רבי נחמן מברסלב (''נחמן מאומן''; א' בניסן ה'תקל''ב, 4 באפריל 1772 – י''ח בתשרי ה'תקע''א, 16 באוקטובר 1810) היה אדמו''ר בדור הרביעי לחסידות, מורה רוחני ומייסד חסידות ברסלב. אף שעורר בזמנו סערה והתנגדות גדולה, מהווים חסידיו את אחת התנועות הגדולות בחסידות כיום. הגותו נלמדת גם בקרב מי שאינם נמנים עם החסידות.

תוכן עניינים
1 חייו 1.1 שנותיו הראשונות וצעירותו
1.2 הביקור בארץ ישראל
1.3 מחלוקתו עם הסבא משפולי

2 שנותיו האחרונות
3 מדרכיו והנהגתו
4 חסידיו
5 ספריו
6 לקריאה נוספת 6.1 ספרי מחקר
6.2 ספרות תורנית

7 קישורים חיצוניים
8 הערות שוליים

חייו

שנותיו הראשונות וצעירותו

רבי נחמן נולד בעיירה מז'יבוז' שבפלך פודוליה, באיחוד הפולני-ליטאי (כיום באוקראינה). בימיו התחוללה חלוקת פולין, והשטחים הסובבים נמסרו לרוסיה הקיסרית. במז'יבוז' התגורר גם הבעל שם טוב, אבי-סבתו. אביו של רבי נחמן, שמחה, היה בנו של רבי נחמן מהורדנקא, אחד מתלמידיו הקרובים של הבעש''ט, וקרא לבנו על שמו. אמו פיגה הייתה בתה של אדל - בתו היחידה של הבעל שם טוב.

ר' נחמן גדל באווירה חסידית-קבלית, וכבר בהיותו ילד קבע את ייעודו. מנעוריו התחיל להתבלט בכישרונותיו המיוחדים. הרבה להתבודד, להתענות ולהתפלל שעות רבות. התחתן מיד אחרי בר המצווה שלו עם סשיה, בתו של ר' אפרים, חוכר שהתגורר בכפר אוסאטין (כיום סטרה אוסוטה) סמוך לסמילה. אחרי חתונתו עבר להתגורר בבית חותנו, והתחיל למשוך אליו את חסידיו הראשונים, אשר נמשכו אחרי אישיותו המיוחדת. כבר ביום חתונתו הכיר את שמעון, תלמידו הראשון ומשמשו.

ב-1790, לאחר מות חותנו (לפי גרסה אחרת - לאחר מות חותנתו) עבר למדבדיבקה (Medvedivka) שבפלך קייב, שם קיבל על עצמו להיות רב לחסידיו ושם התפרסם לראשונה בין מנהיגי החסידים בדורו כאישיות חשובה, והחלו מחלוקותיו הראשונות עם אדמו''רים אחרים. טיעונו המרכזי של ר' נחמן כנגדם היה , שבעוד שהבעל שם טוב ביקש לחולל מהפכה רוחנית דרך ייסוד החסידות, הרי שזו הייתה אמורה להיות מהפכה בכל מהלך החיים היהודיים, הרוחניים והגשמיים כאחד. תפיסה זו לא באה לידי ביטוי, לטעמו, בקרב אדמו''רים רבים שבנו להם את קהילתם, קיבלו בה מעמד של כבוד והנהגה, החזיקו את חצרם מכספי חסידיהם, ובכך תמה השפעתם על דורם. ר' נחמן טען שיש להשפיע על העולם כולו, להביאו אל תיקונו ולהחזיר את עטרת החסידות ליושנה. במדוודיווקה חי עד ה'תקנ''ח (1798).

הביקור בארץ ישראל

באותה שנה החליט ר' נחמן לפתע לנסוע לארץ ישראל, כדי להשיג שם התעלות והשתלמות נפשית. הוא התעכב זמן מה בקושטא, והגיע בספינה לחיפה בערב ראש השנה של שנת תקנ''ט, 1798 ושם גם עשה את החג, מסורת מקומית מספרת שהמקום בו התפלל וטבל בחיפה היה השטח עליו הוקם לימים בית הכנסת הדרת קודש. לאחר מכן הלך לטבריה, בה היה כבר מרכז לחסידי הבעל שם טוב. כמו כן ביקר בצפת ובבית הכנסת העתיק במירון, אך לא בירושלים. כשעמד לחזור, נקלע לעכו בעת המצור שהטיל עליה נפוליאון בונפרטה בעת מסעו בארץ ישראל. לאחר הרפתקאות רבות עלה על אניית קרב טורקית, שהשיבה אותו לארצו בתקופת פסח. הוא שהה בארץ כחצי שנה.‏

הביקור בארץ ישראל היה נקודת מפנה במשנתו. לאחר חזרתו ביקש לא לצטט את אמרותיו מהתקופה שקודם הביקור בארץ. נהג לומר מאז: ''כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל''.

