בחודש כסלו תשל"ח - נובמבר 1977 נאם הנשיא סאדאת בפתיחת המושב החדש של מועצת העם – הפרלמנט המצרי. הנאום היה צפוי, שכן נשיא מצרים נהג לפתוח בנאומו כל מושב של מועצת העם. אך הוא כלל הודעה לא צפויה שהדהימה את קהל השומעים: בנאומו הצהיר הנשיא סאדאת על נכונותו לצאת לישראל בכל רגע, ולבוא לירושלים במטרה לקדם את תהליך השלום. "אני מוכן ללכת גם לכנסת עצמה – כדי לקדם את המאמצים להשכין שלום באזורנו, על מנת שלא ייפצע עוד אפילו חייל מצרי אחד", הצהיר סאדאת לפני מועצת העם בקהיר.

מדינות ערב הגיבו בזעם על הודעתו של סאדאת ועל נכונותו לבקר בירושלים, וכמה מהן אף איימו לנתק את יחסיהן הדיפלומטיים עם מצרים. בישראל עוררה הצהרתו של סאדאת התרגשות רבה – לצד ספיקות לגבי הרצינות שבהצהרה זו והכנות של כוונותיו. כך או כך, תוך יומיים הגיעה תגובה רשמית של ישראל: ראש הממשלה, מנחם בגין, פנה לעם המצרי בשידור ישיר בטלוויזיה והודיע: "אנו הישראלים מושיטים את ידנו אליכם… נשיאכם אמר לפני יומיים, שהוא יהיה מוכן לבוא לירושלים, אל הכנסת… יהיה לי העונג לקבל את פני נשיאכם בהכנסת האורחים המסורתית אשר אתם ואנחנו ירשנו מאבינו המשותף, אברהם. ואני מצדי אהיה מוכן, כמובן, לבוא לבירתכם, קהיר, לשם אותה מטרה. לא עוד מלחמות: שלום צודק ואמיתי…". סאדאת הגיב לדברי בגין בבקשה, לקבל הזמנה רשמית מישראל והודיע כי ביקורו ייערך ללא כל תנאים מוקדמים.
בתוך פחות מיממה אישרה הכנסת את הזמנתו של נשיא מצרים, וסאדאת הודיע על הגעתו.
וכך במוצאי שבת, י' בכסלו תשל"ט (19 בנובמבר 1977) בשעה 21.00 נחת מטוסו של הנשיא סאדאת בישראל, והוא התקבל בנמל התעופה בן גוריון בטקס ממלכתי מלא. את פניו של הנשיא סאדאת קיבלו נשיא המדינה דאז, הפרופ' אפרים קציר, וראש הממשלה, מנחם בגין. תרועת כבוד הושמעה כשנפתחו דלתות המטוס; שטיח אדום נפרס לרגלי המטוס, תזמורת צה"ל ניגנה את ההמנונים של שתי המדינות, ודגלי מצרים וישראל התנופפו לאורך מסלול הנסיעה מנמל התעופה לירושלים.

להלן קטעים מתוך נאומו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישיבה מיוחדת של הכנסת ביום ראשון, י בכסלו תשל"ח (20 בנובמבר 1977):

"… השלום עליכם ורחמי האלוהים, השלום לכולנו אם ירצה השם, השלום לכולנו עלי אדמות הן בעֲרָב והן בישראל ובכל מקום ופינה בעולם גדול זה המסובך במאבקי הדמים שלו… הנתון מפעם לפעם לאיום של מלחמות הרסניות… ובסופו של דבר… אין מנצח ואין מנוצח. לאמיתו של דבר המנוצח האמיתי הוא האדם… הנעלה ביצורי האלוהים…

…אין אחד שתיאר לעצמו שנשיא המדינה הערבית הגדולה ביותר, הנושאת את המעמסה הגדולה ביותר ואת האחריות הראשונה במעלה בנושא המלחמה והשלום באזור המזרח התיכון, יכול להכריז על החלטתו המתבטאת בנכונות ללכת לארץ היריב (ישראל), כאשר עודנו במצב מלחמה; אפילו יתירה מזאת – כאשר כולנו יחד עודנו סובלים מתוצאותיהן של ארבע מלחמות אכזריות במשך שלושים שנה… ומעל לכל זה – בזמן שמשפחותיהם של קרבנות מלחמת אוקטובר 1973 (מלחמת יום הכיפורים) עדיין חיות את הטרגדיות של אלמנוּת, של יתמות, של הקרבות אבות ובנים שנפלו חלל.

…בכדי להגן על חיי בנינו ועל חיי אחינו ואחיותינו כולם, כדי שחברתנו תתפנה ליצירה מתוך ביטחון ושלווה… למען אחריותנו לדורות הבאים ולמען חיוכו של כל תינוק הנולד על אדמתנו – למען כל אלה החלטתי לבוא אליכם למרות כל הסיכונים ולשאת לפניכם את דברי בצורה ישירה… החלטתי לבוא אליכם בשכל פתוח, בלב פתוח וברצון מתוך הכרה, כדי שנבנה את השלום האמיתי המושתת על צדק.

… ואני שואל אתכם היום, בביקורי זה: מדוע לא נושיט זה לזה את ידנו באמת ובאמונה, בכנות, … כדי לסלק יחד את כל הספיקות, הפחד, הבוגדנות והכוונות הרעות? … כדי שנקים בניין נשגב של שלום, אשר ייכון לנצח ואשר יאיר לדורותינו הבאים אורות של שליחות אנושית למען בניין, פיתוח וטובת אנוש? …