זוהי התנהגות בריאה ונורמאלית לבת יענה, ולאנשים מסויימים בדורינו.

אבל, פעם שעטה להקת בנות יענה במדבר, כשלפתע נראה אריה באופק. מיהרו כל היענות לטמון את ראשן בחול. בת יענה אחת, היתה לה תפיסה איטית מחברותיה. היא הביטה פתאום ביענות הטמונות סביבה ותהתה: "לאן נעלמו כולן?!"...

ומה זה? -

"הגדול היחיד שלא הבין כמותם, וכבודו במקומו מונח, לא חזה זאת. נקודה. ייאמר ברורות: לא יתכן שהוא חזה אז את ההתפתחויות דהיום, שכן אילו חזה - לא יעלה על הדעת, חס ושלום!!! שהיה תומך בחוק טל".

את הלשון הרע (באלף ואחד גוונים וסגנונות. מה שכתוב כאן זה מעודן ועטוף במילים עדינות, אבל עפ"י רוב אומרים ברורות - הגריא"ל פשרן בעל דעות כוזבות, ח"ו השם ירחם) הזה כבר שנים רבות שמנוולים אינטרסטיים רודפי כבוד, מפיצים בישיבות, בכוללים, במאמרים ובאינטרנט, והצליחו להסיט לב אלפי אנשים ולקבל לשון הרע (על כל המשתמע שלצערנו בזמננו "כת בעלי לשון הרע" מונה אלפי אנשים, השם ירחם), והם מדברים סרה בצדיק יסוד עולם.

פיטרו עתונאי וכל הגולה בוערת כאש מדורה, כאילו שיש נפק"מ לעשרות אלפי אנשים אם נז"ג יעבוד ביתד או בהפלס. אם זה לא שטן בעצמו, אז כיצד נראה השטן?

הרי הנושא בכלל לא גיוס! אם כולם היו מאוחדים פחות או יותר, והרב אויערבך ועוד כמה רבנים היו אומרים לא להתייצב, מה היה קורה? חלק מהציבור היה נשמע לו וחלק נשמע לרבנים אחרים, ושלום על ישראל. וכי בענין הצבעה בבחירות כולם פועלים כאחד? וכן בענין חשמל בשבת, ועוד נושאים שונים שלא כל הרבנים מסכימים? אז מה, בשביל זה מפלגים את כל כלל ישראל?

אבל התשובה היא פשוטה, הענין אינו אידאולוגיה זו ואחרת, אלא שתו לי אכלו לי לקחו לי, ושררה וכבוד, ודמיונות שוא להשתלט על כלל ישראל, כאילו שבעניינים אלו אין מנהל לעולם שקובע מי יקבל שררה וכבוד.

מכיון שיצאת מגדרך לכנותני שוב ושוב רשע על לא עול בכפי, והלכה פסוקה היא ש'רשע' יורד עמו לחייו (קידושין כח), אזדקק לך.

לא אכחד, נהניתי מנשוא מההשתלחות שלך. הודאתך כי דברי השיפו אותך מהדוך שלך (עד כדי כך!) היא בעצם תהודה מצלצלת שמבשרת כי החץ שלי מצא את מטרתו. תגובתך גילתה לכולנו שבאמת, גם אתה בעצמך מכיר באמיתות דברי... ולא כפי שדנתיך מתחילה לכף שטות שאתה פשוט חי בטעות.

ועתה, כשגם מצד הדין והיושר מותר לי... וכי אחמיץ הזדמנות להכות על קדקודך?

ראשית, עלי להצהיר ולהבהיר, המבט שהצגתי אינו דעה פרטית שהגיתי לי. אלא דעת רבותי, מגדולי התורה וענקי הרוח שבדורנו, אשר קטנם עבה מסולית התפילין הצדוקיות המגושמות שבין עיניך, אשר מסתירות לחלוטין את שדה ראייתך.

אתה קובע שבעקבתא דמשיחא "הכיוון הוא כלפי מטה", ושאין מה לעשות, "לסיטרא אחרא יש הצלחות". ולכן לדעתך אין מקום להיאבק, אלא להתפשר.

במילים אחרות, להבנתך (אשר בחוצפתך אתה מייחס לרבך), זוהי גזירת שמים שאנו חייבים להתדרדר ולעזוב את התורה ולהתקלקל ולהשליך הכל מאחורי גיונו...
ואם זה מה שהשם דורש מאיתנו כיום, ובנוסף זה גם כיף וקל כל כך... מי אנו שנתנגד? צו השעה! התגבר כארי לעשות רצון אביך שבשמים! האח לי מיצרי, והאח לי מיוצרי! (וזהו "האומרים האח האח". נוטריקון "חאח").

