פרולוג - פתיחה :

אדיפוס , מלך תבי , יוצא מארמונו ורואה אנשים כורעים ליד המזבח ומתחננים. מכאן ניתן להבין שיש איזושהי בעיה בעיר. הוא שואל את האנשים מה הבעיה והם עונים לו שהעיר נמצאת במצב מאוד קשה : יש רעב כבד ,

עוני , חולי וכו'...

העובדה שאדיפוס בא לשמוע בעצמו מה קרה ולא שלח שליח שידווח לו (והוא גם מציין זאת בפני העם) מעידה על דמותו : הוא מלך אכפתי וקשוב שאינו מסתגר בארמונו כל היום מנותק מעמו , אלא כאשר יש בעיות הוא עצמו דואג לפתור אותן , אך מצד שני הוא גם יהיר וחושב את עצמו (אומר על עצמו "אני ששמי הוא אדיפוס המהולל").

מתוך העם יוצא הכוהן שמסביר לאדיפוס על המצב הקשה בעיר ועל הסבל והחרדה שהתושבים נמצאים בהם כתוצאה מכך.

לפני מלכותו של אדיפוס הייתה בעיר מפלצת שהפילה חללים. המפלצת הזו נקראה ספינקס - חיה שחציה אריה וחציה אישה (החצי התחתון אריה , החצי העליון אישה). הספינקס היה מוכן להפסיק את ההרג רק בתנאי שמישהו יענה לו על החידה : מי הוא ההולך על 4 , אח"כ על 2 ובסוף על 3 ?

היחיד שהצליח לפתור חידה הזו היה אדיפוס , שבדיוק אז הגיע לעיר. הוא הלך אל הספינקס ואמר לו את התשובה : בן אדם (כשהוא תינוק הוא זוחל על 4 , אח"כ הוא מתבגר ולומד ללכת על 2 ובסוף , כשהוא זקן , הוא הולך על 2 רגליו ונעזר במקל).

אנשי העיר רצו לגמול לו על הצלתו את העיר מידי הספינקס ולכן המליכו אותו.

על פי האמונה , הסיבה שהעיר נמצאת כרגע במצוקה היא עונש מהאלים.

הכוהן אומר לאדיפוס שמכיוון שהוא הציל את העיר פעם אחת הוא היחיד שיכול להציל אותה שוב. אם לא יעשה זאת הרי אין טעם בהצלה הראשונה , ואם תחרב העיר הרי שלא יהיה לו על מי למלוך. הוא מבקש מאדיפוס לברר מהי הסיבה למצב הקשה של העיר בכדי שיוכלו לפתור את הבעיה ולהשיב את העיר למצבה הקודם.

בתשובה מסביר אדיפוס לעמו את ההבדל בין אדם פרטי לבין אדם בשלטון - אדם פרטי סובל את הסבל שלו

בלבד , לעומת אדם בשלטון הסובל את הסבל של כולם. במקרה הזה אדיפוס הינו האדם אשר בשלטון והוא סובל את סבלה של כל העיר כולה. בעקבות דברים אלו מציין אדיפוס כי זו היא לא פעם ראשונה שהוא שומע על המצב הנורא בעיר והוא כבר שלח שליח (את גיסו קראון) למקדש האלים לברר את הסיבה לכך. דבר זה מעיד על אמונתו באלים - הוא לא מחליט החלטות לבד אלא שולח שליחים למקדש כדי לשאול בעצתם של האלים. הוא מבטיח לעם שכאשר האלים יחזירו לו תשובה הוא יעשה כל שהם יורו לו על מנת שהמשבר יחלוף.

העובדה שאדיפוס הגיע למלוכה לא בגלל אביו שאותו ירש (המשך שושלת) אלא בגלל כישוריו - חכם (פתר את חידת הספינקס) , אכפתי , דואג לעמו , רומזת לנו שאלו גם יגרמו לו לבסוף לגאווה ויהירות - מה שיביא אותו לחטוא את חטא הגאווה (היבריס*).

סיכום הפרולוג - פתיחה :

הפרולוג עוסק בבקשה של אנשי העיר מאדיפוס לעזור להם. כשבא השליח מסתבר שהעיר סובלת כי יש בה רוצח וכל זמן שהוא לא נשפט ולא נענש העיר תסבול. אדיפוס מקבל על עצמו למצוא את הרוצח , ומבטיח לעם כי יעשה זאת למענם וגם למענו. הקטע הזה הוא קטע אירוני , מכיוון שהקהל יודע עוד פרטים מלבד אלו שיודע השחקן. הוא יודע שהרוצח שאדיפוס מתאמץ כ"כ למצוא הוא בעצם הוא בעצמו ולכן המציאה לא תהיה לטובתו. יש פה פער בין מה שהקהל יודע לבין מה שהדמויות מדברות וחושבות והפער הזה הוא האירוניה.

