לענה

Artemisia

לענה, סוג במשפחת המורכבים, ובו כ-400 מינים. מיני הלענה הם עשבים, בני שיח ושיחים קטנים. עליהם וגבעוליהם הירוקים מכוסים שערות בלוטיות המכילות שמן אתרי בעל ריח טוב. התפרחות קטנות, וכל הפרחים הקטנים שבהן צינוריים, ולרוב צהובי כותרת. הזירעונים חלקים, גליליים וחסרי ציצית.

מן השמן האתרי בעלים ובגבעולים מכינים תרופות עממיות.

כמה ממיני הלענה במזרח התיכון, באסיה התיכונה, בצפון אפריקה ובמערב ארה"ב גדלים בשטחים נרחבים ויוצרים נוף של ערבה.

בישראל נפוצים ארבעה מינים:

לענת המדבר (A. herba-alba)

בן שיח נמוך וריחני, המכוסה שערות בלוטיות, הגורמות לריח החזק הנודף ממנו. בתחילת החורף מלבלבים ענפים חדשים מבסיס הצמח. התארכותם נמשכת עד חודש מאי. העלים גדולים ומצוים על הענפים עד לחודשים הקיץ. אורכם בין שני ס"מ לחמישה ס"מ, והם גזורים פעמיים לאונות מוארכות שרוחבן מ"מ אחד או פחות. העלים בענפי הפריחה ("עלי הקיץ") זעירים, אורכם פחות מחמישה מ"מ, והם אינם כה מחולקים. הקרקפות הקטנות מתפתחות בחודשים ספטמבר - דצמבר. בכל קרקפת בין שניים לשלושה פרחים צינוריים, שכותרתם אדומה או צהובה. בצמח הפורח מכוסים החלקים העליונים של הענפים בתפרחות קטנות, וכל הצמח נראה כגוש המנוקד בתפרחות צהבהבות-אדמדמות מרובות. ההאבקה נעשית בעזרת הרוח. בעלים ובגבעולים ישנם שמנים אתריים, המסייעים לצמח להתגונן מפני אוכלי עשב.
לענת המדבר מותאמת לחיים במדבר בין היתר בזכות התחלפות עלי החורף בעלי-קיץ קטנים, וכן בגלל התפצלות גזעיה, ההופכת כל ענף, יחד עם השורש המזין אותו, ליחידה עצמאית ובלתי-תלויה במצבם של שאר חלקי הצמח. שתי תכונות אלה מסייעות לצמח לעמוד בפני יובש.

הצמח גדל בארץ ברוב שטחי המדבר. הוא שולט בהר הנגב ובמדבר יהודה בשטחים גירניים, ובדרום סיני - בהרים מַגְמָתיים ברום גבוה. הוא גדל גם בספרד ובחצי האי סיני.

לענה חד-זרעית (A. monosperma)

צמח חולות שאינו ריחני כלענת המדבר, ואין משתמשים בו ברפואה ולמשקה. עליו בשרניים מעט והוא מגיע לגובה מטר, ואם אסף סביבו תלולית חול - אף לגובה שלושה-ארבעה מ'.
הבדווים בצפון מזרח סיני בונים סוכות למגוריהם מענפי הלענה החד-זרעית. הצמח הגדל בעמק החוף ובנגב הצפוני.

לענת יהודה (A. judaica)

בן שיח ריחני וצהוב פרחים. גובהו 80-50 ס"מ, ענפיו מעוצים, עליו שעירים, מלבינים וגזורים פעמיים לאונות דקות, שרוחבן כמ"מ אחד. עלי החורף גדולים מעלי הקיץ. בשנות בצורת מצטמצם הנוף עד לעלים ספורים בבסיס הצמח. הקרקפות נישאות על-גבי עוקצים קצרים ודקים בקצות הענפים, וקוטרן בין שלושה לארבעה מ"מ. עקב הצפיפות הגדולה של הפרחים הצהובים הופך צבעו של כל השיח מאפור-ירוק, לפני הפריחה, לצהוב-לימוני בעונת הפריחה, בחודשים מרץ - אפריל. ההאבקה נעשית בעיקר בעזרת הרוח. הזרעים נפוצים במהלך הקיץ עם התייבשות הקרקפות והתפוררותן.
הצמח משמש ברפואה הבדואית כמרכיב בתרופות נגד כאבי בטן והצטננויות. הוא גם משמש לתיבול משקאות, אך שימוש כזה אינו שכיח בקרב הבדואים.

משרעת תפוצתו מזרח סהרו-ערבית (צפון אפריקה). הוא גדל בנגב, בעיקר בנחל פארן ובמוצאו של הנחל לערבה. בחצי האי סיני הוא שכיח יותר, שם הוא גדל בערוצי נחלים שתשיתים חצץ של גרניט או חולית-חצצית. למרות שמו, הוא אינו גדל ביהודה, והשם ניתן לו בתקופה בה שימש השם יהודה לארץ-ישראל כולה.

לענה שיחנית (A. arborescens)

שיח שגובהו 100-50 ס"מ ועליו משמשים לתיבול תה. יוצאי צפון אפריקה מכנים את הלענה השיחנית 'שיבה'. מגדלים אותה בתור צמח נוי ותבלין, והיא גדלה בר בגליל, בכרמל ובשרון.