מדיניותה של בריטניה בשאלת הפליטים היהודים באירופה ובשאלת א"י לאחר המלחמה:

הרקע:
ב1945- גבר הלחץ האנטי ציוני בבריטניה: הערבים דרשו הגשמת חלומם דהיינו, עצמאות. האנטי ציוניים בבריטניה הזהירו את בווין שר החוץ, שאם יבטל את "הספר הלבן" תמיכת העולם הערבי בבריטניה תתבטל, ואם תקום מדינה יהודית יפרוץ מרד ערבי.
הכרזת בווין.
בנובמבר 1945 נאם בווין את נאומו בפרלמנט המהווה את עיקרי השקפתו המדינית לבעיית א"י להלן עיקריה:
א. בעיית היהודים פליטי השואה היא בעיה אנושית. אולם, היא חייבת להיפתר רק באירופה. יש להפריד בין בעיית היהודים "העקורים" לבין "בעיית ארץ ישראל". כלומר בעיית היהודים באירופה נוצרה בעקבות המשטר הנאצי ועם מיגורו היא התבטלה. בעיית היהודים פליטי השואה חייבת לבוא על פתרונה באירופה שבה ישתלבו היהודים מחדש. במילים אחרות- יש למצוא ל"בעיית העקורים" פתרון באירופה, אין לגרשם משם כי הם יכולים לתרום מכשרונותיהם לשגשוגה של אירופה. א"י תוכל לסייע במקצת לפתרון הבעיה אך היא אינה מסוגלת לקלוט את כל פליטי השואה.
ב. לבריטניה מחויבות כפולה כלפי הערבים וכלפי היהודים. אי אפשר למצוא מצע משותף המוסכם על הערבים והיהודים. חובה לשתף את כל העולם הערבי בפתרון בעיית א"י.
ג. הצעה לערב את ארצות הברית בשאלת א"י ולשתף אותה במציאת פתרון רצוי. ממשלת בריטניה מזמינה את ממשלת ארה"ב להשתתף בועידת חקירה משותפת שתחקור את מצב היהודים פליטי השואה, ותמליץ מהי הדרך הטובה לפתרון בעיית "שארית הפליטה" ובעיית א"י, בדרך שלא תפגע ביעדים הבריטיים וגם תסייע תקציבית לכך.
ד. "הספר הלבן" בתוקף בינתיים. עד קבלת פתרון מוסכם תישאר מדיניות "הספר הלבן". כל חודש יינתנו 1500 סרטיפיקטים. יש לדכא ביד חזקה כל התנגדות מהמחתרת בא"י, לפקח על העלייה ולהקפיד על קיום "חוק הקרקעות" החוק מ-1940 אסר על מכירת קרקעות ליהודים.

משמעותה של הכרזת בווין- יעדי המדיניות הבריטית לפי בווין.
בווין התעלם מקיומה של אומה יהודית השואפת לבנות בית לאומי בא"י על פי ההבטחה שניתנה ב"הצהרת בלפור". בווין ראה עצמו כמי שמשוחרר מההתחייבות שב"הצהרת בלפור". הוא מציע את הישארות ה"עקורים" באירופה, לדעתו אין לחתור להקמת מדינה יהודית: "התחייבנו להקים בית לאומי ולא מדינה". כלומר, בווין רצה לנתק את בעיית הפליטים מבעיית א"י, ולמצוא לפליטים היהודים פתרון באירופה. כן המליץ לשתף את המדינות הערביות בפתרון בעיית א"י ולהמשיך את מדיניות הספר הלבן מ-1939 ולערב את ארה"ב בשאלת א"י.

מבחינה מעשית- הוחלט על הקמת ועדת- חקירה "אנגלו אמריקנית" (אך לפני כן, נשלח האריסון האמריקני נציגו של הנשיא טרומן לחקור בנושא בעיית העקורים באירופה).

העמדה המדינית של ארה"ב ובריטניה למציאת פתרון לבעיית העקורים ולשאלת א"י.
מעורבות ארה"ב בשאלת א"י ובעיית "העקורים":
טרומן ודו"ח האריסון ומשמעותו:
טרומן, נשיאה הטרי של ארה"ב לא התמצא בבעיה הציונית ומולו עמדו עניינים דחופים יותר (המלחמה הקרה). עם זאת, הוא לא יכול היה להתעלם מהעובדה של ניצולי השואה אשר התרכזו במחנות הצבא האמריקני בגרמניה. הוא ראה בה בעיה מוסרית- אנושית ולא פוליטית. לפיכך, שלח את נציגו ארל האריסון לחקור את בעיית "העקורים" תוך התייחסות ליהודים שלא נקלטו בארצות מוצאם. האריסון גרס שבאירופה נשארו רק 100.000 יהודים. הוא לא ידע שאחרים נודדים בדרכים לכיוון נמלי איטליה ע"מ להגיע לא"י. דו"ח האריסון המליץ להעביר במהירות לא"י את כל היהודים שאי אפשר להחזירם לארצות מוצאם, והמבקשים לעלות לא"י.

הנשיא טרומן נעתר ללחץ דעת הקהל האמריקני. ובקש מממשלת בריטניה לאפשר ל-100,000 פליטים יהודים לעלות לא"י. התפתחות זו העמידה את ממשלת בריטניה בדילמה קשה. מצד אחד רה"מ ושריו הבינו שאם יאשרו כניסתם של 100000 יהודים לא"י הדבר יביא להתמרמרות הערבים והדבר יערער את מצב הביטחון בא"י, ואולי במזה"ת כולו בשל הפרת האיזון הדמוגרפי. מצד שני , בריטניה היתה זקוקה לסיוע האמריקני לשיקומה, וממשלת בריטניה לא יכלה להרשות לעצמה לסרב לפניית טרומן.

