כאשר הרב מלמד לתלמידיו מלתא בטעמא, הוא מנחיל להם כלים לרדת לסוף דעת תורתו, ולחשוב ולהבין כמותו בכוחות עצמם. אם לפתע הרב משנה את טעמו, תלמידיו שואלים "מה נשתנה". כאשר זה סותר ליסודות שקבע להם הוא עצמו שהם יסודות התורה, וההסבר החדש אינו מסביר את השינוי, הרי שברור כי משהו השתבש...

אבל אם התלמידים אינם בני תורה ולא יודעים טעם בשיטת רבם, אין להם חשיבה עצמאית... אין להם חוש ביקורת... באמת אין להם דרך לבחון ולהכיר, והם תועים כשה אובד.

ר' אלחנן וסרמן בספר "קובץ מכתבים ומאמרים" חלק א, מתייחס בהרחבה בכמה מקומות לנושא של איך יודעים מהי דעת תורה אם אין לי דעת תורה בעצמי. מומלץ מאד לעיין שם.

אם אני לא בטוח (מה שמסתבר), אני מתייעץ עם גדול ממני, והוא עם גדול ממנו, עד הגדול שבגדולים, ורק אז קובע לעצמי... או שאני סומך ישר על מי שרוב הציבור מבינים שהוא הגדול, ואז קובע לעצמי.

ורק אני קובע לעצמי שמה שהוא אומר אני מקבל. אין ביד הגדול לקבוע זאת.

וכמו שאת ההלכה אני מבין עד מקום שידי מגעת, וככל שאדם גדול יותר הוא מבין יותר - כך גם השקפה. לכל אדם יש דעת תורה עד מקום שתורתו מגעת. וכל אחד סומך להלכה על מי שלפי השגתו הוא הגדול ביותר.

גם אם אני מכיר את מגבלותי וסומך למעשה על מי שאני מכיר שהוא גדול ממני, אין זה אומר שאיני מחויב להבין השקפה או הלכה בעצמי. ואין זה אומר שמישהו "קובע בשבילי". אני קובע בשביל עצמי מי יקבע בשבילי.

מה שבטוח, עסקנים זוטרים לא יקבעו בשבילי מי יקבע בשבילי, ובודאי לא יקבעו בשביל מי שקבעתי שקובע בשבילי מה הוא יקבע בשבילי שקובע בשבילי. הם לא מבינים מספיק כדי לקבוע בשביל עצמם מי יקבע עבורם מיהו הקובע, שכן הם מקובעים...

השקפה זה בדיוק כמו הלכות שבת. אני יכול ללכת כמו ר' משה, או ר' שלמה זלמן, או הרב אלישיב. מישהו קובע בשבילי??? ואם אני לומד את הסוגיא עד גבול השגתי, ויצא לי למעשה כמו אחת השיטות - אני מחויב ללכת בה.

יתכן שאם אני בדרגה מספיק נמוכה, אקבע לעצמי ללכת כמו 'הרב' דרוקמן או 'הרב' שי פירון... מי זה יכול לקבוע אחרת?

אבל כן, אם לדוג' הוא יגיד שמותר כעת לחלל שבת אפילו בשביל הגיוס, אתפלא מאד ואבדוק היטב את הדברים! ציטוט מאת: ר-צינית

הגאון ר' ראובן כ"ץ (אב"ד ור"מ דפתח תקוה) היה נוהג להזכיר בדבריו מימרא
של מרן הגה"צ ר' יצחק בלאזר זצוק"ל, על הפסוק במגילת אסתר: "ויבז המן
לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל
היהודים". והנה מן הפסוק משמע, שאם מרדכי היה מעם אחר, היה מסתפק בהריגת
מרדכי לחוד, ולא היה איכפת לו להמן להרוג כל העם עמו, ורק משום שהגידו לו
את עם מרדכי, לכן ביקש המן להשמיד את כל היהודים. ולכאורה סברת הדברים
תמוהה, דמאי נפקא מינה מאיזה עם הוא.

אמנם הדבר יובן כך. המן רצה להעביר כלל ישראל מדתם, ר"ל שישתחוו לצלם,
ובאומות העולם הדרך שאם ראש דתם מתיר דבר שמעולם היה להם אסור - העם
מקבלים בלי פקפוק ונעשה מותר, וכן חשב המן שאם מרדכי ראש הסנהדרין
ישתחוה לצלם - גם כלל ישראל ישתחוו לו, ולא ידע שאצל עם ישראל אינו
כן, דאצלינו אם ר' יצחק אלחנן, או אפילו הגאון מווילנא, או אפילו
הרמב"ם ירצו להתיר דבר קטן, כגון לאכול בשר מר"ח אב עד שבוע
שחל בו תשעה באב, שזה אינו אפילו מדינא דגמרא, לא יתקבל ההיתר
כלל, אלא יאמרו על המתיר שהוא נעשה אפיקורס ח"ו,

וכמו פתגם של הגרמנים אודות היהודים: "הרב הוא רב אבל היהודי הוא רב
הראשי"... ולכן כשאמרו להמן שכלל ישראל שונה משאר אומות שאפילו אם יתיר
מרדכי להשתחוות לצלם - לא ישמעו לו, אלא אדרבה יפסל בעיניהם, אז "ויבז
בעיניו לשלוח יד במרדכי כי הגידו לו עם מרדכי"...

* * *

יצויין כי בספרי תולדות ה'חזון איש' והאבי עזרי מסופר שהביעו התלהבותם ממימרא זו.

לא צריך לפרט איך נראים היום ממשיכי דרכו.