Rashi

רש"י (1040-1105), ראשי תיבות של רבי שלמה יצחקי (שלמה בן יצחק), גדול פרשני המקרא והתלמוד, יליד טרויש שבצרפת.

על משפחתו ועל שנות חייו הראשונות נקשרו אגדות רבות, אך הידיעות הממשיות עליהן מועטות. לאחר שנשא אישה נסע ללמוד תורה בישיבות וורמייזא ומגנצה והיה תלמידם של יעקב בן יקר, יצחק בן יהודה ממגנצה ויצחק בן אליעזר.

עם שובו לטרויש, והוא כבן 25, הועתק מרכז לימוד התורה מישיבות הריין לצפון צרפת. ב-1070 בקירוב הקים שם בית מדרש. חתניו ונכדיו נמנו עם חכמי הדור הבא, שהכשירו את הקרקע לבעלי התוספות, ובהם יעקב בן מאיר תם ושמואל בן מאיר.

רש"י התפרסם בשל פירושיו למקרא ולתלמוד הבבלי. הוא פירש את רוב ספרי המקרא (הפירוש לספרים עזרא, נחמיה ודברי הימים, המיוחס לו, אינו שלו), ופירושו מתאפיין בנטייה לפשט ובשילובן של דרשות חז"ל בהלכה ובאגדה. לעתים הוא מציע פירושים שלא מהמדרשים, או מציין שיש פירושים פשטניים יותר. בעבודתו הסתייע בתרגומי המקרא לארמית, ובפירושו לחומש, למשל, מוצאים פניות רבות לתרגום אונקלוס. פירושו קצר ותמציתי, ויש שהוא מיישב קשיים חמורים במלה אחת או שתיים. במקומות שהפירוש אינו נהיר לו, אין רש"י נרתע מלכתוב "איני מבין מהו" וכיו"ב.

פירושו למקרא זכה לתפוצה רחבה מאוד, וכמעט שאין מהדורה של "חומש" שפירוש רש"י אינו מצורף לה. ביאורים רבים נכתבו על פירושו, ובהם פירושיהם של ר' אליהו מזרחי ושל ר' שבתאי בס ("שפתי חכמים"). יש אף חכמים הפוסקים שאפשר לקיים את מצוות לימוד פרשת התורה השבועית, "שניים מקרא ואחד תרגום", בלימוד פירוש רש"י במקום תרגום.

פירושו של רש"י לתלמוד בבלי נשתמר ברוב המסכתות (הפירוש המיוחס לו למסכתות תענית, נדרים, נזיר ומועד קטן אינו שלו), ואף הוא פירוש רהוט ושוטף. הוא מבאר מלים ומושגים קשים, פותר קשיים במהלך הסוגיה ועפ"י רוב אינו נכנס לדיונים ולהשוואות עם סוגיות אחרות בתלמוד. למרות פשטות הפירוש עמלו בו חכמי כל הדורות, הקשו על דבריו ותירצו אותם. פירושו נדפס עם הטקסט התלמודי מאז הדפוס הראשון.

העברית של פירוש רש"י למקרא יפה ומדויקת. בעיקרה היא עברית של לשון חכמים, אך יש בה הרבה מליצות מקראיות ושימוש בעתיד מוארך ומקוצר.

בפירושיו לתלמוד עשה רש"י שימוש בביטויים ארמיים. הוא חידש מלים וביטויים רבים, והבנתו בדקדוק העברי וכשרונו בהבעה מסוגננת קבעו לו מקום מיוחד בתולדות העברית. הפשטות והיסודיות של פירושיו והחן הנסוך בהם עשוהו כלי עזר עיקרי בלימוד מקרא ותלמוד, ולא בכדי כונה "פרשנדתא" ("הפרשן").

רש"י היה גם פוסק הלכה חשוב. פסקי הלכה אחדים מצויים בפירושו לתלמוד. חיבר שו"ת רבים, ובבית מדרשו נכתבה ספרות ענפה של ספרי "פסקים" המבוססים על פסקיו, ובהם "ספר האורה", "הפרדס" ו"מחזור ויטרי".