Abraham

אברהם (אברהם אבינו), דמות תנ"כית. הראשון מבין "שלושת האבות" של עם ישראל. בתחילה נקרא אברם, אך אלוהים שינה את שמו לאברהם (כנראה צורה ארוכה יותר של השם הקודם. בתורה מוסבר שפירוש השם החדש "אב המון גויים", בראשית פרק י"ז פסוק ה').

מוצא משפחתו של אברהם מהעיר אור כשדים שבדרום ארם-נהריים. אחרי מות אביו, תרח, ציווה עליו אלוהים שילך לארץ כנען ("לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" בראשית, פרק י"ב, פסוקים א'-ב'). אברהם, שהיה אז בן שבעים וחמש, לפי הכרונולוגיה המקראית, יצא בלווית שרה אישתו ואחיינו לוט, והלך לארץ כנען (ארץ ישראל). הוא עבר באזור שכם ובית-אל , והגיע עד הנגב . בשל הרעב הקשה בארץ, נאלץ אברהם לרדת לתקופה למצרים. כאשר חזר לכנען, נפרדו דרכו מזו של לוט, משום שאדמת המרעה לא הספיקה לכלכל את עדרי שניהם. אברהם את קבע את משכנו באלוני ממרא, ליד חברון .

המוטיב העיקרי בסיפור אברהם הוא ההבטחה האלוהית שניתנה לו, כי צאצאיו יתרבו ויירשו את ארץ כנען. הבן הראשון, ישמעאל, נולד לשפחתה של שרה – הגר. בגיל 99 זכה אברהם להתגלות נוספת ובה הבטיח לו אלוהים בן זכר שתלד לו שרה, על אף גילה המופלג והיותה עקרה. כסמל לבריתו עם אלוהים, מל אברהם את עצמו, את ישמעאל ואת כל בני ביתו הזכרים. שרה ילדה את יצחק כשהיה אברהם בן מאה. לאחר לידתו, מספר הכתוב כי שרה האיצה באברהם לגרש את הגר ואת ישמעאל, כדי להבטיח את מעמדו של יצחק כיורש יחיד. אברהם שלח את הגר וישמעאל למדבר, שם ניצלו בידי מלאך אלוהים. משנפטרה שרה, קנה אברהם מעפרון, אחד החיתים שחיו אז בחברון, את מערת המכפלה , תמורת 400 שקל כסף, וקבר שם את שרה. לאחר שמת, בגיל 175 שנה על פי המקרא, נקבר גם הוא במערה על ידי שני בניו.

אחד הניסיונות הקשים ביותר שהעמיד אלוהים בפני אברהם, היה הציווי להקריב את בנו יצחק לעולה. אברהם, מתוך ציות מוחלט לצו האלוהי, עשה את כל ההכנות לקראת המעשה ורק ברגע האחרון מנע מלאך אלוהים את הריגתו של הנער. פרשת "עקדת יצחק" נעשתה במרוצת הדורות לאחד מעמודי התווך של האמונה היהודית . יש הרואים בה סמל לביטחון מוחלט באל, מופת ודוגמה לנכונות למות על קידוש השם .

על-פי המסורת היהודית, הציווי האלוהי השולח את אברהם לארץ כנען הוא המבשר את ראשית לידתו של העם היהודי. המזבחות הרבים שבנה אברהם שימשו כמודל לעבודת אלוהים, ואתר המזבח בהר המוריה שעליו התכוון אברהם לעקוד את יצחק, נבחר לימים כמקומו של בית המקדש . בעיני חז"ל , עיקר ייחודו של אברהם כדמות מקראית בכך שהיה הראשון שהכיר באלוהים. הוא עשה מאמצים רבים להפיץ את אמונתו ולהילחם נגד עבודת האלילים שהייתה נפוצה בתרבויות העמים שבקרבם חי. בספרות התלמודית והמדרשית יש אגדות רבות על אברהם המתארות את אישיותו וחייו בפרטים שאינם נמצאים בתורה, או שהובנו מתוך רמזים. אברהם נבחן בידי אלוהים בעשרה ניסיונות (הראשון הוא הציווי ללכת לארץ כנען והאחרון - עקדת יצחק). בכולם עמד אברהם ואמונתו המוחלטת בהבטחות אלוהים עמדה, לפי המסורת, כזכות לבניו בדורות הבאים. אברהם היה ידוע במידת הכנסת האורחים שלו, ובתורת הסוד (קבלה) הוא מסמל את מידת החסד. בברכה הראשונה שבתפילת העמידה מתואר אלוהים כ"אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב" – מכאן ההתייחסות לדמויות אלו כ"שלושת האבות".