שלמדתי את המשנה, התעוררה בי הסקרנות מדוע נפל בחלקם של תושבי יריחו לזכות בנס המיוחד לשמוע את הקולות המיוחדים של עבודת בית המקדש קול שער ההיכל שנפתח, קול של גביני הכרוז מכריז :" עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם", קולות שירת הלווים שעמדו על הדוכן? למה תושבי יריחו ולא תושבי חברון, עכו או טבריה?
וזהו לשון המשנה: מסכת תמיד פרק ג-ח:
"מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח, מיריחו היו שומעין קול המגריפה, מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, מיריחו היו שומעין קול גְּבִינֵי כָּרוֹז, מיריחו היו שומעין קול החליל, מיריחו היו שומעין קול הצלצל, מיריחו היו שומעין קול השיר, מיריחו היו שומעים קול השופר ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים, מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטרת ..."
ואז נזכרתי בלימוד שלמדתי בחברותא עם מורי ורבי הגאון רבי דוד הירשמן שליטא במסכת תענית, כי חצי משמר של הכהנים שהיו אמורים לעבוד בבית המקדש, לא הלכו לבית המקדש בירושלים, אלא הלכו להביא אוכל ומים לאחיהם שבירושלים.
וזה לשון הגמרא בתענית כז.
"ת"ר עשרים וארבעה משמרות בארץ ישראל ושתים עשרה ביריחו שתים עשרה ביריחו נפישן להו טובא אלא שתים עשרה מהן ביריחו הגיע זמן המשמר לעלות חצי המשמר היה עולה מארץ ישראל לירושלים וחצי המשמר היה עולה מיריחו כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבירושלים"
וחידשתי בס"ד כי הקולות שזכו להם תושבי יריחו הם בזכות הכהנים שהסכימו לוותר ללכת לעבודת בית המקדש בירושלים, ועמדו על עצי הבננות, או עצי התמרים בשמש הקופחת ושאבו מים לאחיהם שבירושלים.
לכאורה מי רוצה להיות פרייאר ולוותר מללכת לירושלים,
הקב"ה עשה נס מיוחד שיכלו לשמוע ממרחק של יום הליכה את מהלך עבודת בית המקדש, והקולות הגיעו מרחק של עשר פרסאות באזור של 30 ק"מ מרחק של יום הליכה מבית המקדש שבירושלים עד יריחו. , כפי שכתוב במסכת יומא כ :" "ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מירושלים ליריחו עשר פרסי.".
לתגובות: [email protected]