· טראומת מלחמת העולם הראשונה הניעה אותה לעשות הכל כדי לא להיגרר שוב למלחמה. או – אמונה ב"שלום" והכרה שמי שלחם במלחמת העולם הראשונה לא ירצה מלחמה: הטראומה ממלחמת העולם הראשונה חיזקה במדינות המערב את המגמה הפציפיסטית (אנטי מלחמתית). עמדה זו הדגישה שיש לשלול כל מלחמה מפני שהיא מקריבה את האדם הקטן על מזבח השאיפות של הפוליטיקאים, הגנרלים ואנשי העסקים ("סוחרי המוות"). רבים האמינו כי הכניסה למלחמת העולם הראשונה הייתה משגה וכי האזרחים סבלו ממנו בגלל כישלונותיהם של מדינאים וגנרלים. למלחמה, טענו, יש צורך בשניים, והיא לא תפרוץ אם צד אחד יישאר מאופק ולא יגיב על פרובוקציות. ההימנעות ממלחמה עוררה את הצורך בעשיית וויתורים כדי למנוע מלחמה חדשה. ההנחה הסמויה הייתה שהמדינות שהיו מעורבות במלחמת העולם הראשונה, כולל גרמניה, תעשנה הכל כדי לא להיגרר למלחמה נוספת. צ'מברלין האמין שעל ידי ויתורים יוכל להשקיט את תיאבונו של הדיקטטור הגרמני. צ'מברלין רצה להיות זה שיציל את העולם ממלחמה, כך שבריטניה תוכל לחזק את מעמדה הבינלאומי כמביאה שלום לעולם כולו.

· הפחד מפני "הסכנה האדומה" ששולבה בראייה פחות ביקורתית כלפי אלה שביקשו לעצור את הקומוניזם (דהיינו, הנאצים): השמרנים בבריטניה האמינו כי היטלר יכול להוות חיץ מול מגמות ההתפשטות הסובייטית. הם ראו בסטלין סכנה גדולה יותר מאשר בהיטלר.

· הביקורת על חוזה וורסאי : תפיסת ב ריטניה הייתה שגרמניה נענשה דייה בגלל הכניעה ללחץ הצרפתי ולכן יש צורך "לפצותה". פיצוי הולם יהיה ויתור והעלמת עין מתיקוני גבול שגרמניה תעשה.

· אינטרס כלכלי: בריטניה כאי, היא מדינה המתקיימת על מסחר ימי בינלאומי. בריטניה האמינה כי השלום הוא חיוני לשמירת האימפריה שלה ושמירת הדרכים הימיות וכי מלחמה תמוטט אותה כלכלית. בריטניה ראתה צורך לחזק את גרמניה כמדינה שחשוב לשמור על קשרי המסחר עמה בייחוד לאחר אובדן השוק הרוסי. הבריטים העדיפו לוותר "קצת" להיטלר, ולהציל את האימפריה הבריטית מקריסה כלכלית.

· תפיסה של מאזן כוחות ורצון להבטיח את ההגמוניה הבריטית: בריטניה דגלה ברעיון "מאזן כוחות" לפיו קיומן של שתי מעצמות שוות כוח באירופה (צרפת וגרמניה) יביא לניטרול שתיהן, וכך ישמר מעמד הבכורה של בריטניה באירופה, בלא שתאלץ להתערב צבאית ביבשת. כלומר, לקיים פירוד בין האומות היבשתיות הגדולות באירופה, ע"י ליבוי יריבויות ביניהן, וע"י שמירת איזון ביניהן. אם אומה איימה על בריטניה בשל כוחה וחוזקה (צרפת לאחר המלחמה) העדיפו המדינאים הבריטים בזמן שלום את המדינה השניה בעוצמתה (גרמניה). לכן, בריטניה העדיפה ליצור קשרים עם גרמניה כדי למנוע ממנה להתחזק ולאיים על השלום ומנעה מצרפת מלנקוט פעולה נמרצת נגד גרמניה עם תחילת גילויי התוקפנות נגדה.

· חולשתה הפוליטית והצבאית של צרפת: התחושה שאם גרמניה תפתח במלחמה, אנגליה תאלץ לשאת לבדה בנטל.

