כנס שם לאודות הכנסת...

כנסת

Knesset

כנסת, בית המחוקקים של מדינת ישראל. מקום מושבה בירושלים. 120 חבריה נבחרים בשיטת בחירות יחסית-ארצית ותקופת כהונתם נמשכת, ככלל, ארבע שנים. שמה של הכנסת ומספר חבריה נלקח ממוסד הכנסת הגדולה -המוסד המחוקק של יהודי הארץ בתקופה הפרסית (מאות 3-5 לפנה"ס).

היסטוריה

באפריל 1948, לקראת הכרזת המדינה, הוקמה בארץ מועצת העם שהפכה עם קום המדינה למועצת המדינה הזמנית. המועצה הזמנית פעלה כרשות המחוקקת של המדינה עד לבחירתה של האספה המכוננת אשר כיהנה זמן קצר עד לפברואר 1949. בחודש זה קיבלה האספה המכוננת את חוק המעבר אשר מתוקפו הפכה לכנסת הראשונה. הכנסת הראשונה עסקה בהסדרתו לראשונה של המשפט והחוק הישראלי ובעידכונם ותיקונם של החוקים והפקודות אשר ניתנו בתקופת המנדט הבריטי והפכו בחלקם לחלק ממשפט המדינה. עד סוף שנת 1949 ישבה הכנסת במקומות שונים בתל אביב, אז העבירה את מקומה לרחוב המלך ג'ורג' בירושלים. רק בשנת 1966 עברה הכנסת למקום משכנה הקבוע בגבעת רם בירושלים.

תפקידי הכנסת

בהיעדר חוקה כתובה המעגנת את הפרדת הרשויות בישראל, מוקנה לכנסת מעמד של ריבונות פרלמנטרית ובכורה תחוקתית כלפי שאר הרשויות השלטוניות. כפועל יוצא, הכנסת היא שקובעת בחוק או בחוקי יסוד , לא רק את מעמדן וסמכויותיהן של רשויות אחרות דוגמת הממשלה ובתי המשפט, אלא אף את מעמדה וסמכויותיה שלה:

- הכנסת היא הרשות המחוקקת ומתוקף זה רשאית לחוקק חוקים בכל נושא ובלבד שאינם עומדים בסתירה לחוקי-יסוד.

- הכנסת מפקחת על עבודת הממשלה באמצעות דיוני המליאה, הצעות לסדר היום ושאילתות. ראש הממשלה וחברי הממשלה חייבים לדווח לכנסת על פעולות משרדיהם; תפקוד משרדי הממשלה עומד לדיון מרוכז כאשר הממשלה מגישה לאישור את תקציב המדינה .

- החוק מעניק לכנסת סמכויות מעין-שיפוטיות, לרבות הסמכות להסרת חסינותם של חברי הכנסת והכוח להעביר את מבקר המדינה והנשיא מתפקידם.

סמכות נוספת, הנתונה במחלוקת, היא סמכותה של הכנסת לכונן חוקה. הכרזת העצמאות של ישראל קבעה כי האסיפה המכוננת תקבע חוקה לישראל. האסיפה המכוננת פסקה מלכהן בתוארה זה בטרם כוננה חוקה והפכה את עצמה לכנסת הראשונה. השאלה האם ירשה הכנסת את תפקיד כינון החוקה מהאסיפה המכוננת נותרה פתוחה. יחד עם זאת, הכנסת קיבלה החלטה בשנת 1950, המטילה על ועדת חוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה שתהיה מורכבת פרקים פרקים באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסודי בפני עצמו. חוקי-היסוד שהכנסת חוקקה ותחוקק בעתיד בהתאם להחלטה זו, יהוו יחדיו לאחר השלמת התהליך, את חוקת המדינה.

פיקוח הכנסת על הממשלה

הפיקוח על הרשות המבצעת הוא אחד אחת מתפקידיה המרכזיים של הכנסת ונעשה במסגרת ועדות כנסת וישיבות המליאה:

תקציב המדינה: חוק תקציב המדינה מובא לאישור הכנסת באופן שמאפשר לחברי הכנסת לבקר ולפקח על מטרות הממשלה בתחום התקציב ולוודא שהממשלה אינה מוציאה כספים שאינם מכוסים בתקציב. נוסף על כך הכנסת חייבת לאשר הטלת מיסים על אזרחי המדינה.

