ברור שאני לא אענה לך על הכל כי אז עדיף שתרשום את העבודה על שמי וזהו...אז כך כמה אינפורמציות שיעזרו לך להבין יותר טוב את המחזה המעולה הזה (אני זוכר שנה שעברה שלמדנו)
ב. הרפגון - הרפגון הוא הדמות הראשית, ועל שם אופיו נקרא המחזה. הוא אביהם של קליאנט ואליז, ורוצב לשאת את מרין לאשה. הרפגון הוא קמצן מעבר לכל גבול. הוא יתחתן עם אשה אך ורק מפני שלא יצטרך לשלם על הנדוניה; הוא לא ישלם ואפילו במעט לאדם שהועיל לו רבות; מלווה בריבית גבוהה מאד ואף מוגזמת ואפילו יוותר על בניו רק לשם תאוות הבצע.
קליאנט - בנו של הרפגון. מאוהב במרין ושניהם רוצים להינשא, ובשימה זו עוזר לו לפלש, משרתו האישי. קליאנט נקלע לסכסוך חמור בינו לבין אביו לגבי מי יתחתן עם מרין, אך לבסוף בעיה זו נפתרת בעת גילוי העובדה כי אנסלם הוא אביה של מרין וְוָלר.
אליז - בתו של הרפגון. מנהלת רומן סודי עם ולר, בתקווה שביום מן הימים יתיר להם אביה להנשא. אליז בתחילה חוששת להיכנס למערכת יחסים עם ולר, שכן הזהירו אותה מפני גברים שקרנים ורמאים, אך לבסוף חששותיה מתפוגגים.
ולר - בנו של אנסלם (דבר שמתגלה רק לקראת סוף הקומדיה). מנהל רומן סודי עם אליז ומנסה להתחבב כמה שיותר על הרפגון בכדי שיום מן הימים יתיר להם להינשא. מאוחר יותר, חמתו של הרפגון עולה על ולר, מפני שחשד בו שגנב את כספו. בעקבות זאת נוצרת אי הבנה, שכמעט מונעת את נישואיו עם אליז.
מרין - בתו של אנסלם (דבר שמתגלה רק לקראת סוף הקומדיה). באה ממשפחה ענייה, ואוהבת את קליאנט. המכשול הראשון העומד בפני נישואיהם הוא אמה, אשר לא מחבבת ביותר את קליאנט, והמכשול השני הוא הרפגון, אשר לפתע מכריז על רצונו להנשא עמה.
אנסלם - שמו האמיתי, כפי שמתגלה לקראת סוף המחזה, הוא דון תומס ד'אלבורסי, שכולם חשבו שהוא מת. לאחר שזה מתגלה, נחשפת העובדה שהוא גם אביהם של ולר ומרין.
פרוזין - מתווכת. משמשת כמשכינת שלום וסוגרת עניינים בין אנשים, וזוהי פרנסתה העיקרית. היא מנסה להוציא מעט כסף מהרפגון תמורת שידוכו עם מרין, אך לאחר שהיא מגלה שהיא מנהלת רומן עם קליאנט, היא מנסה לעזור להם.
מר סימון - מתווך. הוא משמש כמתווכם של קליאנט והרפגון, כאשר קליאנט מעוניין בהלוואה בריבית, והרפגון הוא מלווה בריבית מופרזת. שניהם פונים למר סימון, ובלי ידיעתם, מר סימון מתווך בין שניהם.
מר ז'ק - משמש במקביל גם כטבח וגם כעגלון. אופיו הוא מאוד ממורמר, וכשהוא רואה את התחנפותו של ולר להרפגון הוא שואף לנקום בו. הוא מקבל הזדמנות כשהרפגון חוקר מי גנב את כספו, והוא טוען שולר הוא הגנב.
לפלש - משרתו האישי של קליאנט. עוזר לקליאנט לשכנע את הרפגון שיתיר את נישואיו לאליז, והוא עושה את זה ע"י גניבת כספו של הרפגון.
מרת קלוד - משרתת. אשת סודם של ולר ואליז, והיחידה שיודעת על הרומן שלהם.
למרלוש - משרת.
ברנדוואן - משרת.
