הייחודי והאותנטי של קולפילד, שהפך אותו מהר מאוד לאחת הדמויות הספרותיות הנערצות והמצוטטות ביותר, ע"ע "לאן הברווזים הולכים כשהאגם קופא".

דווקא לאור הפרסום הרב וההצלחה המסחררת להם זכה, ביקש סאלינג'ר להרחיק את עצמו מן ההמולה, ומאז סוף שנות ה-60 הסתגר בביתו וסירב לבוא במגע עם הציבור.
(...)
ב-8 בדצמבר 1980 נרצח ג'ון לנון על ידי מארק דיוויד צ'פמן, שהתוודה כי קריאת "התפסן בשדה השיפון" דחפה אותו למעשה. גם תומס הינקלי, שניסה להתנקש בחייו של נשיא ארצות הברית לשעבר רונלד רייגן, אמר ש"התפסן" הוביל אותו למעשהו. (...)