שירים לאילאיל (א') \טשרניחובסקי

שיר זה הוא חלק מפואימה שבמקורה אמורה הייתה להיקרא "כוהנת הכרמל", אולם מאחר ולא הושלמה נקראה על פי החלק שנכתב ואלו הם ה"שירים לאילאיל."
השיר נכתב בשנת 1925 בשהות קצרה של טשרניחובסקי בארץ, בתקופה בה התאהב באשת איש. הייתה זו אהבה סוערת שלא התממשה והיא משמשת כרקע ביוגרפי לשיר.
"שירים לאילאיל" פותחים תקופה של חזרה לכתיבת שירי אהבה לאחר הפסקה של של שנים אחדות. עם נישואיו הפסיק טשרניחובסקי לכתוב שירי אהבה ובעקבות האהבה האסורה התחדשה כתיבה זו.
ב"שירים לאילאיל" ניכרת השפעת הזרם הרומנטי בספרות. ברומנטיקה תפסה האהבה הטרגית מקום מרכזי והמוטיבים אהבה ומוות הם השולטים בה.

השיר הוא שיר לירי ואישי.
השם אילאיל משלב בתוכו את המילים אל ואליל. הדובר סוגד לאהובתו ורואה בה מצד אחד מזיגה של רוחניות - תכונה אלוהית, ויצריות - תכונה אלילית, ומצד שני דחייה של תכונה אלוהית – הנזירות, ודחייה של תכונה אלילית - הפריצות. (שכן "הקדשה" - הפרוצה הייתה חלק מהפולחן האלילי של בעל ועשתורת – האלילים הכנענים). כלומר יש באהובה רוחניות אך לא נזירות, ויצריות אך לא פריצות.
והתכונה המרכזית שבה היא המסתוריות, והייחודיות. כשמה כן היא כמוה לא הייתה ולעולם לא תחזור. היא פרי אהבה ראשונית וייחודית של הדובר ועם העלמו תעלם אף היא.

פתיחת השיר משמשת כהקדמה – הפגישה עם האהבה תפסה את מקום האמונה הדתית – היא האמת היחידה והיא זו שמניעה את הדובר הוא האדם.
"ויהי מקץ הימים" בדומה ללשון המקראית הפותחת סיפורי מיתולוגיה מקראיים (כמו בסיפור המבול: "ויהי מקץ ארבעים יום) מחזקת את הפן המקראי אגדתי של השיר וכך גם הדיבור בגוף שלישי ( המנוגד לשירה הלירית המדברת בדרך כלל בגוף ראשון). דרך זו תורמת לאוניברסליות של השיר, זוהי אומנם אהבה אישית חד פעמית ורק של הדובר, אך היא מסמלת את הייחודיות של האהבה, עבור כל אוהב האהבה ייחודית סודית חד פעמית ורק שלו – זוהי מהותה של האהבה ומרגע הופעתה "וישר את שיריו לאילאיל" כל חייו של האוהב הם קודש לאהובתו.
השם אילאיל הוא שם סודי המסמל את הקשר הסודי שבין האוהבים ומסמל את האהבה עצמה, מופשטת שנמצאת בכל מקום, אין לה גבולות מוגדרים.
"לכשאפגשנה ביער בשביל" ואין לה מעצורים נפשיים: "לכשאברכנה בסער הגיל".

השם עצמו מבטא את היחודיות והחד פעמיות של האהבה: אדם יכול לחוש אהבה בעוצמה כזו פעם אחת ואחריתה של אהבה זו היא מוות:
"כי שם זה (ידעתי)גם ימות חיש
מות ניצן בכליל:
אילאיל… "
"כליל "פירושו כותרת הפריחה אך גם שלמות, כלומר האהבה המושלמת כמוה כניצן המת טרם פריחתו. אהבה מושלמת בעצם התממשותה סופה למות.

בית רביעי מבטא את הקדושה שבשם המסמל את האהבה. זהו שם שרק אוהבים יכולים להגותו, הוא מסמל את האהבה הרוחנית שממשיכה גם אחרי שהאהבה הגשמית התממשה, זהו שם המיוחד לבני זוג אוהבים –ואין מדובר על אהבת משפחה - ורק להם. ואם היה הופך לשם הנישא בפי כל הרי היה מאבד מקדושתו.

בבית אחרון מופיע שוב מוטיב אובדן האהבה. אהבה אמיתית גדולה וסוערת מסוג זה סופה להעלם, ואם מותו של האוהב - תעלם גם אהבתו. בבית זה מודגשת עוצמת האהבה כרגש המחייב נאמנות אך סופו מוות:
"ואם אמות אנכי – ויחלוף כליל" כליל כשלמות מזכיר גם את המילה כלולות – נישואים, אך בכוונה הפוכה מימוש האהבה בנישואים הוא גזר דין מוות לאהבה כי כוחה בארעיותה.
גורלה של השלמות (כליל) לחלוף. זהו אירוע ארעי וחד פעמי. – זוהי תחושתו של האוהב, החש שהאהבה נולדת ומתה עמו. תחושה זו משותפת אומנם לכל האוהבים אך דבר זה אינו גורע מעוצמת האהבה אלא להפך מחזק אותה , לכל אוהב ואוהב אהבה חד פעמית. והיא ה"אילאיל" שלו.

שיר זה הוא שיר לירי מלא רגש. והמיוחד בו שהוא מתאר תחושה חד פעמית וייחודית אך יש לו גם פן אוניברסלי. ובכך עונה השיר על דרישות השיר הלירי הוא משקף רגש אישי אך גם מייצג תכונה אנושית כללית.