קצין משטרה ולבלרו - משמשים כחוקרים בחקירת גניבת הכסף של הרפגון.
ג. קמצנותו של הרפגון באה לידי ביטוי במחזה בעובדה שהכסף הוא דאגתו הראשונה, מעל אהבתו, ילדיו, וכל יקיריו האחרים. דוגמאות:
* בעמ' 21 הרפגון מתאונן על לבושו המהודר של בנו: ..."מה יש לך מכל סרטי הצבעונים הללו שאתה מעוטר בהם מכף רגל ועד ראש, ואם לא די לך בכמה שרוכים כדי להחזיק את המכנסים במקומם הנכון. למה לכלות כסף על פאות על פאות נכריות, כשיכול אדם לשאת שיערות מיבול ראשו עצמו שאינן עולות בפרוטה?...".
* בעמ' 39 לפלש מתאר לפרוזין את אופיו של הרפגון: "כל טובה שבעולם שתעשי עמו אין הכרת טובתו מגיעה עד פתחון יד. תשבחות וכבוד ושלמי שפתיים ורגשי חיבה - כל כמה שלבך חפץ; אבל כסף - לא יזכר ולא יפקד ... המלה לתת מעוררת בו רגשי בחילה כה חזקים, שלעולם אין הוא אומר 'אני נותן שלום' אלא 'אני מלווה שלום'.".
* בעמ' 49 הרפגון מחלק למשרתים הוראות לחתונתו עם מרין, ואומר למשרתים לתת יין רק למי שדורש, ורק לאחר שמהלו אותו בהרבה מים: ..."לתת משקה לאורחים, אבל רק בשעה שיהיו צמאים ... תהיו מחכים עד שיבקשו אתכם, ולא רק פעם אחת, ושימו לב למים שיהיו מצויים תמיד".
ד. סיפור האהבה העיקרי בקומדיה הוא בין קליאנט למרין.
קליאנט פגש את מרין בעת שערך טיול, ושניהם התאהבו. קליאנט מנסה להתחבב על אמה של מרין, כדי שתאשר להם את הנישואים. לפתע הרפגון מודיע שברצונו להנשא למרין, מה שגורם לסכסוכים רבים. לאחר שאנסלם מתגלה כאביה של מרין, הוא משכנע את הרפגון שמרין תתחתן עם קליאנט במקום אתו, וכמו כן מבטיח שיממן את החתונה.
ה. קומדיה-
הקומדיה היא יצירה דרמטית משעשעת המבקשת להציג את הצד הקל שבחיים. בניגוד לטרגדיה, הנגמרת לרוב באסון, מסתיימות רוב הקומדיות בסוף טוב.
הקומדיות התפתחו ביוון העתיקה. הקומדיה היוונית הגיעה לשיאה ביצירותיו של אריסטופנס שכתב מחזות סטיריים. בתקופת הרנסנס באיטליה הוצגו קומדיות בכיכרות השווקים, והשתתפו בהן לוליינים, בדחנים ושחקנים לובשי מסכות.
הקומדיות של ויליאם שייקספיר נמנות עם היצירות המפורסמות ביותר בספרות העולמית. מחזאים אחרים שכתבו קומדיות מפורסמות היו מוליֶר, רסין ובומרשה הצרפתיים, גולדוני ופירנדלו האיטלקים ואחרים. בתקופה המודרנית נתפרסמו הקומדיות של שו, וילד, צ'כוב וגוגול.
=-=-=-=-=-
היסודות הקומים
הגזמה או הפרזה: מערכה ג' תמונה שלישית
הרפגון מגזים בהתנהגותו אל לפלש ומסלק אותו מהבית
מונוטוניות מכניות: מערכה א' תמונה ד'
הרפגון חוזר על עצמו שאליז מדברת אליו מה שהיא אומרת הוא אומר מהקטע שהיא מבקשת את סליחתו הוא מחקה אותה.
דיאלוג הד: מערכה ד' תמונה חמישית
הרפגון וקליאנט מדברים כול אחד על נושא שונה שקליאנט מבקש את סליחתו והרפגון מדבר על נושא אחר.
חילוף תפקידים: מערכה ד' תמונה שביעית
הרפגון צווח על הגניבה של לפלש שלפלש גנב להרפגון את אוצר הכסף.