אתה שופך כאן אור חדש על כל התמונה... התנהלות חאח (טלפיו, טופריו, וכל החרדייה כולה) עכשיו מובנת ביותר! פתאום מתחילים להבין מאין אתם שואבים את ה"לשמה" הפנאטי המלוה את כל תועבותיכם.

(שמא תאמר, כאשר אני מזכיר את המילים "חאח", ו"החרדקיה", טמון בלבי הקטנטן והמרושע רמז זדוני ונאלח אל יהודי זקן וקדוש שמתגורר כבר שנים רבות בכתובת הנ"ל, ושאתם מתעקשים להתעקש שאנחנו חושבים אותו לפשרן... אני לא אתעייף מלהצהיר: אינני מרמז כלל אל הגראי"ל שטיינמן שליט"א, אלא מדבר בפרוש על אלו שנטלו לעצמם אפוטרופסות עליו ועל ה'דור' כולו, ואשר הם הפכו את הבית הזה למאורת פריצים. הם בחוצפתם מדברים בשמו דברים שלא עלו על דעתו, ואכן, אתם פשרנים גדולים, והרגע הודית בזה! ואם אתה סבור שזו דעת רבך... רק אתה אמרת שהוא פשרן, לא אנחנו).

אענה על פי דבר שכמדומני שמעתי בשם ר' חיים קנייבסקי, שכידוע לך רואה עצמו כתלמידו של הגראי"ל, ואם כן גם אתה יכול לסמוך על דבריו.

הוא אמר כך: שומעים היום על צרות גזרות ומלחמות, ומפטירים "נו, עקבתא דמשיחא". ובזה מניחים את מצפוננו: 'נו-נו, רצון השם, כך צריך להיות. מה אפשר לעשות'.

והאמת, בדיוק להפך! יש ייסורים דוקא בגלל שאנו נתבעים יותר ויותר לעשות תשובה בעקבתא דמשיחא, ומפני שהשעה כבר מאוחרת וזה דחוף עכשיו, אין זמן עוד לדחיות ולמשחקים! ואם אנו הולכים ופוטרים עצמנו ב'נו, עקבתא דמשיחא' - הרי שהצרות החטיאו לגמרי את מטרתן!

כן גם בענינינו.

בעקבתא דמשיחא, השם שולח עלינו נסיונות קשים. לא כדי שנאמר "נו, כנראה השם רוצה שניכשל. ואם זהו רצונו, אם כן ממילא זוהי מצוה להיכשל (ובכלל, לשם מה גם להיאבק וגם להיכשל? נוותר ונתפשר מלכתחילה, ונחסוך מלחמה...)"...

הנסיונות העצומים נועדו לבחון מי אינו מתיאש, ומי נאבק נגד הגזירות והנסיונות הללו נגד כל הסיכויים, ואינו נכנע גם בשעה שנראה שהם מכריעים אותנו!

"והניעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה, ולא יפול צרור ארץ"

ראה בספר התודעה שמביא את דברי הלבוש המפורסמים בהבדל שבין חנוכה לפורים, ותדע להבדיל מתי חובתינו לצאת למלחמה בזרוע, ומתי עלינו להציע שק ואפר.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שאר הגיבובים שלך הסתכמו בשברי ססמאות (אגב, דמגוגיות במחירי חיסול) וחצאי סברות ללא קשר או תחילה או סוף. ולכן קשה להתיחס אליהם לגופם של דברים (למרות שטמנת ביניהם פנינים נפלאים שמלמדים על מידת תבונתך... משהו ברמה של הפרי חיים או פחות).

ח"ו, לא טענתי כלל שבעקבתא דמשיחא צריך להרים ידים. איני טיפש לומר שטויות כאלו!!

כתבתי שבעקבתא דמשיחא (כמו בכל הדורות מאז אדם הראשון) הכיוון הוא תמיד כלפי מטה, ולכן מי שאומר על כל תוכנית "לא"! הוא תמיד יהיה צודק למפרע, כי שיפור לא תראה, מקסימום הצלה פורתא, ולכן אלו שצועקים על כל דבר "לא" (כמו למשל אנשי העדה החרדית) הם תמיד צודקים, עובדה שהם צעקו לא לקבל תקציבים ועכשיו הציבור שלנו לפני שוקת שבורה, והם צעקו לא להצביע, ועכשיו החברה שלנו בבעיות, והם, העדה החרדית, לא מרגישים כלום, ועולם כמנהגו נוהג, נו, אז הם לא צדקו?

