"ונותן לה כפה. אמר ליה רב פפא לאביי: האי תנא שליח ערטלאי ורמי מסאני?! (רש"י: מנעלים קאמר ממועד למועד, ושאר בגדים לא תחליף במועד). אמר ליה: תנא במקום הרים קאי, דלא סגיא בלא תלתא זוגי מסאני, ואגב אורחיה קא משמע לן דניתבינהו ניהלה במועד, כי היכי דניהוי לה שמחה בגוייהו".

לשון המשנה בדף סד ע"ב: "ונותן לה כפה לראשה וחגור למתניה ומנעלים ממועד למועד". וקשה, למה פירשו רב פפא ואביי שהמילים ממועד למועד מוסבות רק על מנעלים? למה לא פירשו שממועד למועד מוסב על כל שלושת הפריטים של בבא זו – כפה, חגור, ומנעלים, ויתן לה בכל מועד פריט אחד, כך גם ישמחנה במועד, וגם יתן לה את כל צרכיה פעם בשנה? והלא לפי מסקנת הגמרא כך אמנם ההלכה במקום שאין בו הרים, שגם מנעלים ניתנים רק פעם אחת בשנה!

אלא שכך אמנם ניתן לפרש בפשט המשנה. אבל היות שניתן לפרש גם באופן שהציג רב פפא, ענה אביי שאכן גם לפירוש זה יש מקום, וכך הדין במקום הרים.

כיוצא בדבר אתה אומר במסכת שבת דף ט ע"ב: "משנה. לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל... ולא לאכול... גמרא. הי סמוך למנחה? אילימא למנחה גדולה...". מדוע מסתפקת הגמרא באיזו מנחה מדובר, ויותר קשה הכיצד מסיקה הגמרא אליבא דרבי יהושע בן לוי שמדובר במנחה גדולה, והלא "המנחה" סתם היא מנחה קטנה כמוכח בכמה מקומות, כמבואר בקישור זה. http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=19241