הצעות לסדר יום: הצעה לסדר היום מאפשרת לחבר כנסת להעלות נושאים שונים על סדר יומה של הכנסת וכפועל יוצא לקיים דיונים לגבי התרחשויות מדיניות, פוליטיות וחברתיות. הצעות לסדר תידונה במליאה רק לאחר אישורו של יושב-ראש הכנסת ובמידה ואין בהן עלבון לאדם, חריצת משפט נגד אדם או ענייני סוביודיצה . הצעות העוסקות בעניינים העומדים כבר לדיון בכנסת לא יאושרו.

בטרם ההצעה נידונה במליאה מודיעה הממשלה אם ברצונה להביע דעתה עליה. לאחר העלאת ההצעה ותשובת השרים הנוגעים בדבר, יכולה המליאה להחליט להסירה מסדר יומה, לדון בה, או להעבירה לוועדה המתאימה לדיון.

הצעות אי אמון: הצעת אי האמון היא אמצעי להפלת הממשלה על ידי הכנסת בהצבעה. על-פי הנוסח המקורי של חוק-יסוד: הממשלה, 1968, ניתן היה ברוב רגיל של משתתפים בהצבעת אי אמון להביא להתפטרות הממשלה (רוב רגיל: רוב מקרב חברי הכנסת הנוכחים בהצבעה להבדיל מדרישה לרוב של 61 חברי כנסת לפחות). במקרה כזה היה נשיא המדינה פונה לראש הגוש הפוליטי בעל הסיכויים הרבים ביותר להקים ממשלה חדשה. חוק יסוד: הממשלה שנחקק ב-1992 קבע, כי למרות בחירתו של ראש הממשלה באופן ישיר ונפרד מהכנסת ("חוק הבחירה הישירה") עדיין תוכל הכנסת להביע בו אי-אמון ולהדיחו. יחד עם זאת נקבע כי הצעת אי האמון מחייבת רוב של 61 חברי כנסת, ואם תתקבל תביא לקיום בחירות חדשות לראשות הממשלה ולכנסת כ-60 יום לאחר מכן. עם ביטולו, בשנת 2001, של חוק הבחירה הישירה, הצעת אי-אמון שבה להתייחס לממשלה כולה ולא לראש הממשלה לבדו. הדרישה כי רק רוב של 61 חברי כנסת יביא לקבלת הצעת אי האמון נותרה בעינה, והיא מבדילה בין המנגנון החדש לזה שהיה קבוע בחוק-יסוד: הממשלה המקורי. החוק הנוכחי גם מחייב כי סיעה המציגה הצעת אי אמון תציג מועמד חלופי מקרב חברי הכנסת לתפקיד ראש הממשלה. המועמד חייב לתת את הסכמתו בכתב.

עוד קובע החוק כי במידה וראש הממשלה נוכח כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה, ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, הוא רשאי, לפזר את הכנסת בצו אשר ייכנס לתוקפו 21 ימים אחרי יום פרסומו ויראו את הממשלה כאילו התפטרה ביום פרסום הצו.

שאילתות: השאילתות מהוות גם הן חלק ממערך הפיקוח של הכנסת על הרשות המבצעת ובמסגרתן חברי הכנסת רשאים לפנות לשר בשאלה על עניין עובדתי שבתחום תפקידיו של השר. סדרי הגשת השאילתה קבועים בתקנון הכנסת: השאילתה תנוסח בקיצור ובצורת שאלה ויכולה להיות בכתב או בעל פה. השאילתה לא תכיל שמות או גילויי דברים שפירסומם אינו הכרחי להבנת השאלה, כינוי או ביטוי מעליב, בקשה לחוות דעה על עניינים מופשטים או היפותטיים ואמירות הפוגעות בכבוד הכנסת או במוסר המקובל. השאילתה מוקראת בישיבת המליאה ועל השר המתאים לענות עליה, לרוב, תוך שלושה שבועות.

תהליך החקיקה

תהליך החקיקה בכנסת מתבצע בשלושה שלבים -שלוש קריאות- בהם מעורבים מליאת הכנסת וועדותיה. בתחילה מועברת הצעת החוק למליאה: בקריאה הראשונה המליאה מחליטה האם להעבירה את הצעת החוק לדיון בוועדה המתאימה, להורידה מסדר היום או להחזירה לממשלה - אם הממשלה היא שיזמה את הצעת החוק. בקריאה השנייה הכנסת מצביעה על כל אחד ואחד מסעיפיה של הצעת החוק, כפי שעובדו בוועדה, ועל ההסתייגויות ממנה. בקריאה השלישית מובאת הצעת החוק לאישורה הסופי של הכנסת. במידה והצעת חוק אושרה בשלוש הקריאות, היא הופכת לחוק המדינה ומפורסמת באופן רשמי.