כתוצאה מן הסבך, הציעו הבריטים להקים ועדה משותפת עם האמריקנים שתחקור את בעיית א"י ותמליץ לשתי הממשלות על הדרכים לפתרון בעיית ה"עקורים" בפרט ובעיית א"י בכלל. הבריטים קיוו לצמצם את הביקורת נגדם, על מדיניותם בשאלת הפליטים על ידי הקמת ועדה משותפת להם ולאמריקנים. בווין קיווה כי האמריקנים יאמצו את הקו הבריטי, יתנו לו לגיטימציה וישתתפו במימון המשך המעורבות הבריטית בא"י.

הוועדה "האנגלו- אמריקנית" מרץ-אפריל 1946 – יוזמה מדינית בריטית ראשונה

ועדה זו הייתה הועדה הראשונה שתפקידה היה לא רק לבחון את שאלת א"י מבחינה מדינית-כלכלית-חברתית מנקודת ראות של העלייה היהודית לא"י (כבעבר), אלא לבחון גם את מצב היהודים בארצות שבהן נרדפו ע"מ לברר את שאלת קיומם שם ואפשרויות הגירתם לא"י או כל מדינה שמעבר לים, וכן ללמוד את שורשי הסכסוך הערבי-ישראלי ולהמליץ על פתרון. יש לציין שבועדה זו ישבו 6 נציגים בריטים ו- 6 נציגים אמריקנים.
בווין האמין כי לפניו 6 נציגים אמריקאים נאיביים, וכאשר יראו מקרוב את משמעות עליית 100,000 היהודים לארץ כנגד הרוב הערבי הגדול בארץ ומסביבה, אשר נכונים למאבק מזוין, הם ימליצו פה אחד נגד עלייתם. ובכך, הם יתנו אישור והסכמה למדיניות "הספר הלבן". אולם, בווין טעה. חברי הוועדה לא היו נאיבים כתקוותו.
-הוועדה סיירה ב"מחנות העקורים" ועמדה על מצבם העגום של שרידי השואה. חבריה התרשמו מנחישות דעתם של רוב "העקורים" לעלות לא"י וסירובם להגר אפילו לארה"ב.
-הוועדה סיירה גם בא"י וגבתה עדויות מהיהודים. מנהיגי הישוב הסבירו לנציגי הוועדה כי לערבים קיימות עוד 6 מדינות ולכן יגרם להם נזק מועט מאשר ליהודים אשר אין להם אפילו מדינה אחת בעולם. היו שהדגישו את הצורך למצוא מחסה ל"עקורים", הזכירו את זיקתו ההיסטורית של העם לא"י והמאמצים לבנות מולדת במשך דורות.
- העדים הערבים היו עוינים. הם טענו כי א"י לא שייכת ליהודים וכי תולדות הישוב היהודי רצופה בניצולו של הפלאח הערבי וכי בעיית הפליטים היהודים חייבת להיפתר שלא במסגרת א"י.
מסקנות והמלצות הוועדה - אפריל 1946 :
למרות חילוקי הדעות הצליחו חברי הוועדה להגיע להמלצות משותפת:
א. יש לאשר מיד רשיונות עלייה ל- 100.000 ה"עקורים" עוד בשנת 1946. יש לפתור את בעיית "העקורים", וכי א"י לא תוכל לפתור את הבעיה, ולכן יש למצוא להם מקלט במדינות נוספות.
ב. בשל השנאה בין שני העמים, א"י לא תהיה מדינה יהודית ולא מדינה ערבית, וכי יש לעשות הכל שלא יהודים ולא ערבים ישתלטו על הארץ, דבר העלול להביא למלחמת אזרחים. ממשלת המנדט תמשיך לשלוט בא"י עד אשר יהיה הסכם נאמנות בפיקוח האו"ם, כך תקל על עלייה יהודית בהבטיחה שזכויותיהם ומעמדם של חלקי האוכלוסייה האחרים לא ייפגעו.
ג. המליצה לבטל את "חוק הקרקעות" מפברואר 1940 ולאשר חופש מכירת קרקעות ללא הבדל גזע, עדה או אמונה אך תוך הגנה על הפלאח והאריס הערבי.

