אני גם צריך שאלה פתוחה לסגור איתה את המאמר, אך אני קצת מתקשה למצוא אחת כזאת אז כאן אני פונה אליכם שתעזרו לי...

החיבור:

מטלה:
שנו רבותינו: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. (מסכת תענית, דף כ, עמ' א')
מובאה זו מנחה את האדם להעדיף התנהגות גמישה על פני התנהגות נוקשה.
כתוב מאמר ובו דון ביתרונות גישה זו ובחסרונותיה.
הבא דוגמאות לדבריך מתחומים שונים כגון היסטוריה, ספרות, חינוך, חברה ומשפחה.

התנהגות גמישה – כדרך חיים

כבר מימי חכמינו זכרונם לברכה הובאה הנחיה לאדם להעדיף התנהגות גמישה על-פני התנהגות נוקשה, כפי שנכתב במסכת תענית דף כ', עמוד א': " שנו רבותינו: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז". לדרך חיים גמישה ישנם יתרונות רבים אך גם חסרונות.

מחד, התנהגות גמישה והליכה בדרך הפשרה מביאות לחיים מלאי רוגע, כבוד ומיצוי הכושר הבינאישי בין איש לרעהו.

נימוק ראשון לכך נמצא בעבר החברה האנושית. דפדוף בדפי ההיסטוריה יעיד על-כך שמנהיגים,שנקטו בסובלנות ובגמישות כלפי העמים בהם שלטו, בהם העמים הכבושים שהיו תחת שלטונם – זכו לשקט יחסי מצידם ולניהול רציף ושליו בשטחי ריבונותם.

להמחשת הדברים ניתן לראות את סיפור מלכות כורש המופיע בספרי ההיסטוריה כמו גם בתנ"ך בספר עזרא. כורש, ששלט על בבל, איפשר ליהודים ולשאר העמים שנכבשו בידו, לקיים את מצוותיהם, להקים את בתי המקדש שלהם ולנהל אורח חיים נורמאלי בהתאם למצפונם ולחופש בחירתם. דבר זה הציג את כורש במנהיג חיובי, שמר על שקט בתחומי ריבונותו ואפשר לו לנהל את ענייניו בשלום – וכל זאת תודות להתנהגות הגמישה שגילה.

נימוק נוסף, מתחום החינוך, הוא שנקיטת התנהגות גמישה מצד מורים כלפי תלמידים, מביאה לציונים גבוהים בהישגי תלמידי הכיתה, ומאפשרת למורה לנהל שיעור רגוע ושקט, ובכך להספיק את חומר הלימוד שנדרש ממנו להעביר.

כהוכחה לכך ניתן להשוות בין מורה הנוקט בתלמידיו ביחס נושקה ובהתנהגות קפדנית יתר על המידה, ובין מורה הנוקט בתלמידיו בהתנהגות גמישה – בא לקראתם. מורה הנוקט בתלמידיו בהתנהגות נוקשה זוכה לבוז ולחוסר כבוד מצד תלמידיו, ובכך משיג מטרה הפוכה ממה שרצה להשיג ע"י נקיטה בהקפדה על משמעת יתר על המידה. לעומת זאת, מורה הנוקט בהתנהגות גמישה עם תלמידיו, זוכה להערכה מצד אלה, בכיתה ישנה אוירה חיובית וזאת בזכות העובדה שהמורה קצת העלים עין מהפרעות קטנות או צחקוקים במהלך השיעור, איפשר יציאה של תלמידים לשירותים או נמנום של תלמידים עייפים.

מאידך גיסא, נראה כי לעיתים שימוש בהתנהגות גמישה הוא יותר מזיק מאשר מועיל, וגם אם נראה שהשימוש בדרך הגמישות הוא יעיל, לעיתים בטווח הארוך הוא יכול להתברר כחסר תועלת ופוגע בצד המתגמש.

נימוק מרכזי לכך הוא, שכאשר דמות מרכזית בעלת סמכות נוקטת בהתנהגות גמישה, הצד המושפע ממנה לא יודע לשים את הגבול בין טוב ורע, בין מותר ואסור, וכאשר אותה דמות הצד הגמיש בעלת הסמכות מבקש להראות סמכותו, מי שתחתיו לא מייחס לכך חשיבות, ובעל הסמכות נתפס כאדם חלש המתפשר בכל עניין – כביכול בעצם הגמישות הוא מאבד מסמכותו.

דוגמה לכך, מתחום התא המשפחתי , היא שבמשפחות בהן ההורים נוקטים ביחס גמיש כלפי ילדיהם, לעיתים נוצר מצב בו ההורים מתקשים להראות סמכות על ילדיהם, ובעצם מאבדים השפעתם על חינוך ועיצוב חיי ילדיהם. נוסף על כך, לעיתים הילדים שחונכו בדרך גמישה מזלזלים בהוריהם ובמקרים קיצוניים אף מגדפים אותם ומשתמשים בשפה גסה בנוכחותם – דבר שללא ספק לא היה קורה במידה והוריהם היו נוקטים עימם מאז שנולדו בדרך קפדנית ומחמירה.

דוגמה בולטת נוספת היא בתחום החברתי-ביטחוני הקיים במדינת ישראל. לא אחת אירע, שכאשר צבא ההגנה לישראל נקט בדרך גמישה ואיפשר הקלות לפלשתינים, קבוצות מהם ניצלו את המצב וביצעו פעולות טרור בשטחי מדינת ישראל.

הדוגמה האחרונה, גם היא מתחום החברה, היא בעניין יחסי מעסיק מול העובדים שתחתיו. לעיתים כאשר המעסיק נוקט בדרך הגמישות ונותן יד רחבה מידי לעובדיו, הם מזלזלים בו ובעבודתם, מרגישים חופשיים מידי, מרשים לעצמם לאחר למקום עבודתם או לקחת חופשות בתדירות גבוהה מידי, כשהם מניחים שלמעביד שלהם לא יהיה אכפת, שהרי הוא תמיד גמיש עימם ומאפשר להם לעשות כרצונם.

לסיכום, ההליכה בדרך הגמישות היא נכונה וטובה כל עוד אנו יודעים היכן יש לשים את הגבול שבין גמישות ובין היתר לזלזול. מסקנתי היא, שבכל תחום בחיים יהיו אנשים שלא ידעו להעריך מספיק את הגורמים שמעליהם הנוקטים בהתנהגות גמישה, אך על אותם גורמים להבין זאת ולהסתכל על התמונה הרחבה ולא לפגוע בכל האנשים שתחת השפעתם בגלל כמה עשבים שוטים.
לפיכך המלצתי היא לכל אדם באשר הוא לנקוט מדי פעם בדרך הגמישות, אך להיזהר מגמישות יתר, שיכולה להתפרש כחולשה.

(שאלה פתוחה כאן באה)

תודה.