מסכת נדרים דף מא ע"ב"רפואת נפש - גופו, רפואת ממון - בהמתו".
כתב הר"ן:
"אלא רפואת נפש גופו - ומתוקמא... כשיש שם רופא אחר, דאי לא – שרי לרפאותה, דהא תנן מחזיר לו אבידתו ואין לך השבה גדולה מזו".
והקשה עליו רבי עקיבא איגר בגליון הש"ס:
"בהר"נ ד"ה אלא רפואת כו' דהא תנן וכו'. תמיהני הא שם אין הטעם דמשום מצוה רשאי ליהנות, אלא משום דנותן לו את שלו, ומונע רק לאחרים ליטלו, והוי מבריח ארי, ולא מקרי מהנהו. וזה שייך באבידה דבהשבתו אינו משביח להאבידה עצמה, אלא דמונע אחרים ליטלו. אבל הכא דבהמתו חולה והוא מרפא אותה ומשביח נכסיו, ועדיף ממפטם בהמתו ואסור. וצ"ע".
יש סוג נוסף של השבת אבידה האמור בברייתא במסכת בבא מציעא דף לא ע"א: "ראה מים ששוטפין ובאין - הרי זה גודר בפניהם". גם באבידה כזו מותר להנות למודר הנאה שכן פשיטא שמים שוטפין הם כארי.
לטענת רבי עקיבא איגר ריפוי מחלה הוא השבחת הבהמה ואינו דומה לגידור מים שוטפין והשבת חפץ אבוד. אך לדברי הר"ן אין הבדל בין ארי ומים שוטפין לבין מחלה שהיא פרוונקא דמלאכא דמותא (לעיל ע"א), או רוח רעה – ככינוי הרמב"ם למחלות מסויימות (גירושין ב, יד; שחיטה ב, יב; ביאת המקדש ח, טז), או זיהום של חד תאיים. ואף שמחיר בהמה בריאה גבוה ממחיר בהמה חולה, אין זה משום שנשתבחה בגופה. אלא דומה לירידת ערך בהמה שאריות אורבים לה ויש סיכון שיטרפוה.