משמעות ההמלצות:
סיכומיה אינם ברורים, היו בה הרבה סתירות אך לראשונה נקבעה עמדה ברורה כלפי ה"עקורים". הוועדה הצביעה על האופי הבלתי מוסרי ובלתי חוקי של ה"ספר הלבן" מכאן אמור היה להתבטל הסעיף של עלייה יהודית המותנית בהסכמת הערבים. כן ניתנה המלצה להעלות 100.000 "עקורים" והקלת העלייה גם לאחר בואם של העקורים, על פי תנאי המנדט. נדחתה דרישת הציונים לעצמאות מדינית וסוכלה מזימת הבריטים להביא את ארה"ב להזדהות עם מדיניות "הספר הלבן".
התגובות לדו"ח הוועדה האנגלו- אמריקנית:
הערבים דחו את המלצותיה על הסף.
הישוב והתנועה הציונית : התקשו לקבל את ההמלצות כי רצו להקים מדינה ואילו הועידה לא קבעה זאת. היישוב דרש נחרצות לממש את יישום ההמלצה, להעלות 100.000 "עקורים" וביטול "חוק הקרקעות".
האמריקנים: טרומן פרסם גילוי דעת בו הביע קורת רוח מההמלצה להעלות 100.000 עקורים ומההמלצה לבטל את תקנות "הספר הלבן".
הבריטים: ממשלת בריטניה נקלעה למצב לא נוח לאור תמיכת טרומן בהמלצת הדו"ח ולמרות שהבטיחה לבצע את ההמלצות, היא התנתה תנאים לא ריאליים לקבל את המלצות הוועדה:
-סיוע צבאי אמריקאי לארץ- שליחת כוחות אמריקאים לאזור.
-סיוע כלכלי אמריקאי- לאחזקת כוחות צבא הארץ.
-פרוק כוחות המחתרות היהודיים (הכוונה כמובן לתנועת "המרי העברי"-נובמבר 1946 והמחתרות הערביים, הסגרתם והסגרת נשקם לבריטים. ברור שהישוב דחה את דרישות בריטניה לבטל את פעילות "תנועת המרי העברי".
במקביל המשיכה בריטניה במדיניותה הצבאית, תוך מגמה לחיסול ההתנגדות היהודית בפעולות המחתרת "תנועת המרי העברי" באמצעות:
1. מצוד אחר ספינות מעפילים וגירושם אל מחנות מיוחדים שהוקמו לשם כך בקפריסין.
2. הקפדה על קיום "חוק הקרקעות"-ניסיונות סיכול ההתיישבות בביריה לדוגמה- מרס 1946.
3. הנהגת תקנות לשעת חירום.
4. חיפושים נרחבים אחר נשק בניסיון ללכוד את ראשי ההגנה ומעצר חברי המחתרות האצ"ל והלח"י וקיום משפטים נגדם.

האמריקאים לא ויתרו והמשיכו ללחוץ על הבריטים לקבל את המלצות "הועדה ה"אנגלו-אמריקאית". הוועדה הבאה כונסה למעשה כדרך להשהיה והתחמקות.

הקמת תנועת המרי העברי
* ההגנה ניסתה להקים איחוד מלא בין שלוש המחתרות לח"י, אצ"ל וההגנה . לח"י הסכים להצעת ההגנה, אך אצ"ל סירב. נוכח סירוב אצ"ל לפיקוד אחיד, הושג הסדר- לא איחוד מלא אלא הקמת ועדה משותפת – ועדת X אשר תכפה משמעת על שלוש המחתרות, כלומר כל מחתרת תפעל בנפרד אך תסור למשמעת הועדה. כמו כן הושג הסדר פנימי בדבר תיאום הפעולות ביניהן, אישור לפעולה צבאית חייב לבוא רק מן המפקדה הראשית המשותפת. בנושא רכישת נשק, הוסכם כי כל מחתרת תוכל לפעול בנפרד לפי החלטה שלה. תנועת המרי העברי פעלה מראשית נוב' 1945 ועד סוף 1946 (כעשרה חודשים).

** "תנועת המרי העברי"- תנועה זו הקיפה את המוני היישוב על כל חוגיו, ב"תנועת המרי" השתמשו בכל פעולות ההתנגדות הסבילה והפעילה, מאבק צבאי, עלייה בלתי חוקית, התיישבות רחבה... כל מוסד יהודי, יישוב, ארגון או יחיד ביישוב יכול לשרת במעשיו את ה"מרי העברי".

*** חל מהפך במדיניות התנועה הציונית- האינטרס של הציונות, הוא כבר לא המשך שלטונה של בריטניה בא"י אלא מעבר למדיניות אקטיבית, הדורשת סיום המנדט הבריטי בא"י ודרישה להקים מדינה יהודית.
דברי דוד בן גוריון: "אנו מוכנים להרג ולא נוותר על שלושה דברים: על חופש העלייה היהודית, על הזכות לבנות את המולדת ועל עצמאותו המדינית".
מנחם בגין- המסקנה לדעתו היא מלחמת שחרור- " שחרור מהשלטון הבריטי המשעבד אותו יש להפיל..."