כדי לתת תוקף להחלטותיה של הכנסת אין צורך, לרוב, בנוכחות מספר מסוים של חברי כנסת. הכנסת יכולה לאשר כל הצעת חוק או שינוי של חוק ברוב רגיל של המשתתפים בהצבעה וזאת להוציא סעיפים משוריינים, לרוב בחוקי היסוד (הדחת נשיא, שינוי שיטת הבחירות ), הדורשים רוב מסוג מיוחד: 61 או 80 חברי כנסת לפחות.

ועדות הכנסת

ועדות הכנסת הקבועות נבחרות עם תחילת כהונתה של כל כנסת. הבחירה נעשית על-ידי הכנסת לפי העקרון של נציגות סיעתית ותקופת כהונת של ועדה הינו כתקופת כהונתה של הכנסת. ישנן 12 ועדות קבועות: ועדת הכנסת, ועדת הכספים, ועדת הכלכלה, ועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים ואיכות הסביבה, ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת העלייה והקליטה, ועדת החינוך והתרבות, ועדת העבודה והרווחה, הוועדה לענייני ביקורת המדינה, הוועדה לקידום מעמד האישה, וועדת המדע והטכנולוגיה.

תפקידי הוועדות הקבועות: דיון בהצעות חוק, בתקנות הטעונות אישור הוועדה, בבקשות של תושבים שהוגשו לכנסת או שהוגשו לממשלה, וכל עניין אחר אשר יימסר לדיונה על ידי הכנסת והכל בתחום העניינים המסורים לה. הוועדה גם רשאית לדרוש מאת שר הנוגע בדבר, הסבר בעניין שנמסר לדיונה או שנכנס לתחום תפקידיה.

בנוסף על הוועדות הקבועות, ממנה הכנסת ועדות לעניין מסוים הפועלות לזמן מוגבל ולצורך טיפול בנושאים מוגדרים וכן ועדות חקירה פרלמנטריות. קיימות גם שתי ועדות מיוחדות: ועדת האתיקה העוסקת בבחינת תלונות נגד חברי כנסת בעניינים הנוגעים לכללי האתיקה של הכנסת, וועדת הפירושים אשר דנה בערעורים של חברי כנסת על פירוש שנתןיושב ראש ישיבת כנסת, לתקנון הכנסת.

חסינות הכנסת וחברי הכנסת

חסינותם של חברי הכנסת קבועה בחוק יסוד: הכנסת ובחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, 1951.

לחברי הכנסת הוענקה חסינות פרלמנטרית נרחבת שנועדה לאפשר להם למלא את תפקידם בלא הפרעה. החסינות גורפת ונחלקת לשניים: חסינות מהותית מתייחסת לפעולות שביצעו חברי הכנסת במהלך או למען מילוי תפקידם. חסינות זו היא מוחלטת ועומדת בתוקפה גם לאחר סיום כהונתו חבר הכנסת (לגבי פעולות שביצע בזמן כהונתו). חסינות זו אינה ניתנת להסרה. השנייה, חסינות דיונית, נוגעת לעבירות שלא בוצעו במסגרת התפקיד ומתייחסת לחסינות מפני הליכים משפטיים שונים דוגמת מעצר וחיפוש. הכנסת רשאית להסיר חסינות זו, במידה והשתכנעה שחבר הכנסת לא עבר את העברה בתוך מילוי תפקידו ושאין בכתב האשמה משום התנכלות לו.

גם לבניין הכנסת יש חסינות מכוח חוק משכן הכנסת, 1968. בין היתר אין המשטרה רשאית לפעול בתחומו. יו"ר הכנסת מופקד על הסדר והבטחון בתחום המשכן.

יו"ר הכנסת

יושב ראש הכנסת נבחר מבין חבריה במסגרת ישיבתה הראשונה של הכנסת. התפקיד משלב ייצוגיות וסמכויות ביצוע: ניהול ענייני הכנסת,ייצוגה כלפי חוץ, שמירה על כבודה, על סדר ישיבותיה ועל קיום תקנונה; יושב הראש מנהל את ישיבות הכנסת, מעמיד את ההחלטות להצבעה וקובע את תוצאותיה, וכן התוצאות של כל הבחירות המתקיימות בכנסת. סמכויותיו הביצועיות של יושב הראש מעניקות לו, על אף מעמדו הייצוגי, כוח פוליטי רב, בין היתר באמצעות קביעת סדר היום של המליאה ושליטה על עניני חקיקה פרוצדוראליים.