היתה לו פרשנות נפרדת שמתבססת על אקסיומות מסויימות. ופרשנות זאת הייתה מותאמת לכל התורה - בפרט התאימה לתורה שבע"פ ולתורת הנסתר.

הוא היה נגד התבוללות וטען שיהודי חייב לקיים מצוות במלואם (וכך הוא גם נהג).

זה שהפרשנות שלו לא מקובלת על מגזרים שונים לא אומר שהוא היה כופר. כזכור לך יש בינינו (החברים בפורום) הרבה הבדלים בחשיבה ובפרשנות, זה שלא מסכימים לא אומר שכל אחד שלא מסכים איתי הינו אפיקורוס. אני אישית מאמין שהפרשנות שלי נכונה ושל המתנגד לי היא טעות, אך מי צודק ומי טועה, זה כבר עניין שכנראה בעתיד נדע אותו...

יש לציין שלפעמים שני הצדדים צודקים במשהו למרות שנראה שאי אפשר ליישב את המחלוקת. הדבר נובע מ-"70 פנים לתורה", "מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות - אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ד, עמוד א'), "אלו ואלו דיברי אלוקים חיים" (עירובין יג, ב) וכו'.

אם נרצה להעמיק בעניין:
"התורה ניתנה למשה כשהיא ניתנת לפרשנויות שונות. לכן, כשנחלקו חכמים בעניין מסוים, אף על פי שהלכה למעשה פוסקים כדעה אחת, יש מקום גם לשאר הדעות, ועל כן כולן בגדר "דברי אלהים חיים".
על מחלוקותיהם של בית הילל ובית שמאי נאמר:

"אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הילל".

כעת נבחן לעומק הלאה:
"איך יתכן ששתי דיעות מנוגדות יהיו "דברי אלוהים חיים"? התשובה היא, שבהארה האלוהית של הקב"ה יש גוונים שונים, אשר כולם חלק מהאמת האלוהית. בגלל שהקב"ה הוא אין-סופי ובלתי-מוגבל, על כן נובעים ממנו הגוונים השונים, שאחד מהם מורה לחיוב והאחד לשלילה; זה להתיר וזה לאסור. אך כולם "דברי אלוהים חיים", שכן הקב"ה כולל גם את הדברים השונים והמנוגדים זה לזה. אולם למרות שכל דברי התורה הן אמת, יש לפסוק ההלכה, ובפסיקת הלכה לא יתכן שיהיה" אלו ואלו דברי אלוהים חיים". שהרי לא ניתן גם לאסור וגם להתיר, הלכה יש רק אחת."

לסיכום אני אישית מתנגד לחלוטין להשקפתו של ישעיהו ליבוביץ, אך מצד שני יודע שלמרות שאני מאמין כי הוא טעה, בויכוח תורני הכולל הבאת מראי מקומות וכו' - הוא בסבירות גבוהה מאד היה מנצח בטיעוניו.

בכל מקרה ניתן ללמוד מכתיביו הרבה תורה (לפי חשיבת "רימון מצא...").