פעולות "תנועת המרי העברי"
1. הפריצה למחנה עתלית-המבצע הראשון של תנועת המרי. ב- 9 אוק' 1945 כ- 100 אנשי פלמ"ח יצאו מקיבוץ בית אורן ופרצו למחנה המעצר בעתלית, במחנה היו כלואים כ- 200 מעפילים (רובם בלתי ליגליים). אנשי הפלמ"ח השתלטו במהירות על המחנה בסיוע פנימי, העלו את המעפילים על המשאיות בבית אורן והתכוונו לפזרם בין יישובי הסביבה. בואה של המשטרה הבריטית אילץ את הבורחים להגיע רק עד קיבוץ יגור.
2. "ליל הרכבות"- ב- 1 בינואר 1945 פשטו 50 חוליות פלמ"ח על מסילות ברזל ברחבי הארץ ופוצצו אותן ב- 150 מקומות שונים. אנשי אצ"ל ולח"י פוצצו את צומת מסילות הברזל החשוב בלוד תוך ניהול קרב עם הבריטים במקום. שני חיילים בריטיים, ארבעה נוטרים ופועלים ערביים ואיש אצ"ל נהרגו בפעולה.
3. "ליל הגשרים" – פעולה זו באה לאחר התחמקותה של הממשלה הבריטית מלקבל את המלצות הוועדה האנגלו-אמריקנית, שבאה בהודעתו המרגיזה של שר החוץ בווין כי הינו רואה בהעלאת 100 אלף יהודים כמטלה כספית גדולה על בריטניה שתבוא בעקבות הבאת חיילים בריטים לארץ. בעקבות האמור לעיל החליטה "תנועת המרי העברי" להוכיח כי פתיחת שערי הארץ לא רק שתצריך שליחת חיילים בריטים נוספים לארץ, אלא גם תהווה עול כבד על הבריטים. לפיכך ב- 17 ביוני 1946 יצאו חוליות פלמ"ח לפוצץ 11 גשרים המחברים את א"י עם הארצות השכנות, גשרים שהיו כמעט כולם שמורים על ידי כוחות בריטיים וערבים. גשרים שפוצצו היו: שניים ליד מטולה, גשר בנות יעקב, גשר אל חמה, גשר שייך חוסין, גשר דאמייה, גשר אלנבי וגשרי עזה. שני גשרי אכזיב שבגליל המערבי לא פוצצו משום שחומר הנפץ שנשא אחד הלוחמים התפוצץ ו- 13 לוחמי פלמ"ח נהרגו, בשאר הפעולות לא היו נפגעים. מבצע זה היה המבצע הגדול ביותר של תנועת המרי, כונה "מבצע מרכולת". במבצע זה השתפו מאות אנשי פלמ"ח.
4. התקפת לח"י על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה- למחרת פיצוץ הגשרים ביוני 1946 חדרו אנשי לח"י עם יחידה צבאית של כ- 50 איש לאזור בתי המלאכה של הרכבת בחיפה. התוקפים פרצו דרך השער הראשי ושניים מחבריהם נהרגו. הם השתלטו על שטח בתי המלאכה, פוצצו מכונות, גשרים וקטרים, וכשנסוגו נתקלו בכוח בריטי ו- 9 מחברי לח"י נהרגו. במבצע זה שהיה המבצע הנועז והגדול שבמבצעי לח"י נפלו 22 לוחמים בשבי.
תגובת הבריטים-"השבת השחורה"-יוני 1946
מספר ימים אחרי פעולות אלה, בשבת ה- 29 ביוני 1946 באה התגובה הבריטית. הבריטים
עצרו 2700 איש וכלאו אותם במחנות מעצר ברחבי הארץ, נערכו חיפושים ברחבי הארץ .
במהלכם התגלה מחסן הנשק המרכזי של "ההגנה" בקיבוץ יגור. רבים ממנהיגי היישוב כולל
מנהיגיו הבכירים ביותר נעצרו ונכלאו במחנה במעצר בלטרון. הייתה זו המכה החמורה ביותר
שהבריטים הנחיתו על היישוב במשך כל שלושים שנות המנדט הבריטי בארץ ישראל. שבת זו
כונתה ע"י היישוב "השבת השחורה".
5. פיצוץ מלון המלך דוד- ב- 22 ביולי 1946 פוצץ מלון המלך דוד בירושלים בידי האצ"ל. במלון שוכנו משרדי הממשל המנדטורי. בפיצוץ נהרגו כ- 80 איש, ערבים, יהודים ובריטים. הפעולה בוצעה ללא אישורה של ועדת X .
פרוק תנועת המרי העברי
הסיבות לפרוק תנועת המרי העברי
1. החשש שהמשך הפעולות נגד השלטון הבריטי יביא למכת נגד בריטית, שהיישוב לא יתאושש ממנה.
2. פיצוץ מלון המלך דוד- ב- 22 ביולי 1946 היה סיבה נוספת לפרוק תנועת המרי העברי, לאור ביצוע הפעולה ללא אישור ועדת X .

חידוש המאבק המזוין של אצ"ל והלח"י בבריטים – 1946- 1947 לאחר פירוק "תנועת המרי"
• האצ"ל והלח"י יצאו מחוזקים מתנועת המרי, במשך 10 חודשי המרי , הורגל הישוב לראותם כגופים "לגיטימיים" ובני נוער רבים הצטרפו אליהם.

1. פיצוץ בתי הזיקוק בחיפה במרץ 1947 ע"י לח"י.
2. פריצה לכלא עכו- במאי 1947 פרצו אנשי האצ"ל לכלא עכו ושחררו עצירים. בקרב שהתפתח נהרגו 5 חברי אצ"ל ביניהם מפקד הפעולה.
3. תליית הסרג'נטים- בעת הפריצה לכלא עכו, נתפסו שלושה חברי אצ"ל ונידונו למוות. כדי למנוע את תלייתם חטף אצ"ל שני סמלים בריטיים. אצ"ל איים כי אם יוצאו אנשיו להורג יוציא הוא להורג את שני הסרג'נטים-סמלים. ביולי 1947 הוצאו שלושת חברי האצ"ל להורג, ולמחרת נמצאו שני הסמלים הבריטים תלויים בחורשה ליד נתניה.

לסיכום: "תנועת המרי" היוותה הישג חשוב לעוצמתו הצבאית של היישוב, אשר הוכיח את כושרו המבצעי נגד הצבא הבריטי שעלה עליו פי כמה וכמה- התנועה הכינה את היישוב למאבק בערבים ב-1948.

מאבקו של היישוב בתחום ההתיישבות
מטרות
1. חשיבות אסטרטגית- הצורך לתקוע יתד בחלקים של הארץ, כדי למנוע את ניתוקם במקרה של חלוקה מדינית.
2. מאבק ב"ספר הלבן" של מקדונלד ועקיפת "חוק הקרקעות" 1940.
3. רכישת קרקעות בכל מקום, שבו ניתן לקנות קרקעות ובכך להרחיב את מעגל ההתיישבות.