המלך הקודם ליוס נרצח ע"י שודדים , כאשר היה בדרכו להיוועץ באלים. אנשי העיר יודעים זאת כיוון שנשאר עד אחד. הסיבה שהם לא התחקו אחרי הרוצח מיד לאחר הרצח היא שצצה בעירם בעיה חדשה - הספינקס. עכשיו , כשנפתרה בעיה זו והעיר שוב בצרות הנושא הועלה מחדש. אדיפוס לא הולך וקורא לעד מיד , ולמרות שהוא איננו שם לב לכך הוא מדבר על שודד אחד - איש אחד שרצח את ליוס , בעוד העם מדבר על קבוצה של שודדים.

בסוף האקספוזיציה (הפרולוג) , שבה הקהל מקבל את הרקע לסיפור , מתחילה שירת המקהלה.

המקהלה היא החלק השירי , הפיוטי של המחזה. היא נחשבת לשחקן אחד , אך למעשה מורכבת מכמה אנשים , כולם גברים (בין 8 ל - 10) , שבד"כ עטו על פניהם מסכות.

המקהלה היא דמות קולקטיבית על הבמה בטרגדיה היוונית ומרגע כניסתה אל הבמה היא לא ירדה ממנה - עמדה עליה במשך כל זמן המחזה וכאשר לא דיברה היא הקשיבה.

למקהלה היו מספר תפקידים :

l לקשר בין חלקי המחזה , בין חלקי העלילה.

l להפיג את המתח על ידי שירים ונגינה בחליל.

l לעמוד לימין שחקן זה או אחר - לעיתים הייתה המקהלה מתפרצת באמצע המחזה ומביעה ביקורת על

דברי השחקנים. אנשי המקהלה אינם חייבים לייצג את אותה דעה ויכולים להתווכח ביניהם ובין השחקן.

l כשיש ויכוח או עימות בין 2 דמויות המקהלה היא זו שמפשרת בין הצדדים.

המקהלה משמשת כקול העם , היא מייצגת את העם ולכן קראון גם פונה למקהלה כשהוא מדבר אל העם.

ביחד עם החכמה של זקני העיר המקהלה מטיפה מוסר , מביאה ציטטות ומסבירה דברים מהמיתוסים הקדומים של היוונים.

פארודוס - שיר כניסת המקהלה :

המקהלה נכנסת ומתחילה להשמיע את דבריה כאשר בעיר שוררת אווירה של דכדוך ופחד.

נושא הפארודוס הוא קריאה לאלים. המקהלה פונה לאלים ולמלך האלים זאוס בבקשה לבוא לעזרת העיר.

על פי אמונת היוונים לכל עיר יש אלים משלה. המקהלה פונה לאלי תבי בבקשה לעזרה.

מוטיב בטרגדיות היווניות - הרואה הזקן :

בסיפור אדיפוס המלך הרואה הזקן , הנביא שמסוגל לראות את העתיד , הוא טרסיאס. טרסיאס עיוור לגמרי ומלווה תמיד על ידי נער. לפעמים הנער הוא הרואה את הסימנים / הקסמים ומספר עליהם לטרסיאס שקורא דרכם את העתיד.

למרבה האירוניה דווקא הרואה שמנבא את העתיד הוא עיוור.

בעיר נוצר מצב של מבוכה כללית וחוסר ידיעה איך להתמודד עם העונש שניתן. טרסיאס הוא האומר לעם מה לעשות וכיצד להתמודד עם המצב הנתון. הוא אומר את הדברים הללו מתוך ראיה פנימית ולא מתוך ראייה פיזית.

אדיפוס מבקש מהרוצח של ליוס להודות ברצח ואומר כי לא יפגעו בו אלא הוא יוגלה.

דבריו של אדיפוס מאוד תוקפניים : הוא מכריז על חרם שיהווה עונש לגבי הרוצח. חרם ונידוי הוא עונש נוראי לגבי אדם מהעיר כי פירושו הרחקה וחוסר אכפתיות מצד החברה והאנשים איתם הוא חי את כל חייו.

אדיפוס מכריז על עונשו של הרוצח כאשר זהותו בכלל אינה ידועה ולא ניתנה לו הזדמנות לדבר. הוא מעניש אותו בעונש נוראי , אבל הקהל יודע שהוא בעצם זה שמגיע לו העונש ולכן יש פה אירוניה. מצב אירוני נוסף שנוצר בקטע הוא העובדה שאדיפוס מכריז על הקירבה בינו לבין ליוס שהיא כמו קירבה של אב לבנו. הקהל והקוראים יודעים שזה אכן כך , אך אדיפוס אינו מודע לזה.

המקהלה מציעה לאדיפוס להזמין את טרסיאס הזקן. אדיפוס אומר שכבר קיבל את ההצעה הזו והוא אכן הזמין את טרסיאס , אך זה לא בא. הסיבה שהנביא העיוור משהה את ביקורו כמה שיותר היא שהוא כמובן יודע את האמת - שאדיפוס הוא הרוצח.

