"אמר רב כהנא, אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא: ניתי עשה ונדחה לא תעשה! אמר לי: היכא אמרינן ניתי עשה ונידחי לא תעשה - כגון מילה בצרעת, דלא אפשר לקיומיה לעשה, אבל הכא אי אמרה דלא בעינא, מי איתיה לעשה כלל?!".

קשה, הכיצד סבר רב כהנא שהעשה ידחה לא תעשה, והרי לאשה יש לא תעשה בלבד!

ההפלאה הביא שהתוספות ישנים פירש שזה אמנם תירוץ הגמרא, אך הקשה עליו שלשון הש"ס לא משמע כך. ועוד קשה מה היתה ההוה אמינא של רב כהנא.
ואין לתרץ שהקושיה היא בקטנה, שכבר כתבו ההפלאה ורבי עקיבא איגר שמכל מקום אסור להאכיל קטן בידים את האסור לו.
הגידולי שמואל הביא שמשום כך פירש בספר הליכות אליהו (אה"ע ו) שהקושיה היא רק על פסולי כהונה, וכדעת תוספות בנדרים (דף צ ע"ב ד"ה חזרו) שאין האשה מוזהרת על לאוי דכהונה. אך קשה להלכה בשו"ע (אה"ע ו, ו) שגם אותה מחרימין.