הצורך למחזר חומרים נובע מהסיבות הבאות:

א. הידלדלות משאבים - חומרי הגלם שבכדור-הארץ מנוצלים בקצב גובר והולך ומקורותיהם עלולים להתכלות.
ב. הצטברות כמויות גדולות של אשפה תעשייתית וביתית, הדורשת מציאת פתרון להקטנת הררי הפסולת.
ג. זיהום סביבתי - מצבורי פסולת נרקבים ומרעילים את הקרקע שעליה הם מוערמים ואת מי התהום שאליהם הם מחלחלים.
ד. זיהום אוויר - אחד האמצעים להקטנת כמויות הפסולת הוא שריפתה; שריפת פסולת פולטת מזהמים לאטמוספירה.

כדי להפוך את תהליך המיחזור לאפשרי, יש קודם לעבור כמה משוכות:

ראשית, הציבור יתבקש למיין את האשפה למרכיביה: אורגנית, נייר, זכוכית, מתכת, פלסטיק לסוגיו וכד'.

שנית, הרשויות המקומיות או קבלנים פרטיים יצטרכו להיערך לפינוי הפסולת למרכיביה ולהעברתה למפעלים הממחזרים (מפעל ממחזר נייר, מפעל ממחזר מתכת וכד').

שלישית, יהיה צורך להקים מפעלים שיתמחו במיחזור החומרים. בישראל ישנם כיום מפעלים שממחזרים נייר, זכוכית ומתכת.

רביעית, יצרנים יידרשו לייצר את אריזותיהם מחומר אחיד כדי שייקל למיינן ולמחזרן.

כל אלה דורשים היערכות ציבורית, עירונית וממשלתית שנמצאת היום רק בראשית דרכה.

שני גורמים מעכבים את התפתחות תעשיות המיחזור:
- פינוי האשפה הממויינת הוא תהליך יקר שעלול להעלות את תעריפי הארנונה, אם ייעשה על-ידי הרשויות המקומיות.
- מוצר ממוחזר - לרוב - ירוד בטיבו ממוצר "מקורי".

רק פעולות הסברה לציבור ועידוד מיחזור ישיגו את המטרה: הקטנת כמויות הפסולת וחיסכון במשאבים - מושגים "גדולים" שלאיש ה"קטן" קשה לקלוט.

המיחזור, בהיבט ישראלי, חשוב לא רק מהסיבות שצויינו לעיל. ישראל מייבאת מחו"ל חומרי גלם לתעשייה, ותהליך המיחזור יחסוך מטבע זר למדינה. כמו כן, ייצור מוצר ממוחזר דורש פחות אנרגיה ומים מייצור מוצר "מקורי" (האנרגיה הנדרשת לייצור נייר ממוחזר, למשל, קטנה ב- 60% מהאנרגיה הדרושה לייצור נייר מחומרי גלם מקוריים). גם נקודה זו חשובה לישראל, הדלה במקורות אנרגיה ובמים.

המדינות המובילות בעולם במיחזור הן גרמניה ויפן, הממחזרות כ- 80% של פסולת. ישראל ממחזרת כ- 2% בלבד.

בגרמניה נחקק חוק המחייב את היצרנים לקחת את אריזות מוצריהם מהחנויות - לשימוש חוזר.

זכוכית ומתכות אפשר למחזר אינספור פעמים; נייר אפשר למחזר הרבה פעמים, אבל לא עד אינסוף; גם פלסטיק אפשר למחזר, אבל סוגיו הרבים מעוררים בעיה של מיון.