בסופו של דבר מגיע טרסיאס אל ארמונו של אדיפוס ונפגש עמו. הוא מרמז לו שהוא מדבר לפני שהוא חושב ואומר לו שהוא לעומתו אינו מעוניין לדבר. בתחילת השיחה טרסיאס מבקש מאדיפוס שלא יכריח אותו לדבר כי לדעתו גם אם הוא ידבר וגם אם לא הדברים יקרו , כי כך הם אמורים לקרות : יש רוצח בעיר - אם טרסיאס ידבר ויגיד מי הרוצח ילכדו אותו , ואם לא אז בכל מקרה יתפסו את הרוצח כי אחרת המצב בעיר לא ישתפר. אדיפוס לא משתכנע מהדברים ומנסה לשכנע את טרסיאס לדבר , וכאשר אינו מצליח הוא מאשים אותו ברצח ליוס. הוא אומר שאולי הוא עצמו לא רצח את ליוס מכיוון שהוא עיוור , אך בטח הוא זה שהגה את רעיון הרצח. ברגע שאדיפוס אומר לו את הדברים האלה , מטיח בו את ההאשמות , משנה פתאום טרסיאס כיוון ואומר לו שהוא בעצמו הגורם לכל הצרות בעיר. אם כך , ואדיפוס הוא אכן הגורם לכל הצרות בעיר , זאת אומרת שהוא הרוצח.

אדיפוס מעלה אפשרות שאולי קראון שותף לקנוניה הזאת של האשמתו ברצח מכיוון שיכול להיות שקראון , שהוא הגיס שלו , האח של אשתו , רוצה לתפוס את השלטון ולכן מעליל עליו.

לאדיפוס 4 ילדים : 2 בנים מאוד קטנים ו - 2 בנות. 2 הבנות לא באות בכלל בחשבון לשבת בכסא המלכות והבנים עוד צעירים מדי בשביל זה. לכן אדיפוס חושד בקראון, כי אם הוא יפול קראון הוא היחיד שיכול למשול במקומו.

אדיפוס יודע שטרסיאס הוא נביא אמת והנבואות שלו תמיד מתקיימות. לכן , כאשר טרסיאס אומר לו שהוא האחראי לכל התוהו ובוהו בעיר , אדיפוס נכנס להתגוננות ומאשים אותו. טרסיאס אומר לאדיפוס : "אני עיוור ואינני רואה אבל אתה אינך רואה את עתידך - בעתיד דבר נורא יקרה לך ואתה תראה רק שחור" , מנבא לו כי בעתיד הוא יתעוור.

מפגש אדיפוס וטרסיאס הנביא - סיכום :

טרסיאס מופיע עם נער ומקל הליכה - בא לציין את השלב השלישי והאחרון בחידת הספינקס.

הצירוף "רואה עיוור" הוא ניגוד שמופיע פעמים רבות בטרגדיה ויש בו משמעות אירונית חריפה : הידיעה הולכת עם העיוורון.

טרסיאס הנביא יודע את זהותו של אדיפוס ואילו אדיפוס , הרואה פיזית , עיוור למצבו.

האירוניה הבסיסית באדיפוס היא שהאדם הגדול והחכם שהצליח לפתור את חידת הספינקס עומד חסר ישע מול חידת חייו. הוא איננו יודע שהפרס שקיבל על חכמתו (המלוכה) אינו אלא עונש על מעשהו הקודם והכשלה נוספת בדרך לאבדון.

כאשר אדיפוס ניסה לברוח מעתידו (כתוצאה מן הנבואה) פעל בלא יודעין לקירוב עתידו. בנסיונו לברוח מהדבר שעורר בו אימה רץ לקראת גורלו , אותו גורל שניסה למנוע.

טרסיאס מגלה לאדיפוס את כל האמת , אך זה איננו מאמין ומקבל את הדברים כקללה. הנביא הזקן מסרב להיגרר למה שאדיפוס מנסה למשוך ובסופו של דבר מתגלה האמת הנוראה בשעת רוגז. כתוצאה מכך אדיפוס מאשים את טרסיאס וקראון בתכנון רצח ליוס.

אדיפוס מופיע בחלק זה כאדם חמום מוח.

טרסיאס , שבהתחלה בכלל לא רצה לבוא וסירב לדבר , מגלה עכשיו לאדיפוס את כל האמת על עצמו :

אתה מחפש את רוצח ליוס? שתדע לך שהרוצח גר עכשיו בתבי , ולא רק זה - הוא יליד תבי.

בנוסף הוא אומר לו כי הוא יתן את הדין על כך שהוא אבא של אחיו , בעל של אמו ורוצח אביו.

אדיפוס כלל לא מבין את דברי טרסיאס , כיוון שהוא אינו מודע לכל הפרטים הללו על עצמו.