ממש כך בענין הגיוס. הרי ברור לכל אדם שאין אפשרות שהמדינה תודיע: אנו משחררים את כל עולם התורה מגיוס. זה לא יקרה, וגם לא יעבור בג"ץ. ומאז שהתחילו הדחיות לצבא המצב הולך ונהיה קשה. לכן כל מי שצועק לא לשתף פעולה, והציבור כן משתף פעולה, הרי אין סיכוי שהאמת תטפח על פני הצועקים, כי להשתפר המצב לא ישתפר, מקסימום נצליח למשוך את המצב הקודם. ומכיון שסביר שהמצב יהיה יותר גרוע, הרי שהצועקים תמיד צודקים - אמרנו לכם!! אם הייתם נוהגים לפי עצתנו המצב היה יותר טוב!!!

ובכלל, כל העמדת נושא הגיוס כנושא עיקרי לפילוג ולמחלוקת, אין שקר גדול מזה, שהרי כל הויכוח הוא אם להתייצב עתה או לא. אין ויכוח על עצם הצורך בלימוד. המחלוקת ודאי שרק מחלישה את המאבק המשותף (כך לפחות היה צריך להיות), וכולנו היום חלשים יותר ומפורדים. והכל בשל בעיה טכנית שולית, האם להתייצב או לא. שחלק מהציבור לא יתייצב וחלק כן, ובא לציון גואל. למה לפלג את כל הציבור על דבר כזה, הרי בנושא עצמו אין חלוקי דעות.

ועוד, הרי אלמלא פיטורי נז"ג לא היה הפלס ולא היתה מפלגה, והרב אוירבך היה חבר המועצת, והגריא"ל היה ממשיך להנהיג ולהורות את הדרך אשר ילכו בה, ומה היה אז עם הגיוס??? הרי כולם היו מבינים שיש מי שקובע ויש רוב ויש מיעוט, והולכים לפי הרוב!!

מה הקשר בכלל, בין הגיוס לבין המצב שנוצר עקב פיטורי נז"ג ו"גניבת" היתד נאמן?? ומה הקשר בין הגיוס לבין המחלוקת בפוניבז'??? וכי כל מי ששייך ל"מחבלים" הוא נגד התייצבות, ומי של"שונאים" הוא בעד???

גם אז היה עליך להסביר, איך נתי מסכן אחד שלא מעניין איש ממטר, גורם לעשרות אלפי אנשים ללכת אחריו באש ובמים - לא נראה לך מוזר?

אבל היום,

אחרי שלקחתם את יתד,

את המועצת,

את שארית

אתה עדיין סבור שכל הנושא הוא נתי?

אחרי שאתם הולכים עם 'טוב' ו'חב"ד'

פוסלים בני תורה לעדות

קוראים להם בהמות ולרבותיהם זקן ממרא

אתה באמת עדיין מצליח לשכנע את עצמך, שהנושא המרכזי הוא נתי?

צא מהקונכיה. עשיתם מהפכה, טובה או רעה, לפחות תכיר בזה.

במדרש רבה: 'הנפש והתורה נמשלה בנר. הנפש – דכתיב: "נר ה' נשמת אדם". והתורה – דכתיב: "כי נר מצוה ותורה אור".
אמר הקדוש ברוך הוא לאדם הזה: נרי בידך, ונרך בידי וכו'. אם אתה משמר את נרי – אני משמר את נרך. ואם כבית נרי – אני מכבה את נרך'.

שונאינו לוטשים עיניהם אל שני הנרות גם יחד. אך ה' שומר נאמן, לא ינום ולא יישן – לא יתנם להפיק זממם.
אך, עתים, יש ואנו מתרשלים מעט בשמירת נר ה'. ואז ניתן רשות למשחית, וקם איום על הנרות.
וכאן יש להבחין במהות האיום.

בשעה שמוכרזת מלחמה על הגופים לכלותם, הרי זו הוראה כי אינם עוד אלא גופים, מנוערים ומסולקים מהשראת השכינה – וכקוצים לפני אש.
ואז, עלינו איפוא, לשוב אל ה' ולתת רוחו בקרבנו. וכי נשמור נר ה' – ממילא ישמור הוא נרנו, ועצת אויבנו תופר.
אך כאשר מתנכלים שונאינו לתורה – לכבות נר ה' – אות הוא כי תלויה נגדם גזירת שמים, באשר תורתם – לחוץ. ויראתם – מלומדה.

