על אחת לא יסולח לו, על שמזלזל בחומרת עלבונו של תינוק טהור של בית רבו ב'עוון' אבותיו, על לא עוול בכפו. כאן ניבע מצפוניו, והוא חושף את רוע ליבו ושחיתותו המוסרית, שהן בעוכרי צלילות השקפתו.

"אמר רבי אלעזר בא וראה כמה גדולה כוחה של בושה, שהרי סייע הקדוש ברוך הוא את בר קמצא, והחריב את ביתו ושרף את היכלו". בר קמצא היה כל כך רשע (ובדיעבד מלשין) שצדיקים ותנאים ישבו שם ולא סברו למחות בעלבונו. וכמה דם נשפך אז? ארבעה קבין, ולדעת עולא תשעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת!

והנמשל ברור לכל בר דעת, עומדת קבוצה של אנשי רשע ואכזריים,
שאינם בוחלים ואינם מהססים לפלג את עם ישראל בשביל אינטרסים
שפלים, עושים הכל כדי להצר ולרדוף לשלוחי דרבנן, מפיצים כתבי
פלסתר חמורים ללא הרף כנגד מרנן ורבנן, בשבילם להגיד פשרן
וכדומה על גדולי הדור כבר נהפך להרגל, יוצרים אוירת מחלוקת
נוראה ברחובות, וכשמנסים לברוח מהם (כמו שטוענים שהם רוצים...)
הם נזכרים לצעוק שאנחנו עושים מחלוקת...
לא להאמין כמה אפשר להיות רפי שכל ודלי תבונה,
הם אלו שזועקים על המחלוקת!
מימות קרח לא קמו בעלי מחלוקת כמותם, ויש להם עוד זכות לזעוק נגד המחלוקת.