* ההתיישבות תרמה לגאולת אדמות א"י, לחיזוק כוחו הכלכלי ולבניין הבית הלאומי.

המאבק סביב ביריה.
א. בראשית 1945 הוקמה קבוצת ביריה במסגרת תכנון לחיזוק הגליל העליון, וזו עלתה על אחת הגבעות צפונית לצפת ויישבה את המקום.
ב. גרעין "בני עקיבא" שישב בביריה עסק בנטיעות ובאמונים צבאים.
ג. בינואר 1946 נעצרה מחלקת פלמ"ח ע"י הבריטים ונכלאה במשטרת כנען שבצפת, למרות שלא נמצא ברשותה שום דבר חשוד.
ד. "ההגנה" ערכה שני ניסיונות פריצה למשטרת כנען במטרה לשחרר את העצורים, אך שתי הפעולות נכשלו.
ה. הבריטים פתחו בחיפושים וליד ביריה גילו מחסן נשק. כל 24 אנשי ביריה נעצרו ונכלאו וכוחות בריטיים החזיקו בביריה.
ו. היישוב החליט להגיב מתוך הנחה שאסור להשאיר את ביריה בידי הבריטים, שכן זה ייצור תקדים להרס יישוב עברי.
ז. התקבלה החלטה ל"כבוש" את ביריה בשנית, והוחל בארגון עלייה המונית של מאות מתנועת "הנוער העובד" אשר יחד עם מאות מתנדבים עלו לביריה והשתלטו עליה מחדש, ותוך מספר שעות הקימו במקום מבנים, בנו גדר ואוהלים.
ח. הבריטים שהופתעו כבשו את ביריה ע"י כוחות צבא והרסו את ביריה ב'.
ט. התקבלה החלטה ל"כבוש" את ביריה בפעם השלישית, שוב נערכה עלייה המונית של אלפי אנשים לגליל וביריה ג' קמה "לתחייה".
י. הבריטים הטילו מצור על ביריה, אך העלייה ההמונית אילצה את הבריטים לוותר וביריה נשארה בידי היישוב.
יא. פרשת ביריה הוכיחה את זכותו של היישוב להתנחל בארצו בכל מחיר, בכך נמנע תקדים הרסני וביריה הפכה לסמל ההתיישבות.

אחד-עשר היישובים בנגב (אוקטובר 1946)
א. עם פרסום תכנית "מוריסון-גריידי" שביקשה להשאיר את הנגב בידי הבריטים ( כאזור נייטרלי), הוחלט להעמיד את מפעל ההתיישבות בנגב בראש סדר העדיפויות, ולכן הוחלט להקים בנגב נק' התיישבות, משיקולים מדיניים, יותר מאשר כלכליים.
ב. בלילה ה-5-6 באוקטובר במוצאי יום כיפור 46 הקימו את 11 היישובים בנגב במתכונת "חומה ומגדל". כל יישוב מנה כ 30- איש, והוקמו בו מספר צריפים, הועמדו בו חביות שתייה והוא הוקף בגדר.
ג. הבריטים לא הגיבו להתיישבות זו.
ד. היתרונות שבהקמת 11 היישובים היו:
1. המבצע היה הגדול מסוגו בתולדות ההתיישבות ובכך הראה הישוב את כוחו בהתיישבות.
2. יישובי הנגב קבעו את המפה הפוליטית בדרום הארץ, כאשר גרמו להכללת הנגב בתחומי המדינה העברית במפת החלוקה.
3. פריצת היהודים לנגב ואי התגובה הבריטית, השפיעו על העמדה הרוסית בדיוני האו"ם לתמוך במדינה היהודית.
4. במלחמת העצמאות הוכחה חשיבותם האסטרטגית של יישובים אלו כאשר עמדו באומץ מול הפולש המצרי והיו גורם עיקרי בעצירתו.
5. מתונים וקיצוניים ביישוב היו גאים במבצע 11 היישובים ומורל היישוב עלה. גיבוש הישוב סביב מפעל זה היה חשוב ערב המלחמה המכרעת.

מאבקו של היישוב בתחום ההעפלה.
ההעפלה לא"י לאחר מלחמת העולם השנייה, שונה מההעפלה בסוף שנות השלושים, ומההעפלה בתקופת המלחמה.
מטרותיה:
1. להציל את פליטי השואה ולחזק את היישוב, וחיזוק הקשר בין בעיית הפליטים ושאלת ארץ ישראל.
2. להוכיח שהיהודים אינם נכנעים לתכתיבי "הספר הלבן" ומוקיעים אותם. לעורר את דעת הקהל בעולם כולו וללחוץ על ממשלת בריטניה לשנות את מדיניותה.

ההעפלה התרחבה לאחר המלחמה והפכה להיות תופעה בעלת משמעות לאומית ומדינית מכרעת, במאבק להקמת המדינה. ההעפלה אורגנה ע"י "המוסד לעלייה ב' ", שהוקם ב-1939 והיה זרוע של "הגנה" וטיפל בכל ענייני הפליטים שרצו לבוא לא"י. שליחיו דבקו במשימתם, כמעט כולם אנשי קיבוצים ובעלי מוטיבציה בלתי רגילה של שליחות לאומית, בעלי יוזמה וכושר אלתור. שליחי המוסד התמקמו על פני המדינות בשלוש יבשות (אסיה, צפון אפריקה ואירופה) ובעיקר בצירי המוצא לים התיכון (יוון, יגוסלביה, איטליה וצרפת), המרכז היה בפריז (בראשו עמד שאול אביגור).