המקהלה :

המקהלה מבטאת את המחשבות שעוברות בראש השומע האובייקטיבי שלא יודע את האמת.

היא נוטה לצידו של אדיפוס , גם מכיוון שהוא המלך בעיר ולכן אין סיבה שירצה ברעתה , וגם מכיוון שהוא הציל אותה פעם מחורבן ולכן אין לו סיבה לרצות במפלתה עכשיו , ולמרות זאת ברור לה שטרסיאס מעולם לא אמר דבר שקר - הוא נביא אמת וכל נבואותיו מתגשמות.

המקהלה נמצאת פה במצב של דילמה - אינה יודעת למי להאמין.

בעקבות האשמותיו של אדיפוס את קראון בקשירת קשר עם טרסיאס להפלתו והשתלטות על המלוכה נערכת בין השניים שיחה , בה מצטייר קראון כאדם נבון , מתון ושמח בחלקו.

הוא אינו מעוניין לריב עם אדיפוס ורוצה לגשר על הפערים בדרך של דיבור.

הוא מסביר לאדיפוס כי הוא כלל אינו מעוניין במלוכה , כיוון שהוא כבר עכשיו חי כמו מלך בתור גיסו : יש לו מעמד גבוה , הוא חי בארמון ויש לו קשר טוב עם המלך והמלכה. הוא נהנה מכל הזכויות ללא צורך לקיים את החובות. אם כך , מדוע לו ליטול על עצמו את המלוכה כאשר הוא נהנה מכל הטוב שבה בלי הרע?

יוקסטה מגיעה בעיצומו של הויכוח ומנסה לפשר בין אדיפוס בעלה לבין קראון אחיה. דרך הניסיון הזה היא מדליקה אצל אדיפוס את הנורה האדומה שאולי טרסיאס צדק.

יוקסטה מספרת לאדיפוס סיפור ואומרת לו שמתוך הסיפור הזה ניתן להבין שאל לאנשים לעסוק בנבואה כיוון שהם אינם יודעים מה יקרה בעתיד , איש אינו יודע , ולכן אל לאנשים גם להאמין בנבואות אלו כיוון שהן אינן מתגשמות. אך כאשר היא מספרת את סיפורה היא מוכיחה בלא יודעין בדיוק את ההיפך הגמור.

הראיה של יוקסטה לכך שאסור להאמין למגידי עתידות היא נבואה שניתנה לה ולבעלה לפני שנים רבות : שליוס ירצח על ידי בנו. מפחד של קיום הנבואה 3 ימים לאחר לידת הבן כפתו את רגליו והשליכו אותו במקום מרוחק. אם כך , האפשרות שהנבואה התגשמה היא בלתי אפשרית מכיוון שככל הנראה הבן כלל אינו חי , ואילו ליוס נרצח בצומת 3 הדרכים על ידי שודדים. מסיפורה של יוקסטה ומתיאוריה את ליוס מתחיל אדיפוס להבין כי הוא אכן רוצחו , אך מה שהוא עדיין לא יודע הוא העובדה שהוא בנם של ליוס ויוקסטה.

אדיפוס מספר ליוקסטה שאחד מחבריו קרא לו מזויף , כלומר מאומץ , ואמר לו שהוא אינו בנו האמיתי של פוליבוס , מלך קורינתוס. בעקבות זאת הלך אדיפוס לשאול את הוריו על הדבר , אך אלה הכחישו ומכיוון שעדיין נותרו בו חששות , הלך לשאול בעצת האלים. במקדש האלים ניתנת לו נבואה על פיה ירצח את אביו ויתחתן עם אמו. מבחינת אדיפוס הוריו הם מלך ומלכת קורינתוס , והוא הרי גם שאל אותם על כך והם השיבו לו כי הם אכן הוריו האמיתיים , לכן בניסיון למנוע את התגשמות הנבואה ברח אדיפוס מהבית ובכך בעצם קרב את הדבר שאותו ניסה למנוע כי בדרכו מקורינתוס נסע בשביל צר כשמולו נסעו ליוס ושומריו.

כל אחד משני הצדדים ציפה מהצד השני שיפנה לו את הדרך , שהרי ליוס הוא מלך תבי ואדיפוס נסיך קורינתוס. כשהדבר לא קרה ואיש מהם לא ויתר על זכותו לעבור ראשון התפתח עימות שבסופו רצח אדיפוס את ליוס ושומריו. לאחר הרצח הגיע אדיפוס לתבי , פתר את חידת הספינקס , הומלך והתחתן עם יוקסטה.

בעקבות סיפורו של אדיפוס נזכרת יוקסטה ששומר אחד ממשמרו המלכותי של בעלה לא נרצח באותה תקרית והצליח לברוח. השומר הזה הוא העד היחידי לרצח וגם היחיד שיודע את זהותו של הרוצח (אדיפוס) , אך סיפר לכל העיר שמדובר בשודדים. יוקסטה מספרת לאדיפוס שכאשר הוא הגיע לעיר והומלך ביקש אותו עד לעזוב. היא נתנה לו את רשותה ושלחה אותו לכפר רחוק.

