ג'וזפין בייקר (Josephine Baker; 3 ביוני 1906 - 12 באפריל 1975), בדרנית, זמרת, רקדנית ופעילת זכויות אדם אמריקאית שפעלה בעיקר בצרפת ואף זכתה לאזרחות צרפתית. בייקר הייתה הבדרנית האפרו-אמריקאית הראשונה שזכתה למעמד של כוכבות בינלאומית וניצלה מעמד זה במהלך מלחמת העולם השנייה לקידום נושאי ההתנגדות הצרפתית לנאצים ובשנות השישים נרתמה למאבק התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית והפכה לאחד מסמלי מאבק זה. בייקר היוותה דמות של מוזה עבור אנשי תרבות כסופרים ארנסט המינגוויי ופ. סקוט פיצג'רלד, הצייר פאבלו פיקאסו ומעצב האופנה כריסטיאן דיור.
(...)
בשנת 1942, כאשר השארות בפריז הפכה מסוכנת מדי, עברה לצפון אפריקה ובילתה את רוב זמנה במרוקו הספרדית, שם חברה ליד ימינו של שליט הטריטוריה, אחמד בלבשיר חשקורי. היא היוותה אשת קשר בינו ובין אנשי צרפת החופשית ובעלות הברית בצפון אפריקה כאשר הופיעה בפני החיילים. לפי מספר מקורות היא השתדלה אצל חשקורי לצורך הפקת אשרות (ויזות) ליהודים על מנת להבריחם אל מחוץ לאירופה. בחודש אוקטובר 1943 ערכה בייקר מסע הופעות בארץ ישראל אשר נערך בחסות הגנרל שארל דה גול וכל הכנסותיו היו לטובת קרן המלחמה הצרפתית. בין השאר הופיעה בקולנוע אדיסון ובמלון המלך דוד בירושלים, בקזינו בת גלים בחיפה, בקולנוע עדן בתל אביב ובקולנוע אלהמברה ביפו.
(...)
בשנות החמישים אימצה בייקר לביתה 12 ילדים יתומים מלאומים שונים, להם קראה "שבט הקשת בענן". הילדים המאומצים מנו את ג'נו (ילד מקוריאה), אקיו (ילד יפני), לואיס (ילד מקולומביה), ג'ארי (ילד מפינלנד), ז'אן-קלוד (ילד מקנדה), מואיז (ילד יהודי), ברהים (ילד אלג'יראי), מריאן (ילדה צרפתייה), קופי (ילד מחוף השנהב), מרה (ילד מונצואלה), נואל (ילד צרפתי) וסטלינה (ילדה ממרוקו)
(...)
ב-אוגוסט 1973 הגיעה למדינת ישראל והשתתפה בחגיגה גדולה שנערכה במגדל דוד לרגל חגיגות 25 שנה להקמת המדינה. ב-1974 הופיעה שוב בישראל כדי לשיר במופע צדקה של ארגון ורייאטי בישראל. מהכנסות מופע זה נרכש אמבולנס להסעת ילדים נכים ועליו שמה.
|
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
Winner
צל"ש
מומחה
