פעם שאל אותו נכדו, שאינו מבין למה בדיוק בערב שבת
כשעולה מהמקוה יש לו כאלו כאבי ראש עזים עד שהוא צריך
לשכב במטתו מחמתן. אמר לו הרבי: לפי שהמקוה היא חם מאוד
– זה ממש שאלה של בישול דאורייתא... ולי – אומר הרבי – יש
לי גידים צרים, וכשאני נכנס למקוה כל כך חם, זה משפיע עלי,
ויש לי כאבי ראש עזים מזה.

שאל אותו נכדו: מה הבעיה, אני יכול להיכנס ולסדר הכל
על צד היותר טוב ולהפחית קצת את החום, למה הסבא צריך
להתייסר בזה. אמר לו הרבי: לא לא! אל תפחית את מעלות
החום. שאל אותו נכדו: בשלמא כשהסבא היה דר בויליאמסבורג
והיה הולך למקוה של קהילת צעהלים, אז אפשר להבין, שכיון
שהסבא היה שם רק אורח, הוא לא יכול לומר דעות באיזה דרגה
של חום לעשות המקוה, אבל כאן הרי מדובר במקוה פרטי של
הסבא, למה אי אפשר לסדר את זה להפחית את מעלות החום?

אמר לו הרבי דבר נורא: במקוה כאן – בא לטבול אחד
השכנים בכל ערב שבת – וכשהוא נכנס למקוה החם, הוא אומר
בסיפוק "אהה – מ'חי'! אזא געשמאקע מקוה" – ואיך אני יכול
לקחת הנאה מיהודי? – איך אני יכול לצערו?!...

נורא נוראות, עומד יהודי שמתייסר יסורים נוראים כל שבוע
בעלותו מהמקוה לפי שחמימות המים מפריע לו, והוא לא עושה
כלום לפי שיהודי אחד – אפילו לא מהמתפללים אצלו – הוא רק
שכן – נהנה מזה, ואינו עושה עסק מכל יסוריו, אפילו שהוא צריך
אחר כך לשכב במטתו, העיקר לא לצער יהודי חלילה, ולא ממש
לצער, אלא לסלק הנאה מיהודי אחד... ומדובר במקוה הפרטי של
הרבי... זהו גדול אמיתי, שיש לו ה"עקסטערע געפיל" להשני...