עכשיו , כאשר מקנן בליבו של אדיפוס החשד שהוא רוצח ליוס ברצונו להחזיר את העד הזה לתבי בכדי לשאול אותו האם ליוס באמת נרצח על ידי שודדים או על ידי אדם יחיד. על פי תשובתו ידע אדיפוס את האמת - אם הוא אכן רוצחו של ליוס.

יוקסטה יודעת שאדיפוס מאומץ אך לא יודעת שהוא בנה שניצל ושהוא רצח את ליוס.

אדיפוס יודע שהוא רצח את ליוס אך לא יודע שהוא מאומץ והוריו האמיתיים הם יוקסטה וליוס.

כל אחד משניהם יודע חצי מהסיפור אך הם אינם יודעים שיחד הסיפור שלהם שלם.

סיכום הקטעים: סיום מפגש אדיפוס וטרסיאס הנביא - הקריאה לעד לרצח :

אדיפוס מתחיל לחקור את רצח ליוס לאחר שהוא מתחיל לחשוד שדברי טרסיאס נכונים. הדמויות המופיעות בקטע הזה הן :

× קראון - נבון , שמח בחלקו , סובלני , ישר , לא רוצה לריב - איש פשרות איש שלום.

× אדיפוס המלך - מצטייר כחשדן , נוטר איבה , נוקם , אגרסיבי ולא קשוב.

× יוקסטה שמנסה לפשר בין שני הצדדים. היא מנסה להוכיח לאדיפוס מנסיונה שאין אמת

בדברי נביאים , אבל דווקא היא מדליקה אור אדום אצל אדיפוס כאשר היא מזכירה את צומת

3 הדרכים.

לאט לאט אדיפוס מתחיל להבין שהוא רצח את ליוס , אבל עדיין חסרה לו עדותו של הרואה שניצל ופרש לכפר.

העד הזה הוא נקודת המפתח: הוא מכיר את פניו של אדיפוס אבל עד עכשיו טען ששודדים רצחו את ליוס ועדות זו נותנת לאדיפוס תקווה.

שלבים בתהליך ההתוודעות להתרחשות של הגיבורים :

¨ אדיפוס - מבין שרצח את ליוס אבל מחפש הוכחה.

לקוראים נודע שהוא קיבל נבואה דומה.

¨ יוקסטה - יודעת את סיפור הנבואה שלה ושל אדיפוס ואת ה"עובדה" שליוס נרצח בידי שודדים.

¨ טרסיאס - יודע את האמת מתוך ראיה פנימית ולא מתוך הוכחה משפטית.

¨ הרועה העד (שעליו אנחנו שומעים אך לא רואים) - יודע שאדיפוס הוא הרוצח ולכן גם יסרב להעיד.

דברי המקהלה יוצאים נגד דברי הכפירה באלים ובחוזים (נביאים).

המקהלה נושאת שיר הלל לאלים כדי לאזן את התמונה. היא מנסה ליצור אמון מחדש במושגי האמונה לאחר שאלה התערערו. המקהלה גם יוצאת נגד שחצנותו של אדיפוס , מלמדת אותו צניעות ומזהירה אותו לשמור על איזון ועל שלום עם האלים.

מגיע שליח מקורינתוס ובפיו בשורה : פוליבוס המלך מת.

יוקסטה שומעת את הבשורה ושמחה על כך מפני שעל פי הנבואה אדיפוס היה אמור לרצוח את אביו ואם הוא מת מוות טבעי הרי שהנבואה לא התקיימה. אבל הצופים יודעים שפוליבוס אינו אביו האמיתי של אדיפוס , דבר היוצר אירוניה.

אדיפוס עדיין מפחד מכיוון שהנבואה גם אמרה שהוא ישכב עם אמו. השליח שומע את חששותיו ומנסה להרגיעו באומרו כי אין סיכוי שישכב עם אמו כיוון שפוליבוס ואשתו לא היו הוריו האמיתיים וכי הוא היה ילד מאומץ.

אדיפוס שואל לפשר הדבר והשליח מספר לו שכשהוא היה קטן מצאו אותו כשרגליו קשורות ומכאן ניתן לו שמו (אדיפוס = רגליים פגומות , עקומות ביוונית). אדיפוס שואל מי מצא אותו והביא אותו למלך ומלכת קורינתוס והשליח עונה כי הוא בעצמו קיבל את התינוק מרועה ומסר אותו למלך ולמלכה שחשקו בילד מכיוון שהיו חשוכי ילדים משלהם. הוא הניח כי הילד היה של אותו רועה שהביא לו אותו. כאשר היא שומעת את הדברים הללו יוקסטה מבינה שאדיפוס הוא בנה ומתחננת שיחדל לנסות להבין עוד. היא אף מבקשת מהשליח שלא ידבר עוד. אדיפוס , שאינו יודע דבר על כך , חושב שיוקסטה לא רוצה שהאמת תתגלה מכיוון שאז יתברר שהוא בן של רועה , כלומר ממעמד נמוך , והיא תיפגע מכך מכיוון שהיא ממעמד גבוה.

