בתמונה - עומר שך. נכד של הרב שך. לא פחות. והנה ההסבר:
מלון "קראון פלאזה" בירושלים, שומר צעיר פותח את דלת הכניסה. אני חולפת על פניו בלי ממש להסתכל, כשהוא אומר לי פתאום: "לפני ארבע שנים באת להלוויה של סבא שלי". אני אמנם מאחרת לפגישה, אבל מתעכבת שנייה לשמוע מי היה סבא שלו. "ד"ר אפרים שך", הוא אומר. רגע. הפגישה תחכה. האם הבחור גלוי הראש בכניסה למלון הוא נין של הרב שך, מנהיג העולם החרדי בדור הקודם? "כן", הוא מאשר בחיוך. "עומר שך, נעים מאוד".
אפרים שך, יהודי ירושלמי לבבי שזכיתי להכיר, גדל בביתו של הרב אלעזר מנחם מן שך, האיש שעיצב את עולם הלימוד הישיבתי ועמד בראשו עשרות שנים כנשיא מועצת גדולי התורה. אפרים למד בצעירותו בישיבת חברון, אחר כך הצטרף לאצ"ל ואז לצה"ל והחל לחבוש כיפה סרוגה. הוא הפך לדוקטור לתולדות עם ישראל והמשיך לתפקידים בכירים במשרד החינוך. "ראיתי את גדולתו של אבא," אמר אפרים בעבר, "בכך שקיבל אותי כל עוד נשארתי נאמן לתורת ישראל". בנו של אפרים, דורון, הפסיק לחבוש כיפה אחרי שירותו בצנחנים. בטיול שאחרי השחרור יצא לאפריקה. כשהטיול התארך שלח לו הסבא המפורסם מבני ברק מכתב ובו ביקש שישוב כבר ארצה כיוון ש"הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי חטא". דורון הפך בהמשך לסוכן סמוי משטרתי ועבד בשירות הביטחון והנה הנין עומר, בעל הייחוס יוצא הדופן, עומד עכשיו כאן מולי, במדים של המלון, מספר שכעת אחרי השחרור הוא רוצה להתחיל ללמוד אומנות.
אנחנו קובעים להיפגש באותו מקום למחרת, כדי שעומר יביא ספר שהמשפחה הוציאה לזכרו של הסבא אפרים, "רוח איש" שמו. מבין שלל המאמרים המרתקים בספר, הנה משהו שמתחבר לפרשת השבוע, פרשת "כי תישא", שהיחסים של משה רבנו עם הבורא עומדים במרכזה: "ירושת הבנים בהנהגה הרוחנית – לעילוי נשמתו של אבא זצ"ל", זו הכותרת שנתן אפרים שך למאמר על היורש של משה רבנו, ובעצם גם על עצמו, שלא המשיך וירש את אביו הגדול. וכך הוא מסביר: "גדול המנהיגים, משה רבנו, מבקש למנות יורש, אבל הוא לא מציין מי האיש שיירש אותו. הוא מבקש שהקדוש ברוך הוא ייבחר אדם מתאים, וכך נבחר יהושע בן נון. הקדוש ברוך הוא מסביר למשה כי יהושע לא רק למד ממנו תורה והיה תלמידו המובהק, הרבה יותר מבניו הביולוגיים של משה, אלא במקביל הוא לא בחל באף מלאכה פשוטה. הוא גם סידר את הספסלים ופרש את המחצלת והוא האדם הראוי להמשיך בדרך. המסקנה היא: מנהיגות רוחנית לא עוברת בירושה, אלא עוברת למי שמשקיע מאמצים ונמצא ראוי לקבלה. הדברים הנאמרים לעיל ישמשו אולי כתשובה לכל אלה ששאלו אותי אישית בנושא".
בעודי מדברת עם עומר שך, נכנסים למלון זוגות זוגות של חרדים צעירים. הלובי הזה פופולארי מאוד לפגישות שידוכים, לדייטים ראשונים שלפני הקמת בית משותף. רבים מהנושאים שהם ידברו עליהם עכשיו, בשיחת ההיכרות הראשונית, נקבעו בלעדית על ידי הרב שך – הם יבקשו לבדוק האם האידיאל של שניהם הוא להקים מה שנקרא "בית של תורה", להסתפק במועט, לדבוק בדרך. הם נכנסים למלון בצעדים מהירים, מבוישים, לא מדמיינים אפילו מיהו הבחור בכניסה שפותח להם את הדלת.