מחלוקתו עם הסבא משפולי

לאחר חזרתו העתיק את מגוריו לעיר זלטופוליה, ושהה בה כשנתיים. שם החל לנהוג כאדמו''ר והמשיך בביקורתו החריפה כלפי צדיקי דורו. הוא נהג לומר שליצר הרע קשה לעבוד לבד כדי להסיט את האדם מדרך האמת, ולכן הוא הושיב כל-כך הרבה אדמו''רים בעיירות השונות שיעזרו לו.

דרכו החדשה הביאה עליו מבקרים רבים שראו בה סטייה, במיוחד את אריה לייב משפולי, ''הסבא משפולי'' - עליו נהג רבי נחמן להגיד, שאסור להזדקן, רמז לזקנותו הרוחנית, ועל האדם תמיד להתחדש. רבי נחמן התבטא נגדו בחריפות: ''תדעו שאני בקדושה והוא כנגדי בטומאה, ואני הזקן האמיתי שבקדושה, זקן- זה קנה חכמה, דברים של עתיק יומין והוא זקן שבטומאה, שהוא זקן שבסיטרא אחרא, היינו אבי אבות הטומאה''‏ עוד הוא מוסיף אודות הסבא משפולי ''בשביל זה עסק כל ימיו בצדקה כדי לבטל כח הצדקה של ישראל עם קדוש, שנותנים כדי להכניע כח של אבי אבות הטומאה וכו' והוא השתדל בצדקה כדי להתגבר על צדקות ישראל עם קדוש''.

מפאת המחלוקת נאלץ ר' נחמן שוב לנדוד אחרי ששהה בזלטפוליה פחות משנתיים. בעוברו בעיר אוּמן נודע לו סיפור הטבח שערכו שם ההיידמקים 30 שנה לפני הגיעו למקום, שבו נהרגו קרוב ל-30,000 יהודים, והוא הורה לתלמידיו ולמשפחתו שכאשר יגיע קצו יקברוהו שם עם ההרוגים. בהסכמת דודו ר' ברוך ממז'יבוז' התקבל בשנת 1802 כאדמו''ר בברסלב, שם הצטרפו אליו רוב תלמידיו המפורסמים, בהם ר' נתן שטרנהרץ, שהפך ליד ימינו. שמה של העיר ברסלב הונצח בשמה של החסידות מאז.

שנותיו האחרונות

ציון מקום קבורתו של רבי נחמן מברסלב בעיר אומן שבאוקראינה
בשנותיו האחרונות סבל ממחלת השחפת ובשנת 1808 הגיע עד לבוב, כדי למצוא לה תרופה, אך הרופאים התייאשו מלעזור לו. בשנת 1810 פקד אותו אסון נוסף: ביתו ובית מדרשו בברסלב נשרף כליל, ובאותו זמן הגיעה הידיעה על אישור לחכירת בית באומן, ולכן עבר לאומן. הוא נפטר שם כעבור חצי שנה, ב-16 באוקטובר, בגיל 38 ממחלת השחפת. בניו של ר' נחמן נפטרו בחייו, ובנותיו שרה, חיה, אדל, ומרים היו עדין צעירות, וכשנישאו לא נישאו לחסידי ברסלב.

לאחר מותו לא מונה לו יורש, לכן בפי העם חסידיו נקראו ''החסידים המתים''. ובברסלב נהגו לומר שהם עם אדמו''ר חי לא במובן הפיזי, אלא שעל ידי ספריו הוא מדריך אותם ועוזר להם גם לאחר פטירתו לעבוד את השם ולהתקרב אליו.

לפי המנהג החסידי, חסידים חייבים פעם בשנה לפחות להגיע לרבם, המנהג הזה נשתמר בצורתו המיוחדת גם אצל חסידי ברסלב, שבאים פעם בשנה, בראש השנה, לקבר רבי נחמן מברסלב באומן.

מדרכיו והנהגתו

הכניסה לציונו של רבי נחמן
רבי נחמן סלל לו דרכים חדשות ומיוחדות בחסידות.

הוא הדגיש את הערך של התפילה, ההתבודדות, האמונה התמימה והפשוטה וההימנעות מחקירה פילוסופית, על אף שבסוף ימיו התיידד עם היהודים המשכילים שחיו באומן.

הדגיש גם את הצורך להשתוקק לאלוהים, ואמר שלפי גדולתו אי אפשר כלל לעבוד אותו בתורה ומצוות אלא בכיסופים וגעגועים‏. להשתוקקות זו אי אפשר לזכות אלא בעזרת אמונה פשוטה‏.