אדיפוס שולח לקרוא לרועה שמספר כי התינוק שמסר לא היה שלו , הוא נשלח על ידי מלך ומלכת תבי להרוג אותו , אך כיוון שלא היה מסוגל לעשות זאת מסר אותו לשליח שיביא אותו למלך ומלכת קורינתוס.

ברגע שאדיפוס שומע את הדברים הללו , מכה בו האמת : הוא בנם של ליוס ויוקסטה.

"או או מרגע זה אחדל לראות אותך" צועק אדיפוס , בדיוק כפי שניבא לו טרסיאס. אדיפוס נכנס לארמון ומנקר את עיניו כך שיותר הוא לא יוכל לראות אור יום וגם לא את הזוועה שאליה נקלע בחייו. יוקסטה מתאבדת.

בטרגדיות היווניות הגיבור תמיד במעמד גבוה (מלך/נסיך) , כי כך הנפילה תהיה חזקה יותר וכואבת יותר. ככל שאדם נמצא במעמד גבוה יותר הנפילה חזקה יותר , את הדברים האלו גם אומרת המקהלה בשירה.

גילויו של אדיפוס את זהותו – סיכום :

באפיסודיון (חלק) השלישי אדיפוס המלך כבר לא מחפש את רוצח ליוס ומתחיל לחפש את זהותו שלו.

הקטע מתמקד בשתי סיטואציות :

1. השליח "כאילו" מוכיח שדברי האלים אינם נכונים , שכן המלך מת מוות טבעי.

2. כדי לשחרר את אדיפוס מהפחד שישכב עם אמו הוא מגלה לו שהוריו אינם הוריו. הגילוי שבא כדי

להרגיע את אדיפוס הופך למרבה האירוניה את גורלו ומכאן הוא מתוודע לזהותו במהירות.

יוקסטה תופסת את העניין מיד וכדי להשהות את המתח אדיפוס מפרש באופן מוטעה את דבריה -

חושב שהיא לא רוצה שהוא ידע שהוא בן למשפחה נחותה ממנה.

אפיסודיון / אפיזודה זו מתאפיינת בשתי נקודות :

1. תסביך אדיפוס מוזכר לראשונה על ידי יוקסטה.

2. אדיפוס נוהג ביהירות וחותר בגאווה לגילוי האמת.

באפיסודיון הרביעי מגיע הרועה , שהוא המפתח לתעלומה , וכך מבין אדיפוס את האמת. אדיפוס הוא האחרון שמבין , טרסיאס היה הראשון.

מקורות הטרגדיה היוונית
המילה טרגדיה באה מהמילה היוונית טרגוס , שפירושה תיש.

מקורה של הטרגדיה הוא בפולחן דתי שבו היו עורכים משתאות ופולחנים לדיוניסוס , אל היין. מטרת הפולחן הייתה פיוס האלים ובקשת דברים.

בחגיגה זו היו מעלים מחזה ומקריבים תיש. השחקנים במחזה היו נוהגים ללבוש עורות של תיישים על עצמם בתור תחפושת , והמקהלה הייתה שרה שירי תהילה לדיוניסוס. המופעים הללו לא נועדו לבידור , אלא הייתה להם מטרת חינוך.

אריסטו , פילוסוף יווני שנחשב לאבי הספרות , טען שטרגדיה טובה צריכה לענות על 3 קריטריונים (3 האחדויות) :

1. אחדות הזמן - העלילה צריכה להימשך לא יותר מ - 24 שעות; הנפילה מתרחשת בזמן מאוד קצר

ולא בתהליך ממושך.

2. אחדות המקום - כל העלילה מתרחשת במקום אחד; השחקן המופיע מגיע למקום המסוים שבו הכל

מתרחש.

3. אחדות העלילה - בטרגדיה היוונית יש עלילה אחת בלבד; אין הסתעפויות לעלילות משנה.

על פי אריסטו בכל טרגדיה יש 6 מרכיבים :

1. מרכיב העלילה - סדר השתלשלות האירועים.

2. מרכיב האופי - מכלול התכונות של גיבורי המחזה.

3. מרכיב הלשון - המילים שאותן מדברות הדמויות.

4. מרכיב המחשבה - הרעיונות שמובעים דרך הנפשות הפועלות.

5. מרכיב החזיון - כל התפאורה וההופעה הבימתית (התלבושות, עזרים ויזואליים, חפצים וכו'...).

