ובזה מבואר כיצד הסתכלות בפני כלה מחבבה על בעלה.
רש"י כתב: "לחבבה - כשרואה הכל מסתכלים בה נכנס יופיה בלבו". ובשיטה מקובצת בשם לקוטי הגאונים: "לחבבה על בעלה פירוש כדי שישיב אל לבו שמרוב יפיה מסתכלין בה ומתחבבת על בעלה".
וקצת קשה כיצד מתחבבת היא בכך, וכי אין דרך להביט בחתן ובכלה גם אם אין יופיה רב? ועוד, למה יתקינו להביט בה, והלא בּוֹשָׁה היא בזה כדברי רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן במסכת פסחים דף פו ע"ב. http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=23891
אלא שעיקר החיבוב על בעלה נעשה בריקוד ובשבח שמשבחים אותה ביופיה בפני בעלה: כלה נאה וחסודה, לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. ובמשבח ועיניו עצומות השקר ניכר. ועוד, שגם לבית הלל אין השבח נאמר בשיגרת לשון מצות אנשים מלומדה, שאין זה שבח כלל, אלא משמחנה ביופי שבה ורק שרשאי להגזים. וכלשון המאירי: "מצוה לשמח את החתן ואת הכלה כדי לחבבה וכן מצוה לרקד לפניה ולהתעלס במיני שבח ובכללם שישבחו את הכלה ולא שידקדקו ביותר שלא לשבחה אלא במה שיש בה אלא לשבחה במדה גדושה אף ביותר מן הראוי". ולשם כך מוכרח להביט בה ולראותה.
לכן על כרחך הא דלית הלכתא כוותיה דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מיירי רק לענין כל שבעה ולא לשעת עיקר החופה.