תנאים -
ברייתא -
תלמוד -
משנה -
גמרא -
אמוראים -
מדרש -

תנאים, כינוים של חכמי ישראל במאות ה-1 וה-2 לספירה, למן תקופתו של הלל הזקן ועד לחתימת המשנה . אף שלא כל החכמים הנזכרים במשנה היו תנאים (כגון "החכמים הראשונים" וה"זוגות "), ניתן התואר "תנא" לאלה שדעותיהם מובאות במשנה; זאת להבדיל מן האמוראים - החכמים שבאו לאחר התנאים - המוזכרים בתלמוד.

מהתנאים הבולטים: רבן גמליאל , יוחנן בן זכאי , שמעון בן גמליאל, יהושע בן חנניה , אליעזר בן הורקנוס , עקיבא בן יוסף , ישמעאל , שמעון בר יוחאי , מאיר ויהודה הנשיא .

ברייתא

ברייתא (בארמית: "חיצונית"), מקור הלכתי או אגדתי שלא נכלל במשנה ולכן הוא חיצוני. המלה מופיעה בתלמוד הבבלי בעיקר לציין מקור תנאי כדי להבדילו מהמשנה. מחקרי הברייתא נקראים "תנא ברא" ("תנא חיצוני") בניגוד ל"תנא דידן" שפירושו - "התנא שלנו".

תלמוד :

תלמוד, שם מקיף לכתבי הקודש היהודיים העוסקים בהלכה ובאגדה , כפי שהצטברו במשך 700 שנים בערך, מאז תחילת הדיונים ההלכתיים (בשנים 200 - 220 לפני הספירה, בקירוב) שכונסו לימים במשנה ועד חתימת הגמרא (בסביבות 500 לספירה). במשך זמן רב התנהלו דיוניהם של חכמי המשנה, ואח"כ הגמרא, בעל-פה, ונמסרו מפה לאוזן; הם הועלו על הכתב רק כעבור דורות רבים מאז ראשיתם; לכן, שם נרדף לתלמוד הוא "תורה שבעל-פה" (תושב"ע).

משנה

משנה, הקובץ המוסמך הראשון של התורה שבע"פ. עד לימי יהודה הנשיא לא היה נוסח כתוב מוסמך לתורה זו. חכמים אחדים ודאי רשמו לעצמם את המסורות שקיבלו ואת דעותיהם שלהם, וכן הועלו על הכתב פסקים של בתי דין ועדויות על הלכות מסוימות. אולם לא היה בנמצא ספר מחייב שהקיף את כל דיני התורה שבע"פ, ערוכים בסדר כלשהו.

אמוראים

Amoraim

אמוראים (מארמית: מרצה או מתרגם), כינוים של חכמי התלמוד שפעלו בא"י ובבבל מחתימת המשנה בשנת 200 בקירוב ועד לחתימת התלמודים (הירושלמי בסוף המאה ה-4 והבבלי בסוף המאה ה-5); הם פירשו את דברי התנאים והרחיבו אותם.

מדרש
סוג בספרות הרבנית, פירושם של פסוקי מקרא, לעתים לצורך פירוש גרידא ולעתים כדי להלביש עליהם רעיונות והלכות שמקורם אחר. מבחינים בשני סוגי מדרש: מדרש אגדה ומדרש הלכה.

גמרא :

תלמוד, ספרות תלמודית. (מצטער שזה קצר).

אחי יכלתי להביא לך פה המון סיכומים אבל ביקשת רק קצת אז הבאתי קצת