6. מרכיב הנגינה - המקהלה והאינטונציה (הטון) של הדיבור של הגיבורים.

אריסטו טען שמטרתה של הטרגדיה היא אחת : להביא את האדם לידי קתרזיס.

קתרזיס - מילה שלקוחה מתחום הרפואה , ומשמעותה : ניקוי המעיים. לטענתו , צפייה בטרגדיה היא ניקוי של הנפש וטיהורה. לדבריו , האדם הצופה בטרגדיה מגיע למצב של הטהרות מרגשות פחד שמצטברים אצלו במהלך הצפייה.

אירוניה ברצף המאורעות

אירוניה במחזה נוצרת כאשר יש פער בין מה שהקהל / הקוראים יודעים לבין מה שהדמויות / הגיבורים על הבמה יודעים.

נקודות אירוניות במחזה אדיפוס המלך :

· ההורים של אדיפוס - קיבלו נבואה מהאלים שהבן ירצח את אביו. מפחד של התגשמות הנבואה , השאירו אותו בהרי הקורינתוס בתקווה שהוא ימות. על ידי כך יצרו מצב שממנו הנבואה תתגשם. הוריו של אדיפוס רצו לברוח מן הגורל ועל ידי כך בעצם סייעו לו ויצרו תנאים נוחים להסתבכות.

· הבריחה מקורינתוס - בהחלטתו של אדיפוס לברוח מקורינתוס , מחשש להתגשמות הנבואה שירצח את אביו , הוא מממש במו ידיו את רצון הגורל - במקום לברוח מההורים שלו הוא בורח אליהם.

· בשורת השליח - במרוצתו לבשר לאדיפוס בשורות טובות (הוריו אינם הוריו) מצפה השליח לצעקות שמחה , אך במקומן מתקבלות זעקות כאב; כוונתו הטובה הפכה לדבר רע.

· התנגדותה של יוקסטה - כל מאמציה של יוקסטה להגן על אדיפוס ולהשפיע עליו שיפסיק את החיטוט העצמי רק מגבירים את הדבר עד שלבסוף מתגלה האמת.

אדיפוס הוא חוליה בשרשרת גיבורים טראגיים הנחשבים כסמלים לתקוות אנוש ולרפיון ידיים. הוא דוגמא לבני אדם שעולים לגדולה בזכות השכל ומאמינים בכוחם להיות אדונים לגורלם. ככל שהוא רוצה להגיע לאמת , כך הוא מסבך את עצמו יותר ויותר.

בתחילת המחזה מקלל אדיפוס את רוצחו של ליוס , ובסופו נמצא מקולל בעצמו. הוא , המכובד מכולם , מתגלה כחוטא וארור בבני האדם.

שמו של אדיפוס נגזר משתי המילים היווניות : Oidi , שפירושה נפוח רגל ו - Oida , שפירושה אני יודע.

כשהיה קטן נקשרו רגליו ועד היום יש לו סימן מכך. מכיוון שעלה לשלטון בזכות חכמתו חושב אדיפוס שהוא יודע הכל , כולל את גורלו.

חכמתו של אדיפוס היא גם מקור חולשתו והיא הגורמת לכך שהוא חוטא בחטא הגדול ביותר עליו מדברות הטרגדיות היווניות - ההיבריס (חטא הגאווה). בטחונו העצמי נובע מיכולתו השכלית , אבל בעצם הוא אינו רואה דבר וזו גם הסיבה שבסופו של דבר הוא מנקר את עיניו , "כי לא ראה מאום".

התאוריה של דורותיאה קרוק

דורותיאה קרוק , חוקרת ספרות , בנתה תורה על פיה כל טרגדיה קלאסית עומדת על 4 יסודות : המעשה המביש , הסבל , הידיעה והאישור מחדש.

א. המעשה המביש - כל שרשרת טראגית מתחילה במעשה מביש. המעשה המביש פוגע במערכת המוסרית ומפר את ההרמוניה (הזרימה הנכונה של הדברים ביחד). הרבה פעמים המעשה המביש שובר טאבו (איסור מוחלט) , לדוגמא : רצח , גילוי עריות. המעשה המביש חייב להיות מעשה שהאדם עלול לעשות מטבע בריאתו והוא מביע את הטבע האנושי או נובע מגורלו היסודי של האדם. המעשה המביש תמיד יהיה מעשה אוניברסלי. במחזה שלנו המעשה המביש הוא רצח אב וגילוי עריות.

ב. הסבל - הסבל הוא תמיד תוצאה של המעשה המביש והוא מבטא את הסבל הגדול ביותר שאדם יכול לחוש. הסבל בטרגדיה חייב להיות מובע במילים וצריכה להיות לו השפעה הרסנית על האדם. הוא כרוך באובדן , ובסופו של דבר יביא לתיקון המערכת המוסרית שנפגעה. הסבל נחשב טראגי רק אם הוא מביא לידיעה , דהיינו הידיעה והסבל קשורים זה בזה.