הקשיים שעמדו בפני מארגני ההעפלה:
קשיים ארגוניים, כספיים ופוליטיים:
1. רכישת ספינות בשל מחסור בכלי שייט ופיקוח הממשל על הספינות. רכישת הספינות היה מבצע מסובך, היה מחסור, ממשלות פיקחו על המספנות והיה צורך לרכוש ספינות בקר/ משא/ נהר ולהופכם לספינות להעברת בני אדם.
2. ארגון מסועף ומסובך בטיפול בעולים תוך העברתם לנמלי היעד ותיאום בין כל הגורמים. כדי להערים על הבריטים היה צורך לארגן את הטיפול בעולים, באירופה ולהעבירם לנמלי המוצא, לצייד את האוניות במזון, במערכת קשר אלחוטי ולקשור קשרים עם השלטונות. היו חייבים לארגן את ההורדה בחופי הארץ ולבצע פעולות הטעיה כדי שלא ילכדו.
3. התגברות על חוקי ההעפלה החמורים בים (סידורי בטיחות מקובלים על מדינות).

הספינה הראשונה שהצליחה להסתנן ולהוריד 35 מעפילים על חוף קיסריה היתה "הסנונית" הראשונה. עד סוף 1945 הגיעו ארצה אוניות גדולות יותר שנרכשו לאחר צבירת נסיון. אומנם מספר ספינות נתפסו והמעפילים נכלאו, במחנה המעצר בעתלית, אך זרם המעפילים לא פסקו (הספינה האחרונה בסוף 1945 היתה ספינת "חנה סנש" שהצליחה להגיע לחוף, הודות למסירותו של רב החובל האיטלקי, שלו הקדיש נ. אלתרמן את שירו הידוע על הקפיטן).
פרשת לה-ספדיה 1945
באיטליה נלכדה שיירה של משאיות צבאיות של יחידות תובלה ארצישראליות, שהובילה כ-1000 מעפילים לנמל לה-ספדיה, שם המתינה להם ספינת מעפילים. המשטרה האיטלקית אסרה על הפלגתה בלחץ הבריטים.

המעפילים החלו פונים לדעת הקהל הבין לאומית ובמיוחד לנשיאי איטליה וארה"ב, בהכריזם, כי כל רצונם הוא לעלות לא"י לאחר הסבל הנורא, שעבר עליהם ב"שואה". הוכרזה שביתת רעב, אליה הצטרפה הנהגת היישוב בירושלים. המקרה אכן עורר תהודה בקרב האיטלקים וזעם בעיתונות הבין לאומית. לאחר שלושת ימי שביתת רעב והתערבות גורמים שונים נאלץ בווין, שר היועץ הבריטי להיכנע ולאפשר למעפילים לעלות לארץ- פרשה זו העניקה הצלחה למוסד לעלייה ב' ועודדה את "שארית הפליטים".

פרשת "אקסודוס"-"יצאת אירופה תש"ז"-שיאה של העפלה – קיץ 1947

• ביולי 1947 הפליגה אוניית מעפילים מצרפת ועליה 4,500 מעפילים , וזאת לאחר שעוכבה ע"י צרפתים ואף עלתה על שרטון. ביציאה מן הנמל חיכתה לה הפתעה , ספינת קרב בריטית נצמדה אליה וליוותה אותה לאורך כל הדרך לחופי ארץ ישראל.
• כשהייתה כ- 40 ק"מ מחופי ת"א שש משחתות בריטיות חסמו את דרכה (מחוץ למים הטריטוריאליים ), החילים הבריטים עלו על אוניית המעפילים , והחל קרב פנים אל פנים בין הבריטים לבין המעפילים. המעפילים השתמשו במוטות ברזל, ביתדות, בברגים, בבקבוקים ובקופסאות שימורים שאותם השליכו על הבריטים. הבריטים פתחו באש חיה. שלושה מעפילים נהרגו ועשרות נפצעו.
• האונייה נגררה לנמל חיפה והמעפילים הועלו על 3 ספינות וגורשו לדרום צרפת על מנת לשבור את תנועת ההעפלה. אנשי הישוב שעקבו אחרי ההתרחשויות ושמעו את שידורי הרדיו מהאונייה, יצאו להפגנות הזדהות ועצרות אבל. המעפילים סרבו לרדת מספינות הגרוש, המורל הגבוה בקרב המעפילים ועידוד אנשי "ההגנה" ותנועות הנוער שכנעום להתנגד. עקשנותם של המעפילים ושביתת הרעב שבה פתחו עוררה את חמתם של הבריטים. למרות האולטימטום של הבריטים, שאם המעפילים לא ירדו, תשלחנה אניות הגרוש להמבורג שבגרמניה, איש מהמעפילים לא ירד.
• הבריטים העבירו את הספינות לגרמניה בספטמבר 1947 ושם הם הורדו בכוח לשני מחנות מעצר באזור הכיבוש הבריטי. בהדרגה הועברו המעפילים לאזור החסות האמריקני בגרמניה בעזרת שליחי "ההגנה", ומשם לארץ ישראל בתעודות מזייפות. עד ספטמבר 1948 עלו כל מעפילי "אקסודוס" ארצה.

