פירש רש"י:
"זמנו של שטר מוכיח עליו - לא לחנם נכתב זמנו לתוכו אם לא להודיע שמיום הכתיבה והמסירה הוא מגרשה - אם לא יבא לאותו זמן; הלכך אף על גב דלא כתב: זה גיטך מהיום אם לא באתי כו' - כמאן דכתב מהיום דמי".
רש"י מבאר שרבי יוסי מדייק מהי כוונת כותב השטר מתוך הייתור שבדבריו. רבי יוסי אם כן כשיטתו במשנה במסכת קידושין דף סד ע"ב:
"מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים, ואמר: קדשתי את בתי הגדולה, ואיני יודע אם גדולה שבגדולות, או גדולה שבקטנות, או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולות שבקטנות - כולן אסורות, חוץ מן הקטנה שבקטנות, דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: כולן מותרות, חוץ מן הגדולה שבגדולות".
ופירשו בגמרא שם: "רבי יוסי סבר: לא מחית איניש לספיקא". כלומר שאין לתלות ספק במשמעות דיבורו של אדם, וצריך לברר את כוונתו מתוך דיוק עד תום בדבריו.
ובאופן כללי יותר, רבי יוסי לשיטתו שאין להסתפק יותר מדאי, אלא ניתן להכריע – "הכל לפי דעתו של רואה", כמבואר בקישור זה: ערכין יט ע"א.