ג. הידיעה - הידיעה היא סוג של הארה. כאשר הגיבור הטראגי מגיע לשלב הידיעה הוא מבין את חומרת מעשיו ומתברר לו השלב הראשון - המעשה המביש. ידיעה זו היא איננה ידיעה של העובדות , אלא ידיעה ששופכת אור והבנה על הספק בסיסי של חיי האדם. הידיעה שאדיפוס מגיע אליה היא לא העובדה שהוא רצח את אביו ושכב עם אמו , אלא ההבנה ששכל אנושי הוא לא פתרון לדברים העמוקים - אמנם הוא רואה בעצמו חכם גדול , ובזכות חכמתו גם ניתנה לו המלוכה - ולמרות הכל : המלוכה , הכוח והשכל , הגורל עדיין נמצא מעליו ואין בידו לשלוט בו.

ד. האישור מחדש (קתרזיס) - ברגע שנעשה המעשה המביש התערער משהו ביסודות החברה. האישור מחדש הוא השלב שבו עליונות הסדר המוסרי , התרבותי והאוניברסלי מתקבל מחדש.

במעשה המביש- רצח ליוס - התערערה קדושת המשפחה. אחרי הסבל וההגעה לידיעה יש את האישור

מחדש : כל מי שחטא נענש , וקדושת המשפחה עדיין נשארה כטאבו שאין להפר.

מאפייני הגיבור בטרגדיה הקלאסית , על פי דורותיאה קרוק :

לגיבור הטראגי מספר מאפיינים :

1. ייצוג האנושות - הגיבור הטראגי תמיד מייצג את כלל האנושות , למרות שהוא עצמו שונה ממנה.

2. הדמות הסובלת ביותר - הגיבור הטראגי הוא תמיד הדמות שהכי סובלת.

3. מעמד גבוה - הדמות הטראגית תמיד תהיה ממעמד גבוה (מלך , נסיך).

4. תכונות קיצוניות - לגיבור הטראגי תכונות כמו : אומץ לב , אצילות , חכמה , נאמנות , אך הוא

גם אדם רגזן שנאבק עם הסביבה שלו כדי שהאמת תצא לאור.

הגורל

בדת היוונית יש ריבוי של האלים. האלים הם חלק מהטבע , בדיוק כמו האדם.

אורח חיי האלים זהה לאורח חיי האדם , אך הם שונים ממנו בכוחם ובעובדה שהם חיים חיי נצח.

בדת היוונית בעיית המוסר איננה בעיה של יחסי אדם עם האל. ביוון העתיקה רצח הוא עניין פלילי ואין זה משנה אם הרצח נעשה בכוונה או לא. מה שמרתיע את האדם מחטא , מעבירה , מטעות ביוון העתיקה הוא הגורל. הגורל הוא מנת חלקו של האדם והגורל חייב לקרות אם ירצה או לא. הגורל (מוירה) הוא סוג של אלוהות שנמצא מחוץ למערכת האלים.

מרגע שאנחנו פוגשים את הגיבור הטראגי , שתמיד נמצא במצוקת בחירה , ברור לנו שחתירתו לאמת מוחלטת תוביל אותו לאבדון. אדיפוס מחפש את האמת - מי אשם ברצח ליוס - ולמרות כל האזהרות הוא הולך לאבדון. השאלה שנשאלת לגבי אדיפוס היא האם זו טרגדיה של גורל או טרגדיה של אופי. יש משפט ביוון העתיקה על הגורל , האומר כך : "הכל צפוי והרשות נתונה" , עליו בעצם חל הויכוח : התפיסה המקובלת היא שהמחזה הזה הוא מחזה של גורל , כלומר הפעולה הטראגית מונחת ביסודה בניגוד שבין רצון האלים לפעולת האדם , המנסה להימלט מן הפורענות. תפיסה אחרת היא שאחריותו ורצונו החופשי של האדם הם הנושאים של הטרגדיה , כלומר האסון בטרגדיה הוא תוצאה של החלטות ומעשים אותם עשה הגיבור הטראגי מתוך בחירה חופשית.

המחזה אדיפוס בנוי כך שהגורם החיצוני בחייו של אדיפוס (הנבואה) איננו מתרחש במחזה , כלומר הפעולה במחזה איננה הקיום של הנבואה אלא הגילוי של אדיפוס. התאבדות יוקסטה , עיוורונו של אדיפוס אינם חלק מהנבואה. אדיפוס פעל כאדם חופשי ועצמאי ולכן הוא נושא באחריות למעשיו. הוא גיבור טראגי לא מפני שהוא קורבן של הגורל , אלא מפני שהוא מביא על עצמו את ייסוריו. על ידי הישארותו בחיים הוא יוצר משמעות חדשה לחייו ולכן זו טרגדיה של אופי.