'הכפיפות לגדולי תורה, להוראתם, להדרכתם, אינה רק צווי תורה, חוק מחוקיה, מעין גזירת הכתוב אלא הוראה שכלית, הגיונית, מושכלת ומבנת לכל מי שמעט קורטוב של דעה בקודקודו. כי הרי מי יכול לומר על נפשו כי נקי הוא מכל נגיעה ונטייה, עד שדרכו, השקפתו והחלטתו, מודרכת משיקול דעת טהור, נקי ואמיתי? מי הוא זה המבקש אמת ורוצה ללכת בדרכי הבורא, היכול לשפוט בנפשו, כי בהחלטה שקיבל, הוא אכן עושה את רצון הבורא יתברך, ולא ממלא תאבותיו, נטיותיו האישיות ומדותיו הלא צרופות? הצווי ועשית ככל אשר ירוך, אינו חלק מחוקי התורה אותם חוקים הרחוקים משכלנו ומהבנתנו, כי אם חלק מדיניה ומשפטיה אולי הצווי ההגיוני השכלי והמובן ביותר מכל צוויי התורה !