לצד הדרשות שנשא בפני חסידיו, כמנהג האדמו''רים בדורו, סיפר גם מעשיות, המתפרשות כאלגוריות ומשלים לתורותיו.

הדגיש את חשיבות ההימצאות בארץ ישראל. אמר ''כל העניין שלי זה ארץ ישראל'' הוא ביקר בארץ ישראל וחסידיו טוענים כי חיבורו הידוע ''ליקוטי מוהר''ן'' נכתב בעקבות הביקור. דבריו בליקוטי מוהר''ן הם דוגמה לאהבת הארץ והערכתה: ''מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל''.

הוא הדגיש לא מעט את חשיבותה של השמחה בחיים הדתיים, והחשש מפני ייאוש ועצב אפיין אותו לאורך כל הדרך. דוגמאות לאמרות מפורסמות משלו בעניין זה:
''ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאוד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל.'' (ליקוטי מוהר''ן תנינא, סימן מח)
''מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד.'' (ליקוטי מוהר''ן תנינא, סימן כד)
''אין ייאוש בעולם כלל'' (ליקוטי מוהר''ן תנינא, סימן עח)
''כשאדם יודע שכל מאֹרעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא.'' (ליקוטי מוהר''ן ד', א)

אמרתו ''כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר - לא להתפחד כלל!'' הולחנה על ידי הרב ברוך חייט לשיר ''כל העולם כולו'', שבוצע על ידי זמרים רבים.

עוד הדגיש את חשיבות ההתקרבות לצדיקים ואמר שאי אפשר לזכות לאמונה אלא על ידי התקרבות אליהם‏ ושהם כלליות הקדושה‏.

את מרבית הכתבים המיוחסים לו כתב תלמידו הבכיר רבי נתן מברסלב, מתוך שיחותיו שנאמרו בעל פה. עם חיבוריו העיקריים נמנים ליקוטי מוהר''ן, סיפורי מעשיות, שיחות הר''ן, ועוד.

רבי נחמן הדגיש גם את גודל חשיבות הנסיעה אליו בראש השנה. אמר,
''הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי, מחמת שהמקורבים אלי מאמינים לי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר, כי כל עניין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאוד מאד. ''אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא מעוזכם'' וזה נאמר על ראש השנה.''
ועוד הוסיף, ''לא מבעיא אתם, אלא כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי''.

חסידיו
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות ברסלב
מדי שנה, בראש השנה, אך גם במהלך השנה כולה, חסידיו עולים לקברו שבעיירה אומן שבאוקראינה. בשנים האחרונות ישנה נהירה בולטת של ישראלים רבים שאינם מחסידי ברסלב, ולעתים אף שאינם דתיים, למקום. בימי חייו נהגו החסידים להתקהל אצל רבי נחמן בשלושה מועדים בלבד היות שאסר עליהם להגיע אליו במועדים אחרים: ראש השנה, שבת חנוכה וחג השבועות. בשנים האחרונות חסידים מחזירים עטרה ליושנה ומגיעים אף במועדים הללו לקברו שבאומן. עם זאת אין ספק שהתאריך החשוב ביותר הוא ראש השנה, רבי נחמן הכריז שביום זה יש לו כוח ''לתקן ולעזור לכל אדם יהיה איך שיהיה...'' . בשנים האחרונות מספר הישראלים שפוקדים את המקום נמצא בעלייה מתמדת. רוב האנשים מגיעים מישראל אך יש לא מעט שמגיעים גם מארצות הברית, צרפת, אנגליה, מקסיקו, ועוד.

ספריו

שער הספר ליקוטי מוהר''ן, דפוס ראשוןליקוטי מוהר''ן
ספורי מעשיות
ספר המידות
חיי מוהר''ן
שבחי הר''ן - נכתב על ידי רבי נתן תלמידו ובו נכתב בשבחו של רבי נחמן וכן תיאור השתלשלות נסיעתו לארץ ישראל בזמן מלחמת נפוליאון
שיחות הר''ן - קובץ שיחות, שנאמרו על-ידו בהזדמנויות שונות. בספר 308 שיחות ומאמרים, קצרים ברובם, המהווים מעין השלמה לעיקרי תורתו, המובאת בליקוטי מוהר''ן. הספר, בגרסתו המצויה בידינו, נכתב ונערך על ידי תלמידו רבי נתן מנמירוב.
ליקוטי עצות

שני ספרים נוספים נכתבו על ידי רבי נחמן, האחד ''ספר הנשרף'', שכשמו נשרף במצוות רבי נחמן בימי חייו, והשני ''ספר הגנוז''.‏[7
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%9F_%D7%9E%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91