· חוק "עשר השנים" והשפעתו מעצבים מציאות על פי תפיסת עולם, ומאחרים לקרא סימנים שאמורים היו להצביע על קונספציה מוטעית. ("חוק עשר השנים" – גרם לנחיתות בריטניה במרוץ החימוש). החוק התבסס על ההנחה כי במשך 10 שנים אין לצפות להסתבכות בריטית במלחמה גדולה ולכן יש לקצץ בתקציב הביטחון.

· פחד מחיל האוויר הגרמני: לבריטניה היה פחד מיסטי עמוק מחיל האוויר הגרמני, שלא הסתיר את התחזקותו וגילה שמץ מכוחו במלחמת האזרחים בספרד. צ'מברלין היה סבור כי בריטניה לא תוכל להתמודד עם חיל האוויר הגרמני, מה גם שבריטניה לא הייתה מוכנה עדיין למלחמה והיה עליה להתחמש, משום כך יש לפייס בכל מחיר את היטלר, כדי להציל את לונדון מהרס מוחלט.

· אמונה בכוונותיה של גרמניה לשמירת שלום.

הגורמים שהביאו את מדינאי צרפת לנקוט במדיניות פיוס:

· טראומת מלחמת העולם הראשונה הניעה אותה לעשות הכל כדי לא להיגרר שוב למלחמה. או – אמונה ב"שלום" והכרה שמי שלחם במלחמת העולם הראשונה לא ירצה מלחמה. (ראו הרחבה: בריטניה ומניעיה).

· מורל לאומי ירוד, משברים כלכליים, דמוגרפיים, פוליטיים: ההרס העצום ומספר הקורבנות בצרפת במלחמת העולם הראשונה חיזק את הטראומה. דור שלם נמחק במלחמת העולם הראשונה, הילודה נמוכה, צרפת חוששת מעוצמתה הדמוגרפית והכלכלית של גרמניה. כמו כן צרפת הייתה שסועה במאבק קשה בין הימין לשמאל. מחנה הימין הצרפתי גילה אהדה ואף הערצה למשטרים הטוטליטריים בגרמניה ובאיטליה, ומכאן אף נכונות לא להגיב על צעדיהם. הפיצול עשה את ממשלות צרפת גם לחסרות יכולת החלטה. כאשר ממשלות היו מתחלפות חדשות לבקרים, לא היה אפשר לעצב מדיניות חוץ ברורה ועקבית. בנוסף על כך צרפת נחשפה לשורה של שערוריות פוליטיות שלא הקלו על המצב. המורל האזרחי והצבאי היו בשפל המדרגה.

· מטרת מדיניות צרפת : אבטחת החזית המזרחית ושמירה על חולשתה של גרמניה. אומנם ב – 1923 נקטה צרפת בתגובה צבאית תוקפנית ופלשה לחבל הרוהר, אך לאור אי קבלת גיבוי בריטי וכישלונה ברוהר, החליטה לא לנהל יותר מדיניות חוץ עצמאית אלא לקבל גיבוי מבריטניה לכל פעולה.

· הפחד מפני "הסכנה האדומה" ששולבה בראייה פחות ביקורתית כלפי אלה שביקשו לעצור את הקומוניזם (דהיינו, הנאצים).

· הצרפתים הסתמכו על "קו מז'ינו", שאותו ראו "כבלתי מנוצח" ולכן היו שאננים יותר. הם היו שבויים בקונספציה של הקו ולא הכירו בכך שיש לבנות גם אלטרנטיבות התקפיות הטכנולוגיה המתפתחת שבאה לידי ביטוי במלחמת האזרחים בספרד.

· חשש מחיל האוויר הגרמני: צרפת חשש אף יותר מבריטניה מחיל האוויר הגרמני, וביקשה להציל את פריס מעוצמתו. צרפת לא מסוגלת מבחינת עוצמתה הצבאית להתמודד עם גרמניה לבד, ללא תמיכה בריטית ואמריקאית, מאחר וארה"ב בדלנית ובריטניה מגלה פייסנות, צרפת לא יכולה לפעול אחרת.

· החשש להסתבך בשל "דברים פעוטים" במלחמה שתאיים על כל הסדר שניבנה.

· אמונה בכוונותיה של גרמניה לשמירת שלום.