במלחמת העולם השנייה ניסו יהודים רבים לברוח מאירופה . למרות מצבם הקשה והסכנה המיידית לחייהם כל מדינות העולם סגרו בפניהם את השערים: ארה"ב ואנגליה, אוסטרליה וארגנטינה. אף כי היו ביניהם יהודים משכילים ועשירים, שהגיעו באנייה לנמלי מדינות רבות, והציעו כסף רב עבור כניסה למדינה שתסכים לקלוט אותם - לא נמצאה מדינה כזאת. והכואב ביותר היה, כאשר גם שערי ישראל (אז פלסטינה תחת המנדט הבריטי) סגרה בפניהם את השער. חרף הידיעות הברורות על השמדת היהודים שהגיעו מגרמניה, קיבלו הבריטים את עמדת הערבים, ופירסמו את "הספר הלבן" , ובו הגבלה על עליית היהודים ל- 15,000 נפש לשנה, והפסקתה אחרי חמש שנים. הבריטים והערבים התנגדו לפתיחת שערי הארץ לפליטים היהודים מאירופה, למרות זאת התארגן הישוב היהודי בארץ והצליח להביא ארצה מעפילים יהודיים. חלקם הצליחו להיכנס לארץ, וחלק נתפסו על ידי הבריטים והוגלו לקפריסין. הם עלו ארצה מיד עם הכרזת המדינה. עליית היהודים ארצה על אף התנגדות המנדט הבריטי נקראת העפלה. בכניסה הדרומית לחיפה נמצא מוזיאון ההעפלה, ושם אפשר לראות את ספינת המעפילים ששמה הסימלי היה "אף על פי כן".