תוצאות פרשת "יציאת אירופה"
• אכזריות הבריטים פגעה יותר בעצמם מאשר במעפילים. דעת הקהל בעולם נסערה מהתנהגותם הברוטלית והאכזרית של הבריטים. ועדת החקירה מטעם האו"מ (אונסקו"פ) ששהתה אז בארץ, הזדעזעה קשות והדבר השפיע על מסקנותיה. הבריטים נסערו מאד מעצם העובדה שנאלצו להשתמש ב"צי המלכותי" נגד אניית מעפילים בודדה. המורל הבריטי ירד וזה הובילם למסקנה שצריך להעביר את העניין לידי האו"ם.
• הפרשה חיזקה את הקשר בין היישוב לבין המעפילים מאירופה.
• כשלון "אקסדוס" לא חיסל את ההעפלה דרך הים, ובספטמבר 1947 הגיעה אל חופי הארץ האנייה "אף על פי כן", ששמה מעיד על תפקידה במאבק שארית הפליטה להגיע לארץ-ישראל.

חשיבות ומשמעות ההעפלה
• היישוב ראה את מפעל ההעפלה כביטוי שיא במאבק נגד הבריטים מהסיבות הבאות: זוועות השואה היו הוכחה, כי רק א"י היא הבית ליהודי העולם. אכזריותם של הבריטים כלפי המעפילים, זו הייתה שאלת חיים או מוות לגבי עתיד מאבקו של היישוב להקמת מדינה עברית.
• ההעפלה הייתה הדרך העיקרית להצלת פליטי השואה בזמן המלחמה ואחריה.
• ההעפלה הייתה אולי הגורם שזעזע את המוסר הבריטי והחליש את רצון ממשלת המנדט להמשיך לשלוט בא"י.
• ההעפלה יצרה את הקשר הראשוני בין היישוב לבין תפוצת יהודי האיסלאם, וחיזקה את הקשר בין היישוב לבין תפוצות העם.
• ההעפלה הייתה גורם דמוגרפי חשוב ביותר לחיזוקו של היישוב, במשך 14 שנות ההעפלה באו ארצה 120,000 איש, כ- 90,000 באו לאחר המלחמה ורבים מהם נטלו חלק במלחמת העצמאות.
• ההעפלה השפיעה על ארה"ב ועל ועדות החקירה מטעם האו"ם להכניס לא"י מספר רב של עולים.

העמדה המדינית של התנועה הציונית
התנועה הציונית הייתה חייבת בסוף 1946 לנקוט בקו/עמדה מדינית מהסיבות הר"מ:
• נוכח האירועים החמורים בארץ: דיכוי הבריטים את היישוב באלימות- "השבת השחורה" והגברת הטרור מצד "תנועת המרי העברי"-פיצוץ "מלון המלך דוד".
• התנגדות חיים ויצמן למאבק המזוין, התחושה כי היישוב הקצין את תגובתו כלפי הבריטים, וכי הבריטים החליטו לדכא את היישוב עד חרמה.
• ההתקפות על "הסוכנות" ופרסום תכנית מוריסון-גריידי.

ההחלטה המדינית
בכנס של ראשי הסוכנות בפריס נפלו שתי הכרעות חשובות:
• הפסקת המאבק המזוין (פירושה היה פירוק "תנועת המרי העברי").
• להסכים לדיון על תכנית שבסיס הצעתה יהיה הקמת מדינה יהודית בחלק של א"י.

אסטרטגיה זו של הנהלת הישוב הסכימה למדינה יהודית לא בכל א"י , משום שהיה ברור כי הצעה להקים מדינה בכל א"י לא תזכה לתמיכת ארה"ב ולגורמים אחרים, למעשה הסכימה "הסוכנות" על חלוקתה של א"י.

כינוס הקונגרס הציוני הכ"ב –דצמ' 1946
הקונגרס הכ"ב התכנס בבאזל לאחר שבע שנות הפסקה (עקב מלחה"ע השנייה) ועמד בפני בחירת דרך מדינית חדשה, כאשר השאלה הייתה האם להיענות להזמנת לונדון ולהשתתף בשיחות, או האם לאמץ את החלטת הסוכנות בפריס או להמשיך במאבק בבריטים?
לאחר וויכוחים סביב עניין זה התקבלה ההחלטה:
• לא ללכת לוועידת לונדון
• להכריז כי רק על ידי הקמת המדינה היהודית תתגשם המטרה המקורית של המנדט על א"י

*** ויצמן לא נחר לנשיא ההסתדרות הציונית, מה שסימל את הקו האנטי-בריטי, שכן ויצמן קרא כל הזמן לא לוותר על שיתוף הפעולה עם אנגליה ודרש בתוקף להפסיק את המאבק המזוין.

