היא מתארת את רגש האהבה שבליבה כגן מלבלב.

"בְּגַנִּי הַמֻּצְנָע – בְּלִבִּי"

האהבה לא נחה, היא לא נשארת במצב קבוע, היא גדלה ומעמיקה.

"הִשְׂתָּרְגוּ פֹּארוֹתֶיךָ
וְעָמְקוּ שָׁרָשֶׁיךָ בִּי"

"וּמִשַּׁחַר עַד לַיְלָה
לֹא יִשְׁקֹט, לֹא יַרְגִּיעַ הַגָּן"

היא מתארת כי בגן המלבלב ישנן ציפורים רנות. רן פירושו שר, קורא בשמחה וצהלה.

"בְּאַלְפֵי צִפֳּרֶיךָ רָן"

בשיר גן נעול האהבה הכואבת וחסרת הסיכוי גם היא מתוארת בתמונה הסיפורית.

תחושת הבדידות בשיר גורמת לעומק וכאב.

היא שואלת את הדמות הניצבת מולה " מִי אַתָּה?" וזה אומר כי היא אינה מזהה את הדמות הניצבת מולה.

לאחר מכן היא סותרת את עצמה מפני שהיא אומרת כי ידיהם תאומות, זהות.

" מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת
לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?"

עיניה ממתינות לתשובה, מחפשות דרך לחמוק, אך הן מוצאות עצמן במבוך ללא מוצא.

זה גורם להרגשה שאין סיכוי, אין דרך להימלט.

" וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע
וְהִנֵה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת"

" גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶרֶךְ"

חוסר הסיכוי מתבטא גם בשתי השורות האחרונות, שם היא אומרת כי אינה מוצאת פיתרון.

בְּגַנִּי הַמֻּצְנָע – בְּלִבִּי.

הִשְׂתָּרְגוּ פֹּארוֹתֶיךָ

וְעָמְקוּ שָׁרָשֶׁיךָ בִּי.

וּמִשַּׁחַר עַד לַיְלָה

לֹא יִשְׁקֹט, לֹא יַרְגִּיעַ הַגָּן –

זֶה אַתָּה בּוֹ, אַתָּה בּוֹ

בְּאַלְפֵי צִפֳּרֶיךָ רָן.