ומכל מקום, כל עוד ישמרו נר ה', לא תוכל הרעה לבוא. או אז יתחזקו הגויים לבטלם ממלאכת שמים, כדי שתסור השמירה העומדת כתריס בפני הפורענות.
כנגד זאת – אנו ששים אלי קרב, ומשליכים נפשנו מנגד, כמכריזים: גוף זה, אשר נתחייב לשמים – אין תכליתו אלא שמירת נר ה'. ואם לאו – הרי הוא מסור בידי מי שעשאו.
ובכך אנו מתרצים לה' ומעבירים את הגזרה. ומשכך – הרי אויבינו ניגפים בפנינו, רבים ביד מעטים.
הוי אומר: נר ה' אנו מצילים בנרנו, ונרנו – בנר ה'.

לפי זה נבין, מדוע ימי החנוכה לא נקבעו למשתה, אלא להלל ושירה.
כי המלחמה היתה על הרוח – על נר ה', שהרי הגוף כבר מסרנו. ולכן הנשמה תהלל י-ה, על ישועתה.
אבל, ימי הפורים, נתנו למשתה ושמחה, ולא להלל. כי הגזרה היתה על הגופים – אשר נושעו מתוך ששבה רוח ה' לפעמם, ובכך ניצלו מאבדון. על כן, אוכלים ושותים ושמחים.

ואמנם, אחרי שבין כך ובין כך באה ההצלה באמצעות נר ה' – אם באימוץ שמירתו, אם בנתינת נרנו עליו – הרי הם שוים בהודאה. ולכן בשניהם אנו אומרים 'על הנסים'.

דברי ה"לבוש" הם אמיתיים וחד משמעיים. אל תרגיש רע, מובן שקשה לך להתמודד איתם.

קח לך למשל את הדתיים לאומיים, שתפסו את ישוב א"י כמצוה עיקרית, הדוחה כל מצוות התורה. בשבילם ה"לבוש" הזה הוא "לחם" ממש!!! - המלחמה על א"י היא מלחמת הטהרה מול הטומאה; מלחמה על הרוח; נר ה' בקרבנו; אם אתה משמר נרי וכו' וכו'. וכל מי שאינו עוסק במסירות נפש על ישוב א"י הרי הוא ממשיך דרכם של היוונים וכו' וכו'.

והנמשל: קמה קבוצה שההתייצבות בלשכת הגיוס עומדת בראש סדר היום הדתי חרדי, וכל מי שחושב שטקטית כדאי להתייצב ולא לשבור היום את הכלים, הוא ממשיך דרכם של היוונים. הם נלחמים במסירות נפש על נפש האומה, וכל האחרים השם ירחם עושים מעשה התייונות. פשוט דברי ה"לבוש" מתאימים ככפפה ליד למלחמת הקודש של דורנו. ממש ממש.

היו הרבה ת"ח מבני תורה, או כאלה, המקובלים על שני המחנות,

שניסו לכבות את אש המחלוקת.

אתה יודע למה זה לא קרה?

כי דוד שפירא וכת דיליה מנעו כל נסיון פשרה או הידברות.

כך היה עם ההשתלטות על יתד (ובבקשה אל תיתמם "פיטרו עיתונאי

וכל הגולה בוערת".ואם אינך מבין מה משמעותו של עיתון במאבק,

עיין במאמרו של חיים ולדר ביתד לפני כשבוע.)

את השאלות, שאתה שואל כאן:"בשביל זה מפלגים את כלל ישראל?"

הפנה לעצמך ולחבריך. אתם פילגתם את הציבור!

אתם מנעתם את כל נסיונות התיווך והשכנת השלום!

אתה מדבר על שררה וכבוד. מי מבני תורה הרויח כאן כבוד או

שררה?

מצרכים אלו מחולקים רק אצלכם, בצרכניית דוד שפירא ושות'.

כל אחד ממחנה בני תורה יודע, שברגע שהוא מזדהה ככזה,

הוא מסכן את משרתו, מעמדו וכבודו.בעצם- אולי גם את חייו.

אבל יותר מכל מצחיקה אותי הטענה האחרונה:"שתו לי אכלו לי..."

אתה התכוונת ברצינות? גונבים, גוזלים ועושקים-

ואח"כ, במקום לקרוא לדין את הגנבים, צועקים על הנעשקים