הדיון באו"מ בשאלת ארץ-ישראל
רקע
הדיון בשאלת א"י בעצרת האומות המאוחדות החל כאשר "המלחמה הקרה" בין ברה"מ וארה"ב הייתה כבר בעיצומה. שבועות קודם לכן פרסם הנשיא טרומן את תכניתו "דוקטרינת טרומן" שהציעה עזרה לכל מדינה החפצה ושחשה מאוימת ע"י כוח חיצוני. בתקופה זו התהווה "מסך הברזל" בין אירופה המזרחית לבין אירופה המערבית.
מדוע העבירה בריטניה את שאלת ארץ-ישראל לאו"מ? להלן סיבות/מניעים אפשריים:
1. בריטניה רצתה להרוויח זמן, בווין חשב כי עקב "המלחמה הקרה" האו"מ לא יוכל לגבש פתרון מוסכם, ואז ייאלץ האו"ם לבקש מבריטניה להמשיך את המנדט בא"י, וכך יוכל גם להתחמק מ"הצהרת בלפור".
2. בווין רצה לצאת מן הסבך הארצישראלי ולשמור על האינטרסים הבריטיים באזור, כלומר לצאת מבלי שהדבר ישפיע על קשריה הטובים של בריטניה עם הערבים. בווין לא רצה בחלוקה, משום שהיה ברור לו שהערבים יפנו את זעמם כלפי בריטניה.
3. בווין רצה לזכות בתמיכה אמריקנית שהייתה נחוצה לבריטניה בעידן שנוצר לאחר מלחה"ע השנייה , עידן של חולשה כלכלית ומדינית.
4. בווין לא ראה מוצא מן הסבך, מאז הוועדה האנגלו-אמריקנית מרץ 1946, דחו היהודים והערבים את התכניות המדיניות. בווין היה מיואש ממציאת כל פתרון.
5. פעולות "תנועת המרי העברי" והטרור של אצ"ל ולח"י מיררו את חיי הבריטים בארץ, כך שבווין נאלץ לפנות לאו"ם כדי למצוא מוצא של כבוד.
הדיון באו"ם בשאלת ארץ-ישראל
• עצרת האו"מ החליטה להקים ועדת חקירה מטעם האו"ם לענייני ארץ-ישראל - אונסקו"פ, אשר תחקור את שורשי הבעיה בין היהודים הערבים והבריטים ותמליץ על פתרון לבעיית א"י.
• עמדת ברה"מ-לפני נעילת העצרת (14 מאי 1947) קרא נציג ברה"מ באו"ם-גרומיקו במפתיע להקים מדינה יהודית לצד מדינה ערבית, בהדגישו את השואה שעברה על העם היהודי. מגמותיו של גרומיקו: ניסיון השפעה ושליטה בכל מקום אפשרי על רקע "המלחמה הקרה", וניסיון להוציא את בריטניה מהמזרח התיכון. כמו כן להגיע להבנה עם ארצות הברית ולחלק ביניהן את אזורי ההשפעה. הנאום של גרומיקו וההנחיות שקבלו נציגי צ'כוסלובקיה ויגוסלביה סייעו להחלטה פוזטיבית.
• על רקע דברי ברה"מ התאפשר למעשה שיתוף פעולה סובייטי אמריקני בפתרון בעיית א"י. עמדת ברה"מ הייתה מפתיעה על רקע הוקעת הציונות ע"י ברה"מ מאז 1917. עמדתו זו של סטלין נבעה מרצונו להוציא את בריטניה מן האזור, תמיכה במדינה יהודית תסייע להפיכתה לפרו סובייטית.
• בתום עבודתה המליצה הועדה/אונסקו"פ על חלוקתה של ארץ-ישראל לשתי מדינות עצמאיות, יהודית וערבית.
• עם קבלת ההמלצות מונתה ועדה מיוחדת – "אד הוק" לדון בהמלצות אונסקו"פ. נציגי היהודים טענו בפני חברי הועדה כי הם מסכימים לחלוקה אולם התנגדו לחסות בינלאומית על ירושלים ולהגבלת העלייה בתקופת המעבר. הנציגים הערבים דחו את ההצעה.
• עמדת ארה"ב-תחילה הקו של ארה"ב לא היה ברור, משרד החוץ האמריקני נקט עמדה פרו ערבית ברורה בהדגישו את חשיבות הנפט הערבי ואת האינטרסים הכלכליים של ארצות הברית במזרח התיכון. מצד שני הנשיא טרומן הפגין עמדה פרו ציונית מכיוון שהיה זקוק לקול היהודי לבחירות לנשיאות שעמדו להיערך כעבור שנה. 10 ימים לפני ההצבעה הגורלית הצליח וייצמן לשכנע את טרומן להסכים להכללת הנגב בתחום המדינה היהודית. ב- 17 בספטמבר הודיע שר החוץ מרשאל על תמיכתו בחלוקה.
החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 (המלצות וועדת אונסקו"פ)
1. ארץ-ישראל תחולק לשתי מדינות עצמאיות, יהודית וערבית. שטח המדינה היהודית יהווה כ- 62% משטח הארץ, והוא יכלול את הנגב, את מישור החוף (מבאר טוביה ועד עכו), את הגליל המזרחי, את עמק יזרעאל, את הגליל התחתון כולל הכינרת. המדינה הערבית תהווה כ- 38% משטח הארץ, והיא תכלול את הגליל המערבי, חלק מהגליל התחתון ומעמק יזרעאל, הערים נצרת שפרעם ועכו, אזור יהודה ושומרון ורצועת חוף ברוחב של 8 ק"מ מרפיח ועד אשדוד. ירושלים תהיה אזור בינלאומי הכפוף למועצת הנאמנים של האו"ם.
2. במשך תקופת המעבר, שתהיה קצרה, תמשיך בריטניה לנהל את השלטון בא"י על פי תנאים שיסוכמו בינה לבין האו"ם.
3. 15,000 יהודים יוכלו להיכנס לאזור היהודי מדי חודש. על "הסוכנות" לערוב להפסקה מיידית של ההעפלה, אם יווצר מצב שיצריך הפסקה זו.
4. את הערים רמלה לוד ואזורי הגליל המאוכלסים ערבים יש לצרף למדינה הערבית. יפו על 60,000 תושביה הערביים תצורף למדינה היהודית.
5. שתי המדינות והאזור הבין לאומי (ירושלים וסביבותיה) יקפידו על שיתוף פעולה כלכלי הדוק.