קללות וניבול פה: מערכה א' תמונה שלישית
הרפגון מקלל את לפלש על הסוד שיח שלו עם לואיז והרפגון מגרש את לפלש מהבית.
חידוד: מערכה א' תמונה רביעית
הרפגון מדבר לעצמו שהסתיר בגינה 30,000 פרנקים זהב, הוא חושש ששמעו אותו ומסלף את דבריו ואומר – אמרתי לעצמי כמה קשה להשיג כסף ואשרי מי שיש לו 30,000 פרנקים.
קטלוגיזציה: מערכה ב' תמונה ראשונה
לפלש מונה רשימת חפצים ארוכה – מיטה על ארבעה כרעיים, מקושטת, מעשה חושב, פסי רקמה שקוראים הונגרית, על גבי שמיכה שצבעה כצבע זית, עם שישה כסאות.
2) הרפגון הוא הדמות המרכזית המחזה – אדם מאוד קמצן למרות היותו עשיר – הוא כופה על בני משפחתו חיי מחסור ודחק בצורה חולנית – אוהב את כספו אהבה עזה, כל עולמו מרוכז במחשבות ובתוכניות על כספו – היכן להסתירו מה לעשות עימו, חושד בכולם שעלולים לגנוב את כספו, חושד שמרגלים אחריו, משגיחים על מעשיו כדי לראות מה אפשר לגנוב ממנו. מערכה א' תמונה ג':
"אינני רוצה שיהיה לי פה מרגל שחטמו בעסקי, נוכל ורמאי שעיניו הארורות משגירות על כל מעשי, חומדות את כל מה שיש לי ומפשפשות בכול פינה כדי לראות שמא אפשר לגנוב משהו". רוצה להשיא את ביתו לאדם מבוגר עתיר נכסים שמוכן לקבל אותה ללא נדוניה. הרפגון מוכן להקריב את ביתו לאדם שונה ממנה באופי ובמזג ומבוגר בהרבה רק בגלל שיש לו כסף רב. מערכה א' תמונה ה'
"אני רוצה להשיא אותה הערב לאדם שנתברך בישוב הדעת ובנכסים גם יחד".
3) קומדיה: יצירה דרמטית בעלת תוכן מבדח, הצוחקת למומי האדם ולמגרעות החברה ומוקיעה ערכי אדם מדומים או מזויפים. היסוד המבדח בקומדיה נובע בעיקר מעיצוב אופים של הגיבורים וממצבים משונים ומפתיעים בהתפתחות העלילה.
קומדיה דל ארטה: כינוי לסוג של קומדיה עממית שהתפתחה באיטליה במאות 17-16 והייתה מבוססת ביחוד על אימפרוביזציה (אילתור) ולא על טקסט סיפרותי, רק מהלך העלילה היה קבוע מראש.
טרגדיה: יצירה דרמתית, שעיקרה נפתולי הגיבורים עם הגורל, עם החברה או עם יצריהם שלהם, והיא מסתיימת על פי רוב באובדן הגיבורים.
4)מבנה הקומדיה – אקספוזיציה – פתיחה: אליז –בתו של הרפגון מאוהבת בולר חסר האמצעות – ואחיה קליאנט מאוהב במרין העניה.
פרובלמה – בעיה – אליז וקליאנט חוששים שדבר אהבתם יוודע לאביהם שימנע מהם להינשא לבחירי ליבם חסרי האמצעים.
קומפליקציה-סיבוך – הרפגון האב רוצה לשאת את מרין – אהובת בנו. ולהשיא את ביתו אליז למר אנסלם המבוגר בשל כספו הרב.
קלימקס – השיא – לפלש גונב מהרפגון את כספו המונח בקופסה ונותן אותו לקליאנט.
התרה – הפתרון – ולר מתגלה כאחיה של מרין.
קליאנט מחזיר לאביו את כספו והרפגון מאפשר לבנו להנשא למרין.
=-=-=--==--
חוץ מזה אני מציע לך לקרוא את המחזה שוב, אפילו לא הכל רק את הקטעים החשובים, כי זה פשוט מחזה מעולה!