במושבה מיום 15 במאי 1947 , החליטה העצרת הכללית של האו"ם למנות ועדה מיוחדת לענייני א"י, שנקראה ועדת אונסקו"פ , ועדה זו גבתה עדויות בארץ ומחוצה לה והגישה את המלצותיה לעצרת האו"ם.

הוועדה זכתה לשיתוף פעולה מלא מצד ראשי היישוב היהודי, ואילו ההנהגה הערבית החרימה אותה. הם ניסו לשכנע את המשלחות השונות להימנע מלהצביע או להתנגד לחלוקת הארץ לשתי מדינות.

רוב חברי הוועדה המליצו:

1) על חלוקת א"י לשתי מדינות עצמאיות : יהודית וערבית.

2) השארת ירושלים כמובלעת תחת פיקוח בינלאומי.

3) הוועדה הממליצה כי שתי המדינות תקיימנה קשרים כלכליים ביניהן.

ב – 29 במאי 1947 נתכנסה עצרת האומות המאוחדות והחליטה לקבל את הצעת ועדת אונסקו"פ תוך שינוי באזור הדרום. הוחלט שאיזור הנגב יצורף למדינה הערבית.

ההחלטה התקבלה ברוב של שני שליש. 33 מדינות הצביעו בעד, 13 מדינות נגד, 10 מדינות נמנעו.

לאחר ההחלטה הודיעו הערבים על התנגדותם לה והזהירו שהתנגדות זו תהיה אלימה. לעומת זאת נציגי היישוב היהודי הודיעו כי הם רואים בצער את תוכנית החלוקה , אולם הם מקבלים זאת למען השכנת שלום בין הצדדים היריבים.

ממשלת בריטניה הודיעה כי לא תתנגד לתוכנית החלוקה, אך לא תסייע להגשמתה. זמן מה לאחר מכן הודיע ממשלת בריטניה כי תסיים את שלטון המנדט בא"י ב – 15 במאי 1948.

www.sikumim.co.il/sikumim/grade9/history5.htm